קטיעה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, ניסוח לא טוב.
| ||
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, ניסוח לא טוב. | |
קטיעה היא הסרת איבר או חלק מאיבר מהגוף. במקרים מסוימים הקטיעה מתבצעת בצורה רצונית כדי להועיל לאדם ולעיתים בניגוד לרצונו. אדם שידו קטועה נקרא גידם, ואדם שרגלו קטועה נקרא פיסח.
גורמים שונים לקטיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריתת איבר יכולה להיעשות מהסיבות הבאות:
- סיבות רפואיות:
- ענישה – במספר מדינות מוסלמיות, ביניהן איראן[1], סעודיה[2] יש עונש כריתת איברים כגון קטיעת ידי גנבים ועוד. יש מדינות כמו אינדונזיה בהן מסרסים אנסים.
- מסורת עממית כגון כריתת דגדגן.
- כחלק ממעשה פשע (שליחת שן או אצבע כאות חיים מאדם חטוף).
- קטיעה הנגרמת מתאונה.
- קטיעה מולדת.
- כדי להתאים את הגוף לתפקיד מסוים, כמו קטיעת הזנב ואפרכסות האוזן של כלבים המיועדים לתקיפת בני אדם, כדי שאלו לא יוכלו לתפוס אותם בקלות.
כריתת איבר כירורגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריתת איבר כירורגית היא ניתוח כירורגי להסרת איבר.
מקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר מטופל מתבקש לעבור ניתוח לכריתת איבר מסוים, ישנה סיבה לכך. סיבות נפוצות למדי הן אפנדציטיס (מצב מסכן חיים, שבו אם לא יעבור החולה ניתוח להסרת התוספתן, הוא יקרע וידמם לתוך הבטן) ואבנים בכיס המרה (ניתוח בטן שמבוצע כאשר ישנה חסימה משמעותית ביותר בכיס המרה, כאשר כיום מעדיפים להשתמש בלפרוסקופיה לפתרון הבעיה).
סיבות נפוצות פחות להוצאת איברים פנימיים הן הגדלה מסיבית או קריעה של טחול (ובמקרים נפוצים אחרים בשל לימפומה הפוגעת בו), או גידול סרטני בלתי ניתן לריפוי על ידי הקרנות באיברים כמו הריאה (במקרה שהגידול לא התפשט לריאה השנייה), הכליה (למשל בגידול וילמס) או הקיבה. קיבה נכרתת גם במקרה של כיב עז שאינו מחלים. כריתה של ריאה או כליה מחייבת פעילות תקינה של הריאה או הכליה הנותרת.
סיכונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרוב, הטיפול לאחר ניתוח הכריתה הוא מסובך ביותר. בכריתת קיבה, למשל, יש צורך לאכול כמויות מווסתות של אוכל מכיוון שהקיבה שהיא מווסת המזון איננה, ואכילת יתר עשויה להציף את המעי. במקרה של כריתת טחול יש להתחסן מפני חיידקים אלימים ולקחת אנטיביוטיקה כנגד זיהומים המטופלים במצב רגיל על ידי הטחול. במקרה של כריתת ריאה או כריתת כליה יש לעקוב אחר תפקוד האיבר הנותר, למרות שהגוף עשוי לתפקד היטב עם הכליה או הריאה הנותרת.
כריתה של איבר חיצוני כמו שד, עין או גפה מסכנת את המטופל בדיכאון עמוק. התברר שככל שהמאמצים לשיקום האיבר אחרי כריתה או להחלפתו בתותב מוקדמים יותר, כך הנזק הנפשי למטופל הוא קטן יותר[דרוש מקור]. בחלק מהמקרים תהליך השיקום יכול להתחיל מיד אחרי ניתוח הכריתה, ואף בטרם מעירים את המטופל מההרדמה.
תחושת פנטום
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריתת גפה או חלק מגפה יוצרת תחושת פנטום – אשליה שהגפה שנכרתה עדיין קיימת. תחושת פנטום יכולה להיווצר רק אם הקטיעה נעשתה באדם שכבר מלאו לו שמונה שנים. תחושת הפנטום כשלעצמה היא תחושה חסרת נזק והיא עשויה אף להועיל בתפעול תותב. אולם, לבד מתחושת פנטום עשוי להיווצר גם כאב פנטום – כאב שאדם מפרש כאות לנזק בגפה חסרה. כאבים אלה עשויים להיות עזים ולשבש את איכות החיים.
גידם ביהדות ובעמי קדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת מתן תורה נרפאו כל המומים בבני ישראל, ובין השאר גם לא היו בהם גידמים[3].
בני ישראל שגלו לבבל אחר החורבן הראשון קצצו את אגודליהם, כדי לא לשיר ולנגן משירי ציון בפני נבוכדנאצר[4].
לבר–כוכבא היו מאתים אלף חיילים, שקצצו אחת מאצבעותיהם, כדי לבדוק את גבורתם[5].
נחום איש גמזו היה גידם משתי ידיו.
במקרא מתואר עונש כריתת בהונות אצל אדני בזק, שקצצו את בהונות ידיו ורגליו, כמו שהוא קצץ בהונות ידיהם ורגליהם של מלכי אויביו, אך היה זה רק לאחר מותם.
בתלמוד מסופר על יששכר איש כפר ברקאי, שקצצו את ידיו כעונש על שלא היה לו אימת מלכות.
סיפור ידוע מימי הביניים על קטיעה כעונש, הוא סיפורו של רבי אמנון ממגנצא, שהמלך פסק לו עונש אכזרי של קטיעת הידיים והרגליים. כעבור ימים ספורים, באמצע תפילת מוסף של ראש השנה, הוא נפטר מייסורים, מתוך תפילה שחיבר ברגעיו האחרונים: "ונתנה תוקף".
בעמים הקדמונים, ובחוקי האסלאם עד היום, מהווה קטיעת ידיים או אצבעות עונש מקובל. בחוקי חמורבי העונש של קטיעת גפה ניתן לבן שהכה את אביו, לרופא שגרם למותו או לעיוורונו של החולה שלו, לרופא שהטביע חותם על עבד מבלי שנתבקש לכך, ולאיכר חכיר שגנב תבואה מבעל השדה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קטיעה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ העונש של איראן לגנב: קטיעת אצבעות היד, באתר ynet, 26 באוקטובר 2019
- ^ כף רגלי השמאלית – העונש לעבריינים בסעודיה, כריתת אברים – וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 23 בינואר 2000
- ^ תנחומא, שמות יט ח.
- ^ מדרש תהילים קלז ד; ילקוט שמעוני תהילים קלז.
- ^ ירושלמי תענית ד ח; איכה רבה ב ה.