נאזהורן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
{{טנק|
{{טנק|
|שם=נאזהורן
|שם=נאזהורן
שורה 6: שורה 5:
|שנה=1942
|שנה=1942
|קודם=
|קודם=
|עוקב=[[יאגדפנתר]], [[יאגדפאנצר סימן 4]]
|עוקב=
|מערכה=[[מלחמת העולם השנייה]]
|מערכה=[[מלחמת העולם השנייה]]
|אורך=8.44 מטר (כולל תותח)
|אורך=8.44 מטר (כולל תותח)
שורה 26: שורה 25:
במהלך [[מבצע ברברוסה]] בשנת [[1942]] עם הלחימה של [[וורמאכט|הצבא הגרמני]] אל מול [[הצבא האדום]], נפגשו הגרמנים לראשונה ב[[טנק|טנקים]] הרוסים בהם טנקי ה-KV וה-[[T-34]]. הניסיון הקרבי הזה העלה בפני הגרמנים את הצורך באמצעים בעלי עוצמה רבה מהקיים בכדי להתמודד עם השריון הרוסי, צורך זה עיצב מחדש את רוב תוכניות הפיתוח ויצר מספר כלים. פיתוח הנאזהורן, כמו פיתוחים נוספים דוגמת ה[[מארדר 3]], היו מיועדים להיות עיצוב זמני למשלוח מהיר לשדה הקרב בעוד שמשחיתי טנקים ממוגנים ומוצלחים יותר (כמו ה[[יאגדפנתר]]) היו עוד בפיתוח.{{ש}}
במהלך [[מבצע ברברוסה]] בשנת [[1942]] עם הלחימה של [[וורמאכט|הצבא הגרמני]] אל מול [[הצבא האדום]], נפגשו הגרמנים לראשונה ב[[טנק|טנקים]] הרוסים בהם טנקי ה-KV וה-[[T-34]]. הניסיון הקרבי הזה העלה בפני הגרמנים את הצורך באמצעים בעלי עוצמה רבה מהקיים בכדי להתמודד עם השריון הרוסי, צורך זה עיצב מחדש את רוב תוכניות הפיתוח ויצר מספר כלים. פיתוח הנאזהורן, כמו פיתוחים נוספים דוגמת ה[[מארדר 3]], היו מיועדים להיות עיצוב זמני למשלוח מהיר לשדה הקרב בעוד שמשחיתי טנקים ממוגנים ומוצלחים יותר (כמו ה[[יאגדפנתר]]) היו עוד בפיתוח.{{ש}}
[[קובץ:Nashorn A130348-v6.jpg|ימין|ממוזער|190px|חיילים קנדים בוחנים נאזהורן באיטליה.]]
[[קובץ:Nashorn A130348-v6.jpg|ימין|ממוזער|190px|חיילים קנדים בוחנים נאזהורן באיטליה.]]
הכלי פותח בהתחלה בשם '''Hornisse''' (מ[[גרמנית]]; '[[צרעה]]') עד שבשנת [[1944]] שונה שמו לנאזהורן בהוראה של [[היטלר]].{{ש}}
הבסיס לנאזהורן היה פיתוח של חברת Alkett אשר שילב אלמנטים מטנקי ה[[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4|סימן 4]], בשם '''גשיצווגן III/IV''' אשר יועד להיות פלטפורמה לתותח סער או משחית טנקים. על הגשיצווגן הורכב בחלקו האחורי, [[תותח]] מסוג [[PaK 43|PaK 43 L/71]], בעל קוטר של 88 מ"מ, תותח נ"ט מהמוצלחים שפותחו במלחמה. תותח זה היה מסוגל לחדור שריון בעובי 190 מ"מ ובמרחק 1,000 מטר, מה שהפך את הנאזהורן למשחית טנקים מוצלח מאוד.
הבסיס לנאזהורן היה פיתוח של חברת Alkett אשר שילב אלמנטים מטנקי ה[[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4|סימן 4]], בשם '''גשיצווגן III/IV''' אשר יועד להיות פלטפורמה לתותח סער או משחית טנקים. על הגשיצווגן הורכב בחלקו האחורי, [[תותח]] מסוג [[PaK 43|PaK 43 L/71]], בעל קוטר של 88 מ"מ, תותח נ"ט מהמוצלחים שפותחו במלחמה. תותח זה היה מסוגל לחדור שריון בעובי 190 מ"מ ובמרחק 1,000 מטר, מה שהפך את הנאזהורן למשחית טנקים מוצלח מאוד.


