רוברט סולו
לידה |
23 באוגוסט 1924 ברוקלין, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
21 בדצמבר 2023 (בגיל 99) לקסינגטון, ארצות הברית |
ענף מדעי | מקרו-כלכלה, כלכלה, צמיחה כלכלית |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | וסילי לאונטיף |
מוסדות | |
תלמידי דוקטורט | Francis M. Bator, Hanaa Abdel-Aziz Kheir-El-Dine, Sanjit Bose, Anthony John Blackburn, Harry Grubert, Harvey Earl Lapan, Steven Douglas Beggs, Jonathan Rhys Kesselman, Rafael Lusky, Fred David Arditti, Vincent Deacon Taylor, Marian Krzyzaniak, Louis Lefeber, Michael Hans Spiro, Simone Clemhout, Leon Louis Wegge, Edward D. Kalachek, William Nichols Talmers, Alexander Cukierman, Philip Anthony Musgrove, Stacey Marie Tevlin, Martina Copelman, Daniel Martin Gorodetsky Raff, Beth Anne Wilson, Sanghoon Ahn, Kobsak Pootrakool, Takahiro Miyao, Fredrick Hendrick Huizinga, Judy Ann Wachtenheim, Turgay Osman Özkan, Samuel L. Myers, Margaret Claire Agnew, Lynn Elaine Browne, Marc Joshua Lonoff, Nathan Blair Forrester, Maha Saleh Ibrahim, Barbara Dianne Pauls, Charlie Bean, איתן ששינסקי, ג'ורג' אקרלוף, Arjun Kumar Sengupta, ג'וזף שטיגליץ, Robert Hall, Robert J. Gordon, ויליאם נורדהאוס, Martin Weitzman, Michael D. Intriligator, George Perry, Ronald W. Jones, Alain Enthoven, פיטר דיאמונד, Herbert Mohring, Harvey M. Wagner, Ronald Findlay, Peter Berck, Avinash Dixit, Alan Blinder, Mario Baldassarri, הלברט וייט, Glenn Loury, Robert D. Cairns, Malcolm Galatin, Arnold Kling, Ray Fair, Arthur Robson, Meir Kohn, Robert Pindyck, Vittorio Corbo, Steven Shavell, Jeremy Siegel, John G. Riley, Katsuhito Iwai, Koen Vermeylen |
פרסים והוקרה |
|
רוברט מרטון סולו (באנגלית: Robert Merton Solow; 23 באוגוסט 1924 – 21 בדצמבר 2023) היה כלכלן-מקרו אמריקאי יהודי שנודע בעיקר בזכות חקר הצמיחה הכלכלית, זוכה פרס נובל לכלכלה ב-1987.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוברט סולו נולד בברוקלין, ניו יורק. ב-1940, בגיל 16, החל את לימודיו באוניברסיטת הרווארד לאחר שזכה במלגה. הוא למד סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וכלכלה במשך שנתיים אך משמלאו לו שמונה עשרה שנים, החליט להתגייס לצבא. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה וסולו הוצב בצפון אפריקה ולאחר מכן באיטליה ושוחרר באוגוסט 1945.
לאחר שחזר לארצות הברית נישא ושב להרווארד, הפעם כדי להתמקד בכלכלה. מורו היה וסילי לאונטיף, בעצמו זוכה פרס נובל לכלכלה. ב-1951 השלים את עבודת הדוקטורט שלו ובמקביל לכהונה קצרה כמרצה באוניברסיטת קולומביה, הצטרף לסגל המחלקה המפורסמת לכלכלה של MIT – מוסד אשר היה ביתו מאז עד פרישתו ב-1995.
ב-1987 זכה בפרס נובל לכלכלה על "תרומתו לתאוריה של צמיחה כלכלית".
תרומתו לכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-50 וה-60 פיתח סולו מודל של צמיחה כלכלית, שמקובל לראותו כמודל הנאו קלאסי של הצמיחה. העבודה התאורטית מציגה פונקציית ייצור הקושרת בין תשומות – הון ועבודה – לתוצר לאומי גולמי ולאופן שבו הוא משתנה, או צומח לאורך הזמן.
סולו לא הסתפק בתאוריה ואמד בשנות השישים את פונקציית הייצור בארצות הברית. בין התוצאות החשובות של עבודתו הייתה ההכרה כי את חלק הארי של הצמיחה בפועל אין לייחס לעלייה בכמות ההון במשק או לשיעור הגידול של האוכלוסייה, אלא לשיפורים טכנולוגיים המאפשרים לעובד נתון לייצר יותר באמצעות כמות הון נתונה. לפני פרסום מאמריו של סולו בנושא, מקובל היה להתייחס רק לגידול בהון ועבודה כגורמים לצמיחה. סולו הראה שהגורם השלישי, הנקרא מאז "השארית של סולו" הוא העיקרי. את השארית הסביר על ידי שינויים טכנולוגיים אקסוגניים.
תוצאה חשובה אחרת היא הנייטרליות לאורך זמן של אותם שיפורים טכנולוגיים: סולו הראה שטכנולוגיה אינה משנה את היחס לפיו מתחלק התוצר בין העובדים לבעלי ההון.
ביחד עם עמיתו ל-MIT פול סמואלסון, תרם סולו נדבכים נוספים לתאוריה הכלכלית הרווחת של העידן, המודל הנאו-קלאסי. בין השאר תרם לפיתוח התאוריה של עקומת פיליפס ושילובה בתמונה הנאו-קלאסית הכוללת.
תרומה חשובה נוספת של סולו למקרו-כלכלה ולפונקציית הייצור הייתה הוספת משאבים טבעיים כגורם ייצור, בנוסף על הון, עבודה וטכנולוגיה.
פרט לעבודתו המדעית, התנסה גם בכלכלה מעשית כשהיה חבר במועצה המייעצת לנשיא קנדי בין 1961 ל-1963.
נפטר ב-21 בדצמבר 2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוברט סולו, באתר פרס נובל (באנגלית)
- רוברט סולו, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- רוברט סולו, באתר SSRN
- אוטוביוגרפיה, באתר פרס נובל (באנגלית)
- רוברט סולו, באתר ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית (באנגלית)
- רוברט סולו, באתר Econlib (באנגלית)
- רוברט סולו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
---|---|---|
1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | |
1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • קלודיה גולדין (2023) |
- זוכי פרס נובל לכלכלה
- זוכי פרס נובל יהודים אמריקאים
- זוכי פרס נובל אמריקאים
- כלכלנים יהודים אמריקאים
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד
- סגל המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
- יהודים חברי האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
- זוכי מדליית ג'ון בייטס קלארק יהודים
- יהודים זוכי המדליה הלאומית למדעים
- נשיאי האגודה האקונומטרית
- נשיאי האגודה האמריקנית לכלכלה
- אמריקאים שנולדו ב-1924
- אמריקאים שנפטרו ב-2023