דה-סטליניזציה

דה-סטליניזציה (ברוסית: Десталинизация) הוא תהליך שהתרחש בברית המועצות בתקופת שלטונו של ניקיטה כרושצ'וב ובמהלכו בוטלו סממני פולחן אישיות של יוסיף סטלין ומספר צווים ממשלתיים שהיו בבסיס משטרו של סטלין. התהליך הביא גם לדמוקרטיזציה מסוימת של החיים בברית המועצות, המכונה ההפשרה של חרושצ'וב.

רקע

כבר בשנת 1953, מיד עם פטירת יוסיף סטלין, החלו סממנים של שינויים שלטוניים והפסקת המדיניות של דיכוי פוליטי נרחב. הסממנים הראשונים היו בשחרור אסירי גולאג, התחלה של זיכוי חלק מהאסירים, ביטול משפט הרופאים ועוד.

בפברואר 1956 התקיימה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות שבא נשא ניקיטה כרושצ'וב את הנאום הסודי. בנאום זה הוא האשים את סטלין במדיניות של דיכוי. הוא סימן את שנת 1934 כשנת תחילת הדיכוי; בהתאם לכך, חיסול מעמד הקולאקים והמשפטים של תחילת שנות ה-30 לא נכללו ברשימת פשעי המשטר של סטלין. כרושצ'וב ניסה בכל כוחו לבדל את עצמו ממדיניות קודמו, ולכן העברת המידע הייתה סלקטיבית.^{[דרושה הבהרה]} מדיניות זו הגיעה לשיאה בשנת 1961, כאשר גופתו של סטלין הוצא מהמאוזוליאום של לנין ושמה של העיר סטלינגרד שונתה לוולגוגרד.

ראוי לציין שעובדי המנגנון המפלגתי ופקידי ממשל בכירים היו מעוניינים בהפסקת מדיניות של סטלין, לפיה הם היו בסכנה מתמדת לכליאה או אף להוצאה להורג במעמד הדחתם מהתפקיד ואף בהיותם בגמלאות.

התהליך הופסק בשנת 1964, עם סיום שלטונו של כרושצ'וב. עד לתחילת הפֶרֶסטרוֹיקה ב-1987 לא היה אזכור רשמי לטרור הסטליניסטי, אך מנגד גם מדיניות הדיכוי הנרחב לא חזרה.

יישום הדה-סטליניזציה

שחרור אסירי גולאג וטיהור שמם

עוד בשנת 1953, בתקופה שלברנטי בריה עמד בראש המערכת של שירותי הביטחון, החל שחרור הדרגתי של אסירי גולאג. בהתאם לצו חנינה מ-27 במרץ 1953 שוחררו כחצי (כ-1.2 מיליון)^{[דרושה הבהרה]} אסירים, בעיקר אסירים שתקופת מאסר הייתה 5 שנים או פחות. אומנם בין המשוחררים כמעט ולא היו אסירים פוליטיים. בתקופת 1954-1956 שוחררו כ-300 אלף אסירים פוליטיים, ומספר האסירים הפוליטיים הצטמצם לכ-114 אלף. בתחילת 1956 עמד מספר האסירים לראשונה על פחות ממיליון.

במקביל לשחרור האסירים החלו לפעול ועדות לזיכוי הנאשמים. אלפי אסירים זוכו לאחר מותם.

מספר עובדים בכירים של נ.ק.וו.ד הואשמו בהפרות משמעת, ניהול לא תקין של חקירות ואף פעילות נגד המדינה. חלקם הואשמו ואף הוצאו להורג, חלקם הוצאו לגמלאות.

שינוי שמות ערים שנקראו על שם סטלין

קובץ:Будапешт 56. Голова статуи Сталина.jpg

פסל של סטלין ברחובות בודפשט, 1956

בתקופת שלטונו של סטלין נקראו מקומות רבים על שמו. להלן מספר דוגמאות של ערים שהוחזר להם את השם המקורי:

• Oraşul Stalin, 1950–1960 - ברשוב, רומניה
• Stalin, 1949–1956 - וארנה, בולגריה
• Stalinabad, 1929–1961 - דושנבה, טג'יקיסטן
• Stalingrad, 1925–1961 - וולגוגרד, רוסיה
• Staliniri, 1934–1961 - צחינבלי, גאורגיה
• Stalino, 1924–1961 - דונצק, אוקראינה
• Stalinogród, 1953–1956 - קטוביץ, פולין
• Stalinsk, 1932–1961 - נובוקוזנצק, רוסיה

במקביל פורקו פסלים של סטלין שהיו מוצבים בכיכרות הערים, שם של מפעלים ורחובות רבות שונה. המנון ברית המועצות, שמילותיו כללו אזכור של סטלין, החל להתבצע ללא מילים והושמעה מנגינה בלבד. מוזיאונים של סטלין שהיו רבים ברחבי ברית המועצות נסגרו ונותר רק מוזיאון בעיר גורי בה הוא נולד.

דה-סטניליזציה כיום

בתקופת נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב היה ניסיון לחדש את התהליך. מספר פקידים בכירים דיברו על הצורך ב"דה-סטליניזציה של התודעה הציבורית". כמו כן דיברו על הצורך באישור תוכנית כלל ארצית להנצחת קורבנות הטרור של סטלין.

לצד דעות אלו היו גם דעות אחרות, לפיהן יש אומנם לקדם את תוכנית ההנצחה, אך תוכנית זו עלולה לפלג את הציבור ולא להביא לפיוס חברתי. בהתאם לסקר שבוצע, כ-24% מהנשאלים ציינו שמשפחתם סבלה מדיכוי בתקופת שלטונו של סטלין. לעומת זאת, עם בשנת 2007 רק 15% מהנשאלים ציינו שמדיניות של סטלין הייתה חיובית למדינה, אז באפריל 2011 לעמדה זו הצטרפו כבר 26% מהנשאלים.