הנאזהורן, למרות כוח האש הרב שלו, התאפיין במיגון קל מאוד. תא הלוחמים של הכלי בו היה מורכב התותח היה תא פתוח כלפי מעלה מה שחשף את הצוות לפגעי [[מזג האוויר]] ורסיסים, התא עצמו היה עשוי שכבה דקה של בין 10 ל-15 מ"מ [[פלדה]]. הטווח של תותח ה-88 מ"מ אפשר לנאזהורן להתנהל אל מול האויב בטווח של עד קילומטר ממנו, מה שפיצה על המיגון הלקוי.{{ש}}
הנאזהורן, למרות כוח האש הרב שלו, התאפיין במיגון קל מאוד. תא הלוחמים של הכלי בו היה מורכב התותח היה תא פתוח כלפי מעלה מה שחשף את הצוות לפגעי [[מזג האוויר]] ורסיסים, התא עצמו היה עשוי שכבה דקה של בין 10 ל-15 מ"מ [[פלדה]]. הטווח של תותח ה-88 מ"מ אפשר לנאזהורן להתנהל אל מול האויב בטווח של עד קילומטר ממנו, מה שפיצה על המיגון הלקוי.{{ש}}
בין השנים [[1942]] עד [[1945]], יוצרו סך הכל 494 כלים, רובם הגדול יוצר במהלך [[1943]].
בין השנים [[1942]] עד [[1945]], יוצרו סך הכל 494 כלים, רובם הגדול יוצר במהלך [[1943]].



==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־09:48, 30 בינואר 2011

הנאזהורן (בשמו המלא; Sd.Kfz. 164 Nashorn, מגרמנית; 'קרנף') הינו משחית טנקים אשר פותח בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי גרמניה הנאצית. הכלי פותח על בסיס טנקי הפאנצר סימן 3 וסימן 4 וכלל תותח 88 מ"מ המורכב מעל התובה בתא בעל מיגון קל ופתוח.
משחית הטנקים היה מיועד להיות פתרון זמני לאיומים בשדה הקרב אל מול הצבא האדום אך הוכיח את עצמו למשחית טנקים מוצלח ויצורו והשימוש בו המשיכו עד סוף המלחמה באירופה בשנת 1945.

תכנון ופיתוח

במהלך מבצע ברברוסה בשנת 1942 עם הלחימה של הצבא הגרמני אל מול הצבא האדום, נפגשו הגרמנים לראשונה בטנקים הרוסים בהם טנקי ה-KV וה-T-34. הניסיון הקרבי הזה העלה בפני הגרמנים את הצורך באמצעים בעלי עוצמה רבה מהקיים בכדי להתמודד עם השריון הרוסי, צורך זה עיצב מחדש את רוב תוכניות הפיתוח ויצר מספר כלים. פיתוח הנאזהורן, כמו פיתוחים נוספים דוגמת המארדר 3, היו מיועדים להיות עיצוב זמני למשלוח מהיר לשדה הקרב בעוד שמשחיתי טנקים ממוגנים ומוצלחים יותר (כמו היאגדפנתר) היו עוד בפיתוח.

חיילים קנדים בוחנים נאזהורן באיטליה.

הכלי פותח בהתחלה בשם Hornisseגרמנית; 'צרעה') עד שבשנת 1944 שונה שמו לנאזהורן בהוראה של היטלר.
הבסיס לנאזהורן היה פיתוח של חברת Alkett אשר שילב אלמנטים מטנקי הפאנצר סימן 3 וסימן 4, בשם גשיצווגן III/IV אשר יועד להיות פלטפורמה לתותח סער או משחית טנקים. על הגשיצווגן הורכב בחלקו האחורי, תותח מסוג PaK 43 L/71, בעל קוטר של 88 מ"מ, תותח נ"ט מהמוצלחים שפותחו במלחמה. תותח זה היה מסוגל לחדור שריון בעובי 190 מ"מ ובמרחק 1,000 מטר, מה שהפך את הנאזהורן למשחית טנקים מוצלח מאוד.

הנאזהורן, למרות כוח האש הרב שלו, התאפיין במיגון קל מאוד. תא הלוחמים של הכלי בו היה מורכב התותח היה תא פתוח כלפי מעלה מה שחשף את הצוות לפגעי מזג האוויר ורסיסים, התא עצמו היה עשוי שכבה דקה של בין 10 ל-15 מ"מ פלדה. הטווח של תותח ה-88 מ"מ אפשר לנאזהורן להתנהל אל מול האויב בטווח של עד קילומטר ממנו, מה שפיצה על המיגון הלקוי.
בין השנים 1942 עד 1945, יוצרו סך הכל 494 כלים, רובם הגדול יוצר במהלך 1943.


קישורים חיצוניים