מועדון רומא
 | |
| תחום |
השכלה גבוהה  |
|---|---|
| מדינה |
שווייץ |
| מטה הארגון |
וינטרטור |
| חברים |
100 |
| יושב ראש |
Mamphela Ramphele |
| תקופת הפעילות |
7 באפריל 1968 – הווה (56 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (14 באוקטובר 1973) |
|
www | |
  | |
מועדון רומא (באנגלית: Club of Rome) הוא ארגון ללא מטרות רווח המורכב מאינטלקטואלים ומנהיגים עסקיים, שמטרתו לדון בנושאים גלובליים דחופים. המועדון נוסד בשנת 1968 באקדמיה דל לינצ'י ברומא, איטליה. כיום חברים בו מאה חברים נבחרים, הכוללים ראשי מדינות וממשלות לשעבר, מנהלים בארגוני האומות המאוחדות, פוליטיקאים ובכירים בממשלה, דיפלומטים, מדענים, כלכלנים ומנהיגים עסקיים מכל רחבי העולם.[1] המועדון עורר תשומת לב ציבורית רבה בשנת 1972 עם פרסום הדו"ח הראשון למועדון, "גבולות לצמיחה". מאז 1 ביולי 2008, המטה של המועדון נמצא בווינטרטור, שווייץ עם משרד בבריסל, בלגיה.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1965, התעשיין האיטלקי אורליו פצ'י נשא נאום על השינויים הדרמטיים במדע ובטכנולוגיה בעולם. הנאום עורר עניין אצל אלכסנדר קינג, מדען בריטי שכיהן כמנהל כללי לענייני מדע ב-OECD. השניים החליטו להיפגש ולדון באפשרות להקים קבוצה שתעסוק בבעיות גלובליות. פצ'י וקינג חלקו דאגה עמוקה לגבי היכולת של הפיתוח והקידמה הטכנולוגית לפתור את בעיות העולם.
באפריל 1968, פצ'י וקינג כינסו קבוצה בינלאומית קטנה של אנשים מתחומי האקדמיה, החברה האזרחית, הדיפלומטיה והתעשייה בוילה פארנזינה ברומא. המסמך המכונן של הפגישה היה "מסגרת ניסיונית לתכנון מערכתי בקנה מידה עולמי" מאת יועץ ה-OECD האוסטרי, אריך יאנטש. הפגישה תוארה ככישלון מוחלט[3], אך הובילה להקמת מועדון רומא, שנקרא על שם העיר שבה התקיים המפגש הראשון.[4]
הצעדים הראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רעיון מרכזי בהקמת המועדון היה רעיונו של פצ'י על "הבעייתיות", אשר גרס כי בעיות כמו הידרדרות סביבתית, עוני ובריאות לקויה קשורות זו בזו ואי אפשר לפותרן בנפרד.[5] באוקטובר 1968, ה-OECD ערך סימפוזיון בבלאג'ו שבו הצטרפו חברים חדשים למועדון, והצהרת בלאג'ו חתמה על הצורך בתיאום גלובלי להתמודדות עם בעיות גלובליות.[3]
ב-1970, החזון של פצ'י הוצג במסמך שנכתב על ידי חסן אוזבקהן, אריך יאנטש ואלכסנדר כריסטאקיס. המסמך, שכותרתו "המצוקה של האנושות: חיפוש אחר תגובות מובנות למורכבויות ואי-ודאויות גוברות ברחבי העולם: הצעה", שימש כמפת הדרך לפרויקט "גבולות לצמיחה".[5]
גבולות לצמיחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדו"ח הראשון למועדון רומא, "גבולות לצמיחה", פורסם בשנת 1972 והצביע על כך שצמיחה כלכלית בלתי מוגבלת אינה אפשרית עקב דלדול משאבים. הדו"ח הפך לרב מכר עולמי ועורר מודעות לנושא.[6] הדו"ח טען שצמיחה כלכלית בלתי מוגבלת תוביל לקריסת המערכת הגלובלית באמצע המאה ה-21. המשבר האנרגטי של 1973 הגביר את המודעות הציבורית לנושא זה.
עם זאת, "גבולות לצמיחה" עורר ביקורות נרחבות מצד כלכלנים ומדענים שטענו כי המודלים והתחזיות של הדו"ח פשטניים ולא מדויקים. הכלכלן רוברט סולו, זוכה פרס נובל לכלכלה, ביקר את הדו"ח בטענה שהתחזיות שלו היו "פשטניות" ושיטות המחקר היו בלתי מוסמכות.[3]
שלבים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף לפני פרסום הדו"ח "גבולות לצמיחה", החלו אדוארד פסטל ומיחאלו מסרוביץ' מאוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב לעבוד על מודל מורכב יותר, הכולל עשרה אזורים בעולם ו-200,000 משוואות. המחקר זכה לתמיכה מלאה של המועדון ופורסם כ"דו"ח השני" של המועדון בשנת 1974 תחת הכותרת "האנושות בנקודת המפנה".[7][8] הדו"ח השני הציג תחזית אופטימית יותר לעתיד הסביבה והצביע על כך שרבים מהגורמים הקשורים בבעיות הסביבתיות ניתנים לשליטה אנושית.
ב-1991, המועדון פרסם את "המהפכה הגלובלית הראשונה"[9], שבו ניתחו את בעיות האנושות תחת המונח "הבעייתיות". הדו"ח טען כי ההיסטוריה של האחדות החברתית או הפוליטית הונעה פעמים רבות על ידי אויבים משותפים וכי יש למצוא אויבים חדשים כדי לאחד את האנושות. בין האויבים החדשים שמנה הדו"ח היו זיהום, התחממות גלובלית, מחסור במים ורעב.
