אסלאם

האסלאם (מלשון שלמות, או השלמה) היא דת מונותאיסטית שנוסדה במאה השביעית על-ידי מוחמד בחצי האי ערב, ולה למעלה ממיליארד מאמינים, שרובם מתגוררים ביבשות אסיה ואפריקה.

מאפיינים עיקריים

• הספר הקדוש לדת זו הוא הקוראן והוא נחשב בעיני מאמיניה לספר אלוהי פלאי, שכל החוכמות כלולות בו. (וזו היתה הסיבה לשריפת הספריה הגדולה באלכסנדריה בידי מוסלמים שטענו שבגלל הכל כלול בקוראן אין צורך בספרים אחרים)
• היום המקודש בשבוע הוא יום ששי.
• הסמל של האיסלם הוא הסהר (ולידו כוכב נוגה)
• לוח השנה הוא לפי שנת הירח, ומורכב מ12 מחזורים של מחזורי לבנה.
• המוטו של האיסלם הוא "אין אלוהים מבלעדי אללה".
• העיר הקדושה ביותר היא מכה, שבה יש את ה"כעבה" (האבן השחורה הענקית שיש מצווה להקיפה בעליה לרגל) ולאחריה הערים המקודשות, מדינה וירושלים.
• למנהיג הדתי קוראים אימאם.
• באיסלם חמשת יסודות והן המצוות העיקריות בדת האסלאם, המחייבות כל אדם מאמין.

האסלאם מפולג לשני פלגים עיקרים: סונה דתו של מוחמד, שנחשבת לאורטודוקסיה של האסלאם וכוללת כ90 אחוזים מהמוסלמים, והשיעה (מלשון סיעה) שהתפצלה מהסונה. בנוסף קיימים עוד פלגים וגוונים נוספים כמו הווהבים, שהיא סיעה מייסודו של אבן עבד אל והב (1691-1787) השלטת בערב הסעודית ומפרשת את האיסלם באופן קיצוני ככתבו וכלשונו, והסופיזם (שמשמעו טוהר וצלילות) שהוא זרם מיסטי של האסלאם, שמקפיד יותר על הכוונה מאשר על המעשה. גם הדרוזים התפלגו מהאסלאם, והיום הם נחשבים לדת נפרדת, אף שיש להם חגים משותפים.

רקע הסטורי

מוחמד, נביא האסלאם ועל-פי מאמיניו - אחרון הנביאים, נולד בשנת 570 בערך. הוא התייתם מאב ומאם והתפרנס ממסחר. הוא נישא לסוחרת עשירה בשם ח'דיג'ה והיא העסיקה אותו. כמו ה-"חוזר בתשובה" הטיפוסי, גם מוחמד הפליג בהגות על מהות חייו והיה מתבודד במערות, מוחמד אסף קבוצה של מאמינים סביבו, המאמינים הראשונים באסלאם. עשירי מכה רדפו את המאמינים הטורדניים הללו עד אשר חייהם נעשו בלתי-נסבלים. מוחמד הבין כי עליו לעזוב את מכה.

בעיר ית'רב, היא אל-מדינה, הזמינו אותו לגור באל-מדינה ולהיות להם בורר. מוחמד נענה, ובשנת 622 היגר ממכה לאל-מדינה - זו ההג'רה (hijra), שממנה מתחיל מניין השנים באסלאם.

מוחמד כתב את עהד אל-אמה, "חוזה האומה", שבו ביטל את הסכסוך בין השבטים והכריז על כל המאמינים המוסלמים כעל אחים אשר המלחמה ביניהם אסורה. עדיין ניתנו זכויות לעובדי-אלילים וליהודים, אך מאוחר המירו הראשונים את דתם והאחרונים חוסלו.

אמונות

התפיסה של האלוהות היא תפיסה מונותאיסטית מופשטת, יש אל אחד שאינו גוף, אבל השכר והעונש בעולם הבא הם ממשיים פיסיים, הן השכר בגן עדן המאכל והמשתה והנשים הבתולות המזומנות למאמינים, והן העונש בגיהנום שמתואר לעיתים כחיתוכו של בשר הגוף לחתיכות ושריפתו.

