פאנצר סימן 8

פאנצרקאמפפווגן סימן 8 'מאוס'

מידע כללי
סוג	טנק כבד מאוד
מדינה מייצרת	גרמניה הנאצית
יצרן	פורשה
שנת ייצור	1944
דגם קודם	פאנצר סימן 7
דגם עוקב	טיגר II (קניגסטיגר)
מערכה מרכזית	לא הספיק להילחם כי היה ניסיוני
יחידות שיוצרו	2
מידע טכני
אורך	10.2 מטר
רוחב	3.71 מטר
גובה	3.63 מטר
משקל	188 טון
מהירות	13 קמ"ש
טווח פעולה	160 ק"מ
מנוע	מנוע בנזין 1200 כ"ס
עובי שריון	240-50 מ"מ
צוות	6
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 128 מ"מ
חימוש משני	תותח 75 מ"מ מקלע 7.92 מ"מ

הפאנצר סימן 8 'מאוס' (Panzerkampfwagen VIII Maus; מגרמנית: עכבר) היה טנק כבד מאוד נסיוני שפותח על ידי גרמניה הנאצית בין השנים 1942–1944, המאוס הגיע לשלב האב טיפוס בשני דגמים ויוצרו סך הכל שני כלים. במשקל של קרוב ל-190 טון, המאוס היה הטנק הכבד ביותר שפותח מעולם.

הוא פותח עקב חזונו של היטלר ליצור טנק שיהיה למעשה מבצר נייד בעל כוח אש אדיר, שיפצה על המהירות והתמרון ויוכל להדוף התקפות של בעלות הברית. עצם פיתוחו היא דוגמה מצוינת לאובססיה של היטלר לכלי נשק מתקדמים ופורצי דרך, כמו ה-V-2 או המסרשמיט Me 262, שהשימוש בהם לא היה משתלם ואפקטיבי^{[דרוש מקור]}.

פיתוח

פרויקט הטנקים הכבדים מאוד (מעל 75 טון) של גרמניה הנאצית התבסס על הטנקים הכבדים הסובייטיים בהם נתקלו כוחות גרמנים במהלך המלחמה, הרעיון מאחורי הטנק הכבד מאוד היה כלי שמחליף מהירות ותמרון בשריון וכוח אש, זאת כדי לשמש מבצר נוסע שמסוגל לעמוד בכל האיומים בשדה הקרב ולהשמיד את רוב המטרות. טנק המאוס היה מהמוצלחים בפרויקט והיחיד ממנו יוצרו אבות-טיפוס אך גם הוא נחשב כבד מידי ומגושם מידי ולא הגיע לשדה הקרב.

פיתוח המאוס החל בתחילת 1942 על ידי חברת פורשה כאשר הוא מתבסס על הלקחים מתכנון הפאנצר סימן 7 שיצורו בוטל. הדרישות לפיתוח הכלי שניתנו לחברת פורשה היו כלי שמשקלו לא יעלה על 100 טון, בעל מהירות של לפחות 20 קמ"ש ותותח 128 מ"מ יחד עם תותח מקביל 75 מ"מ, למרות שתותחים בקטרים שונים נבחנו כמו תותח 150 מ"מ לבסוף הוחלט בהתערבותו של אדולף היטלר להצמד לתוכנית המקורית וכך לבסוף נבנה אב הטיפוס של הצריח. המאוס היה כלי מפלצתי עם זחלים ברוחב של מטר ועשרה סנטימטרים בעלי חטיבות כוח נפרדות לכל זחל, בתוך הכלי ישב גנרטור חשמלי ענק שתפס את השני שלישים האחוריים של הכלי כך שהנהג יושב בשליש הקדמי של הכלי ושאר הצוות יושב בצריח מבלי שיהיה מעבר ביניהם בתוך הטנק.

