לב אברמוביץ' גיטמאן
 | |
| לידה |
25 במרץ 1922 יקטרינוסלב, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1979 (בגיל 56) דנייפרופטרובסק, ברית המועצות |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1941–1944 (כ־3 שנים) |
| דרגה | טוראי (קראסנוארמייץ) |
| תפקידים בשירות | |
| מרגל של פלוגת הסיור מס' 496 של אוגדת הסיור מס' 236 של הארמייה ה-46 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (1 בנובמבר 1943; מס' 3694)[1] עיטור כוכב הזהב עיטור לנין[2] (כל העיטורים שהוענקו לו נשללו בעקבות הרשאה פלילית ולא הוחזרו לאחר ביטול ההרשאה)[3] | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מורה להכשרה תעשייתית | |
  | |
לב אברמוביץ' גיטמאן (ברוסית: Лев Абра́мович Ги́тман; 25 במרץ 1922 – 1 במרץ 1979) היה יהודי סובייטי, שנלחם במלחמת העולם השנייה וקיבל עיטור גיבור ברית המועצות (בדף הענקת העיטור נרשם בטעות כלב אלכסנדרוביץ' גיטמן (ברוסית:Лев Александрович Ги́тман)). הורד מכל הדרגות העיטורים והמדליות בעקבות הרשעה פלילית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב־25 במרץ 1922 בעיר יקטרינוסלב. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון קיבל את המקצוע של מסגר.
בשנת 1941 גויס לצבא האדום, למרות העובדה כי בהיותו חולה עם צדרת כרונית לא היה מועמד לגיוס (הוא הסתיר את המחלה והודיע על אובדן כרטיס חוגר). השתתף בהגנת הקווקז. בשנת 1942 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
בליל ה-26 בספטמבר 1943, כמרגל של פלוגת הסיור מס' 496 של אוגדת הסיור מס' 236 של הארמייה ה-46 בחזית הערבה בקבוצה של שמונה עשרה מרגלי החטיבה חצה את הנהר דנייפר סמוך לכפר סושינובקה בנפת ורחנדנייפרובסק של מחוז דנייפרופטרובסק ברפובליקה האוקראינית. תוך שהם מחסלים בשקט את העמדה הקדמית של ורמאכט, הצליחו המרגלים להיכנס עמוק לשטח האויב ולתפוס מאחז בגדה המערבית של הנהר. בבוקר הצליחו הגרמנים לגלותם ובקרב שנמשך יותר מארבע שעות, הוא חיסל אישית כמה חיילים גרמנים ונפצע קשה. מבין שמונה עשר המרגלים, שבעה נותרו בחיים והצליחו להחזיק את המאחז עד שהגיע תגבורת.
על פי צו של נשיאות ברית המועצות העליונה של ברית המועצות מה-1 בנובמבר 1943 הוענק לו עיטור גיבור ברית המועצות עם עיטור לנין ומדליית כוכב הזהב עם המספר 3694.
במשך מספר חודשים לאחר הפציעה החלים בבית חולים בעיר גורקי. השתתף באירועים חברתיים, למרות פציעתו, כגון הגיע לכנס השלישי של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי שהתקיים ב-2 באפריל 1944[4]. בקיץ 1944 הוועדה הרפואית קבעה לו נכות השייכת לקבוצה ראשונה של נכויות. לאחר שחרורו, למרות שנכות כזו הקנתה לו קצבה קבועה, עבד כמורה להכשרה תעשייתית בסדנאות בפנימיית ילדים תחילה בדנייפרופטרובסק, זמן מה בריגה אצל קרובים, ואז שב לדנייפרופטרובסק (לפי בתו, נאסר טרם כך במוסקבה)[3].
בשנת 1953 נעצר למספר שבועות במסגרת מעצרים שנערכו כהמשך למשפט הרופאים[4].
בשנת 1958 (לפי מקורות אחרים 1957[4])הואשם בגנבה מרכוש המדינה - שאריות מעבודה עם מתכת בשווי 8 רובלים 67 קופייקות לפי השווי שלאחר 1961[4]. התביעה התבססה על התקופה בה עבד כמורה ואיפשר לתלמידיו לקחת הביתה יצירות שנעשו על ידם מגרוטאות מתכת בבית המלאכה של בית הספר (אף על פי שעל פי החוק, הדברים היו צריכים להיחשב לבלאי של בית הספר כאשר הם הגיעו לבית המלאכה). זוכה במשפט הראשון, אך בערעור המדינה נגזרו עליו בין 20 ל-21 באפריל 1959 עשר שנות מאסר בפועל[4]. לפי זיכרונות בתו, כוכב הזהב נתלש ממנו עוד במהלך המעצר הראשוני אך לפי המסמכים הכתובים על פי צו של נשיאות ברית המועצות העליונה של ברית המועצות מ-5 בספטמבר 1960, בגין מעשים המשמיצים את תואר הגיבור שהוענק לו, נשללו ממנו כל הדרגות והעיטורים.
תחילה נשלח למאסר של שנה וחצי בכלא של העיר ז'ולטיה וודי ובהמשך הועבר לכלא של קריבוי רוג[4].
ב־3 במרץ 1961 שוחרר במסגרת חנינה כלל ארצית, ועבד כמסגר במחלקת ההרכבה של המפעל "קראסניי מטאליסט" (בתרגום "המתיך האדום") (בתו מזכירה מפעל אחר בו עבד: "דינאמו" שם גם קיבל עיטורים על הצטיינות בעבודתו). למרות עתירות רבות שהוגשו לגביו, לא הוחזרו עיטוריו הצבאיים חזרה אליו אך בוטלו האישומים הפליליים ונקבע לו פיצוי של 14,000 רובלים[3].
נפטר ב־1 במרץ 1979 בדנייפרופטרובסק. ונקבר בבית הקברות סורסקו-ליטובסקי בעיר.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-1946 נולדה לו ולאשתו הראשונה בת[3]. הזוג נפרד ב-1950.
- התחתן עם אשתו השנייה מריה ב-1959[4]. היא נפטרה ב-2005[4].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ 1 2 3 4 ליודמילה באטאלסקאיה "בתו של לב גיטמאן: בשבילי האבא תמיד נשאר גיבור!" באתר העיר דנייפרופטרובסק "גורוד" מ-7 במאי 2013 (ברוסית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 שיחה ברדיו בין היסטוריון אלכסיי קוזנצוב וסגן העורך הראשי של הרדיו "אחו מוסקבי" "משפטו של לב גיטמאן, מורה להכשרה תעשייתית שהואשם בגנבת רכוש המדינה, 1958", השיחה נערכה ב-30 באוגוסט 2015 (ברוסית)