האסלאם מאמין בשכר ועונש הן בעולם הבא והן בעולם הזה, התקופה הקולוניאליסטית שבה רוב מדינות ערב היו כבושות, הביאה בלבול ומבוכה רבה על מאמיני האסלאם, ואילצה אותם להגדיר מחדש את אמונתם, אבל העת החדשה בה מדינות ערב קיבלו עצמאות ויש להם גוש חזק באו"ם ביחד עם השליטה על הנפט והעושר שנילווה אליו, חיזקו את אמונתם בדת זו ובשכר ועונש אף בעולם הזה.

האסלאם בעיקרו הוא דת של מידת הדין, והדבר בא לידי ביטוי במצוות הדת, בסגנון החיים, בצורת הריהוט הדלה והסגפנית של בתי התפילה (המסגד, כנראה משורש ס.ג.ד), שמלבד שטיחים אין בהם דבר, ואף באופן הענישה החמור, שקיים עד היום, שבו כורתים ידיים לגנבים, ומוציאים למוות אנשים שעוברים עבירות חמורות. הכניסה לעיר הקדושה מכה אסורה ללא מוסלמים. היחס ללא מוסלימים הוא יחס לאנשים בדרג ב', ויש מצווה להמירם על דתם אם הדבר מתאפשר.

ההלכה המוסלמית

האסלאם, כמו היהדות, היא דת הלכה. ההלכה המוסלמית, א-שריעה (shari'a), כמו ההלכה היהודית, מכוונת את צעדיו של המאמין בכל מקום ובכל זמן, למן הלכות הנישואין ועד להלכות ההתנהגות בשירותים. אין הפרדה בין הדת לבין החיים - כשם שהתורה היא תורת חיים, כך גם הקוראן הוא קוראן חיים. גם אצל המוסלמים נחשב השימוש בבתי-משפט חילוניים כהליכה לערכאות של עבודה זרה.

מעל לכל המוסלמים חייבים בשמירה על חמש מצוות יסוד, עמודי התווך של האסלאם, שהם:

• א-שהאדה - الشهادة העדות, היא אמירת "אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו של אללה";
• א-צלאת - الصلاة היא התפילה חמש פעמים ביום;
• א-זכאת - الصداقة / الزكاة היא מתן מעשר צדקה לעניים; "צדקה" הנה נתינת צדקה מרצון בכל עת, אולם "זכאת" הנה המצווה שבה מחוייב המוסלמי וכך היא נקראת רשמית;
• א-צום - الصوم הוא הצום מהזריחה עד השקיעה בחודש הרמדאן;
• אל-חג' - الحج הוא העלייה לרגל למכה וקיום הטקסים שם בחודש מוגדר, לפחות פעם בחיים. העולה לרגל נקרא חאג' ויש לו מעמד רוחני עודף בגלל עלייתו הזו.

מוסלמי אשר אינו מקיים את כל אלה, יש ספק אם הוא יכול עדיין להיקרא מוסלמי. ודבר חשוב הוא, מפני שאדם שנולד מוסלמי וחוזר בו מדת האסלאם נקרא מרתד (murtadd) ודינו מוות.

מצוה חשובה נוספת ועיקרית שנחשבת לעיתים לעמוד הששי של האסלאם, היא מלחמת הקודש (ג'יהאד) על מנת לאסלם את כל מי שאפשר, ומי שמת במילוי חובתו זו מוכרז כקדוש (שאהיד). על פי התפיסה המוסלמית העולם מחולק לשני חלקים: דאר אל אסלאם - האזור שכבר מוחזק לאזור מוסלמי כמו ערב הסעודית והמזרח התיכון ודאר אל חרב - האזור שבו מתגוררים אלו שאינם מוסלמים כמו אירופה. הקמת מדינה לא אסלאמית באזור של דאר אל אסלאם מהווה התגרות פרובוקטיבית שהאסלאם אינו יכול להשלים איתה.