פעילות נוכחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2023, למועדון רומא היו 54 דו"חות רשמיים.[10] הדו"חות האחרונים, שפורסמו בשנת 2022, כוללים את "כדור הארץ לכולם - מדריך הישרדות לאנושות" ו"גבולות ומעבר: 50 שנים מ'גבולות לצמיחה', מה למדנו ומה הלאה?". המועדון ממשיך לפעול ולתמוך במיזמים ובמחקרים שמטרתם להתמודד עם האתגרים הגלובליים של המאה ה-21.
ב-14 במרץ 2019, מועדון רומא פרסם הצהרה רשמית לתמיכה בגרטה טונברי ובשביתות בית הספר למען האקלים, וקורא לממשלות ברחבי העולם להגיב לקריאה זו לפעולה ולצמצם את פליטת הפחמן העולמית. [11]
מבנה הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]למועדון רומא יש מבנה ארגוני מורכב הכולל חברים מלאים המשתתפים בפעילויות המחקר והפרויקטים, תורמים לקבלת ההחלטות באספה הכללית השנתית של המועדון. 12 מחברי המועדון נבחרים לוועד המנהל, שמתווה את הכיוון הכללי והאג'נדה של המועדון. המזכיר הכללי ממונה על ידי הוועד המנהל ואחראי על הניהול היומיומי של המועדון. בנוסף לחברים המלאים, ישנם גם חברים שותפים, שמשתתפים במחקרים ובפרויקטים, אך אינם מצביעים באספה הכללית.
למועדון רומא יש אגודות לאומיות ב-35 מדינות וטריטוריות. משימת האגודות הלאומיות היא להפיץ את הרעיונות והחזון של המועדון במדינותיהן, להציע פתרונות ולפעול למען כלכלה בת קיימא וצודקת בארצן. האגודות הלאומיות תומכות במזכירות הבינלאומית של המועדון בארגון אירועים, כגון האספה הכללית השנתית.
למועדון רומא יש חמישה מרכזי השפעה המיועדים לקדם פתרונות משותפים לאתגרים גלובליים. המרכזים כוללים את המרכז להולדת ציוויליזציות חדשות, המרכז לחירום פלנטרי, המרכז לשינוי הכלכלה, המרכז לחשיבה מחודשת על מימון והמרכז למנהיגות נוער ודיאלוג בין-דורי.
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועדון ספג ביקורות נרחבות מאז שנות ה-70. מבקריו טענו כי המודלים והתחזיות שלו פשטניים ולא מדויקים כולל הכלכלן רוברט סולו זוכה פרס נובל לכלכלה.[12] בשנת 2016 המועדון זכה ל"ביקורת רצינית" לאחר שקידם את הרעיון של מדיניות הילד היחיד למדינות מתועשות, בחוברת שלו שכותרתה "להמציא מחדש את השגשוג".[13]
לצד הביקורות, המועדון זכה גם לתמיכה משמעותית. הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר הזמין דוח גלובלי בשנת 1980 שהגיע למסקנות דומות לאלו של מועדון רומא. מחקרים נוספים לאורך השנים תמכו ברעיונות המרכזיים של המועדון.[14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מועדון רומא (באנגלית)
מועדון רומא, ברשת החברתית פייסבוק
מועדון רומא, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מועדון רומא, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "The First Global Revolution". The Green Agenda. 19 בנובמבר 2005. נבדק ב-6 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ History, Club of Rome (באנגלית בריטית)
- ^ 1 2 3 Schmelzer, Matthias (2017). "'Born in the corridors of the OECD': the forgotten origins of the Club of Rome, transnational networks, and the 1970s in global history". Journal of Global History (באנגלית). 12 (1): 26–48. doi:10.1017/S1740022816000322. ISSN 1740-0228.
- ^ "History: 1968". Club of Rome. נבדק ב-29 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "The Predicament of Mankind" (PDF). 1970. אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 בפברואר 2014. נבדק ב-13 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Simmons, Matthew R. (באוקטובר 2000). "Revisiting The Limits to Growth: Could the Club of Rome Have Been Correct After All?" (PDF). Mud City Press. נבדק ב-29 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mesarovic, Mihajlo; Pestel, Eduard (1975). Mankind at the Turning Point. Hutchinson. ISBN 0-09-123471-9.
- ^ "Mankind at the Turning Point by Mihajlo Mesarovic and Eduard Pestel". IEEE Transactions on Systems, Man, and Cybernetics. Haverford, PA: 73–74. בינואר 1977. doi:10.1109/TSMC.1977.4309596. נבדק ב-13 באוגוסט 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The First Global Revolution (Club of Rome) 1993 Edition". Scribd. 17 במרץ 2008. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2012. נבדק ב-6 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Reports". Club of Rome. נבדק ב-5 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alao, Sadikou Ayo (14 במרץ 2019). "Statement in support of global student climate protests" (PDF). Winterthur, Switzerland: Club of Rome. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 במרץ 2019. נבדק ב-18 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Clement, Douglas (1 בספטמבר 2002). "Interview with Robert Solow". Federal Reserve Bank of Minneapolis. אורכב מ-המקור ב-2019-11-16. נבדק ב-29 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Having fewer children: A solution for climate change?". Deutsche Welle. 14 ביולי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pierre, Andrew J. (Spring 1981). "Capsule Review - The Global 2000 Report to the President. Vol. I: Entering the Twenty-First Century. Vol. II: The Technical Report". Foreign Affairs". Foreign Affairs. 59 (Spring 1981).