אחת מבעיות הכלי נבעה ממשקלו הרב מה שמנע מהמאוס את האפשרות לנסוע על גשרים מעל נהרות ונחלים, בעיה זו נפתרה בכך שצוותי הכלים יונחו לעבור נחלים במקומות רדודים במים, שנורקל שהיה מחובר לצריח היה מאפשר לצוות לנשום כאשר הכלי היה מגיע למים עמוקים מידי. חציית מעברי מים שכאלה הייתה אפשרית רק בזוגות כאשר טנק אחד עובר דרך המים וטנק שני מחובר אליו בכבלים ומספק לו חשמל. בשלב הבא היו השניים מתחלפים.

המאוס היה מתוכנן להיות מוכן למבחני שטח ב-1943 בשמו הראשוני Mammut (מגרמנית: ממוטה), בדצמבר 1942 שונה שמו ל-Mäuschen (מגרמנית: עכברון\עכבר קטן) ולבסוף קיבל את שמו הסופי בפברואר 1943 Maus (מגרמנית: עכבר). במאי 1943 דגם עץ בגודל ובמשקל המתוכנן היה מוכן להערכה, דגם שהציג חריגה מהדרישות המקוריות בהקשר למשקל ומהירות אך אושר על ידי היטלר בעצמו והצבא הגרמני הזמין 150 כלים.

באוקטובר 1943 בוטלה ההזמנה כולה, חודש מאוחר יותר 4 הכלים הנוספים שהיו בשלב יצור בוטלו ונשלחו לגניזה, מהפרויקט נשארו שני אבות הטיפוס להמשך ניסויים אך מעולם לא הגיעו לשדה הקרב. כאשר הצבא הרוסי נתקל בדגמי אב טיפוס בשטח הניסויים בקומרסדורף, 25 ק"מ דרומית לברלין, נלקח דגם המאוס 1 יחד עם צריח המאוס 2 לניסויים ברוסיה אך ללא תרומה אמיתית למרוץ הנשק הרוסי של אחרי מלחמת העולם השנייה זאת משום הנסיגה מהתפיסה של הטנק הכבד ומעבר לטנקים אוניברסליים יותר בצורת טנק המערכה.

V1 מאוס 1

מאוס 1 עם צריח של מאוס 2, מוזיאון קובינקה.

אב טיפוס הראשון שיוצר בדצמבר 1943 וכלל תובה בלבד, את הצריח ייצג דגם עץ במשקל הצריח המתוכנן. הדגם היה בעייתי בעיקר בכוח המנוע שלו, המאוס 1 הצליח להגיע ל-13 קמ"ש בלבד בתנאים אופטימליים מה שנפל מדרישות הכלי ל-20 קמ"ש. בעיה נוספת הייתה מערכת הזחלים והמתלים של הכלי שהייתה אמורה להחזיק משקל רב ולהניעו בשטח, מה שבפועל היה בעייתי מאוד.

V2 מאוס 2

אב הטיפוס השני כלל שיפורים רבים לכלי ויוצר במרץ 1944, בין השיפורים היה הוספת חטיבת כוח חשמלית, שיפור המנוע והוספת צריח המאוס הראשון שיוצר שכלל תותח 128 מ"מ, לצידו תותח מקביל 75 מ"מ ומקלע MG34 על הצריח. ביולי 1944, יצור מאוסים נוספים בוטל ושני הדגמים הקיימים נשמרו להמשך בדיקות וניסוים, כאשר בספטמבר 1944 השלב האחרון במאוס 2 נעשה בצורת שדרוגים נוספים כמו מערכת זחלים והילוכים של חברת סקודה ומערכת ההגה חשמלית.

Flakzwilling 88 mm

כלי שהיה אמור להחליף את צריח המאוס בתותח נ"מ 88 מ"מ ולשמש טנק נגד מטוסים. תכנון זה לא מומש מעולם.

ראו גם

• לנדקרויצר P. 1000

קישורים חיצוניים

• תיאור הכלי באתר אכטונג פאנצר.
• תיאור הכלי באתר לון סנטרי.