מצוות נוספות של האסלאם, הם האיסור על אכילת חזיר, על שתיית יין.

חגי האסלאם

• עיד אל-אדחא - חג הקורבן - ארבעה ימים
• מוחרם - ראש השנה החג'רית - יום אחד
• יום הולדת הנביא מוחמד - יום אחד
• לילת אלאסרא' ואלמעראג' - עלית הנביא השמימה - יום אחד
• רמדאן - חודש הצום
• עיד אל-פיטר - חג הפסקת הצום - שלושה ימים

האסלאם כיום

מאז תקופת הרנסאנס עבר העולם המערבי תהליך של חילון, עד המצב הקיים שבו הדת מופרדת מהמדינה ואינה שולטת על חייהם של אנשים, ואפילו לא על דעתם. תהליך זה פסח על חלקו הגדול של העולם המוסלמי, שאף הקצין בעקבות השפעה איסלמית של סעודיה על מדינות איסלם אחרות.

החל מסוף שנות השבעים הזרם הפונדמנטליסטי החל להיות זרם חזק ומוביל באסלאם. כמעט בכל מדינה מוסלמית הוא התגבר וקנה לו בדרכים שונות קהלי מאמינים (במיוחד דרך אגודות צדקה והקמת בתי ספר), תוך שהוא שואף לעצב מחדש את פניה של המדינה (החילונית) על פי תפיסותיו הדתיות. על רקע זאת אפשר לראות את המהפכה האיסלמית באיראן את פעילות האחים המוסלמים (גמעה אל איסלמיה) במצרים (ובכללם את ההתנקשות באנואר סאדאת וניסיון ההתנקשות בחוסני מוברכ) ובאינדונזיה בפיצוץ מספר מכוניות תופת. את הפעילות של החמאס בישראל, את השתלטות מפלגת הטאליבן וארגון אל קעידה באפגניסטן, את התגברות החיזבאללה בלבנון.

משטרים קנאים אלו, לא השכילו ליצור את האיזון העדין שקיים בערב הסעודית בין התפיסות הדתיות לבין ההתנהלות המדינית, ונסחפו לעריצות וטרור קשה בשם האסלאם הן כלפי האזרחים שלהם, והן כלפי אזרחי חוץ. כך באפגניסטן של הטליבאן, פוצצו פסלים ענקיים של בודהה, שהיו קיימים מאות ואלפי שנים מדין של איסור עשיית פסל ועבודת אלילים. הוטלו הגבלות חמורות על נשים, ביניהם איסור להסתובב ללא גבר, או להתאפר וסנקציות אכזריות כלפי אלו שלא נשמעו לחוקים, כעקירת ציפורני נשים שנצבעו בלכה. והוצאו אנשים להורג על עבירות קלות יחסית. גם באירן, משטרות הלכה סובבו בין האזרחים והשליטו את הלכות האסלאם, וביניהם ניפוץ אסלות שירותים שהיו מכוונות לכיוון מכה, ומעצר ועונש מלקות לנשים שצבעו את שפתותיהן בליפסטיק. כמו כן, על פי החוק באיראן מותר לגבר להכות את אישתו, באם היא מסרבת לקיים איתו יחסי מין.

בעוד שבמערב אפשר להוציא סרטים כמו "ברייאן כוכב עליון" או "הפיתוי האחרון של ישו" (שני סרטים סאטיריים על ישו) ולספוג גינויים בלבד מאנשי הדת באיסלם המצב שונה. בעקבות הוצאת הספר "פסוקי השטן" ובו סאטירה על הנביא מוחמד, ושליט איראן, אייתוללה חומייני, בידי הסופר ההודי סלמאן רושדי בשנת 1989, הוציא עליו חומייני פסק הלכה הקורא לכל המוסלמים לשלוח אותו לגיהנום.