לנדקרוזר P.1500

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לנדקרוזר P.1500
Landkreuzer P 1500 Monster
מידע כללי
סוג תותח מתנייע
מדינה מייצרת גרמניה הנאצית
יצרן משפחת קרופ עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 42 מטרים
רוחב 18 מטרים
גובה 7 מטרים
משקל 1,500 טונות
מהירות 15 קמ"ש
טווח פעולה לא ידוע
מנוע 2,200 כ"ס M9v 40/46
שריון 250 מילימטר
צוות 100+
מערכות נשק
חימוש עיקרי תותח 80 ס"מ 'שוורר גוסטב'
חימוש משני שני תותחי הוביצר 150 מ"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לנדקרוזר P.1500גרמנית: Landkreuzer P 1500 Monster) או בכינויו "המפלצת", היה תכנון גרמני לתותח מתנייע כבד מאוד במלחמת העולם השנייה, שיוכל לשאת את השוורר גוסטב. הפרויקט בוטל ב-1943.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה השוורר גוסטב תוכנן להובלה בצורה מפורקת ברכבת רגילה בת 25 קרונות ייעודיים. עם הגיעו לנקודת ההפעלה הוא הורכב על קרון ייעודי בן 160 גלגלים על 4 חוגונים. במקביל הוקמה במיוחד מסילה כפולת-פסים עמידה במיוחד לנשיאת קרון זה. בשל משקלו הכבד לא הותקן התותח על ציר מסתובב, כלומר לא היה מסוגל לתנועת צידוד והתנועה האפשרית היחידה שיכל הקנה בן 32 המטרים לבצע הייתה הטיה מעלה-מטה (עלרוד) עד זווית מקסימלית של 48 מעלות. לשם ירי בכיוון מסוים היה צורך לסלול מסילה לכיוון המתאים.

עבור הרכבת התותח באתרו נדרשו כמות גדולה של 250 חיילים שעבדו 54 שעות. עבור הנחת המסילה הייעודית הוקצה כוח של 2,500 חיילים שגם עסקו בהקמת עמדות נ"מ אותן איישו 2 גדודים שהגנו על הכלי מפני תקיפה אווירית.

הלוגיסטיקה המסובכת של הובלת התותח והרכבתו, חוסר היכולת שלו לצודד והיותו חשוף למתקפה כיוונו את שר החימוש הגרמני, אלברט שפר, להציע תכנון פתרון בדמות טנק ענקי במשקל של 1,000 טון ("P.1000ׂ רטה") שיהווה פלטפורמה ממונעת, ושיהיה גם בעל כוח אש עצמאי בדמות תותחים קטנים יותר (אך גדולים יחסת לתותחי שדה) ומקלעים רבים, כך שיוכל להגן על עצמו.

הפרויקט השאפתני קיבל את אישורו של היטלר והוא הביע עניין רב בנושא. לאחר בדיקות שבוצעו, התברר כי יש צורך בטנק גדול יותר, במשקל של 1500 טון, שקיבל את השם "לנדקרוזר P.1500".

בתוך כך, קיבלה חברת קרופ בדצמבר 1942, הוראה להתחיל בתכנונו של הלנדקרוזר P.1500, שהיה מיועד להיות הטנק הגדול בעולם. משקלו המתוכנן עמד על כ-1,500 טון ויחידת ההנעה שלו תוכננה להיות בהספק של 2200 כוחות סוס ומהירות הנסיעה שלו תוכננה לעמוד על כ-15 קמ"ש. אולם, בתחילת שנת 1943 החליט היטלר, בהחלטה משותפת עם אלברט שפר, שר החימוש הגרמני, לבטל את הפרויקט.

מטרת הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל גודלו ומשקלו הרב במיוחד של התותח, שעמד על מעל ל-1000 טון, הוא היה תותח רכבת שעל מנת להעבירו היה צורך לפרק אותו, דבר מסורבל מאוד הדרש מאמץ לוגיסטי גדול בנוסף להקצאת משאבים רבים למשימה זו. הלנדקורזר תוכנן כפלטפורמה ממונעת לתותח-העל שהיה הנשק הארטילרי הגדול ביותר שנבנה אי פעם והתותח המתנייע תוכנן להיות הגדול ביותר אי פעם.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור המדגים את יחסי הגודל בין הלנדקרוזר P.1500 לבין דמות אדם ושריונית טילי קרקע-קרקע סובייטית מודרנית מדגם SS-21 ("טוצ'קה")

הלנדקרוזר P.1500 יועד למעשה להיות תותח מתנייע ענק, ולהחליף את מסילת הרכבת שבה נעו תותחי ענק כמו בשוורר גוסטב ובנוסף לאפשר הגנה יותר טובה על התותח והצוות.

אם הלנדקרוזר היה נבנה ממדיו המתוכננים היו אורך היה כ-42 מטרים, רוחב 18 מטרים, שריון בעובי 250 מ"מ, כ-100 אנשי צוות ומשקל 2,500 טון כאשר התותח המתנייע מוכן לקרב. בגלל משקלו העצום היה מסוגל להגיע רק עד למהירות של 10–15 קמ"ש.

מלבד השוורר גוסטב, שעבורו תוכנן הלנדקרוזר והוא היה נשקו העיקרי, תוכנן גם חימוש משני של שני תותחי הוביצר 150 מ"מ וכ-15 מקלעים כבדים בקוטר 15 מ"מ.

קשיים בתכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיתוח של הפנצר סימן 8 "מאוס", שהיה הטנק הכבד ביותר שנבנה מעולם, ומשקלו עמד על 190 טונות, הדגיש את הבעיות הרבות בתכנון והפעלה של טנקים כבדים.

הבעיות העיקריות של הפאנצר סימן 8 היו המשקל הרב, שמונע מהכלי את האפשרות לנסיעה על גשרים, ובעיקר גשרים מעל נהרות ונחלים. כמו כן, היה קושי רב בשינוע הטנק בעזרת רכבות ונסיעה שלו על כבישים הייתה הורסת אותם לחלוטין. ככל שהטנק היה גדול יותר, כך הבעיות האלו חמורות יותר, קל וחומר לגבי הלנדקרוזר, שמשקלו היה גדול פי כמה וכמה ממשקלו של הפאנצר סימן 8 "מאוס".

בעיה נוספת בולטת היא יחידת ההנעה בטנקים גדולים, וצריכת הדלק העצומה שלהם. כפי שהוכח בפיתוחו של הפאנצר סימן 8, המשקל הרב אינו מאפשר לטנק להגיע למהירות מינימלית בשל המשקל העצום, ובכך הטנק נחשף להתקפות אוויר ביתר קלות. כמו כן, צריכת הדלק העצומה של הלנדקרוזר הייתה מצריכה תשתית לוגיסטית כדי להזין את הכלי העצום, והוא היה בוודאי מכלה כמויות עצומות של דלק, מצרך שהיה במחסור חמור בגרמניה הנאצית בשנות המלחמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לנדקרוזר P.1500 בוויקישיתוף