חג הקורבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חג הקורבן
חג הקורבן
חג הקורבן בפקיסטן
שם רשמי חג הקורבן
כינוי עיד אל-אדחא, חג הקורבן, החג הגדול, תקופת החאג'
סוג חג אסלאמי דתי
משמעות החג מצוות עלייה לרגל למכה, עקידת ישמעאל בידי אברהם
תחילת החג סיום צום אל-ערפה
סיום החג ביום הארבעה עשר בחודש ד'ו אל-חג'ה
תאריך היום העשירי בחודש ד'ו אל-חג'ה
אופן חגיגת החג עלייה לרגל למכה, שחיטת כבש או טלה, חגיגות משפחתיות, תפילות במסגדים וקניית מתנות ובגדים חדשים
חוגגים מוסלמים, דרוזים
משויך ל צום אל-ערפה, חאג'

חג הקורבן, או בערבית: עיד אל-אדחא (ערבית: عيد الأضحى, תעתיק מדויק: עִיד אלְאַצְ'חא), המכונה גם "החג הגדול", הוא חג מוסלמי המציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה. הוא נחגג החל מהיום העשירי של חודש ד'ו אל-חיג'ה (החודש האחרון בלוח המוסלמי), ונמשך ארבעה ימים. העלייה לרגל עצמה נמשכת כשבוע, וחג הקורבן מציין את אחד השיאים בטקסים הנהוגים בה. אלו שמקיימים את החג בביתם מקיימים טקס דומה לזה הנהוג באותו יום במכה, שעיקרו הקרבת טלה כקורבן והכנת בשרו למאכל בסעודת החג או כתרומה לעניים.

גם הדרוזים חוגגים את חג הקורבן בתאריך זהה לחג המקביל אצל המוסלמים, אם כי מנהגי החג אצל הדרוזים שונים[1]. זה החג החשוב ביותר לבני העדה הדרוזית.

סיפור העקדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לקשר חג זה לסיפור "עקדת ישמעאל", המקביל לסיפור "עקדת יצחק" המופיע במקרא (בקוראן עצמו מסופר על עקדת אברהם את בנו. הפרשנות המוסלמית גורסת כי אותו הבן היה ישמעאל). שם החג, "חג הקורבן", נובע גם הוא מן הקשר לסיפור העקידה בקוראן ובמסורת המוסלמית. בקוראן מסופר כי הנביא אברהם, המאמין באלוהים, חלם חלום בו הוא שוחט את בנו (ישמעאל, לפי המסורת המוסלמית) ומעלה אותו כקורבן לאלוהים. הוא סיפר לבנו על החלום, והבן השיב לאביו שעליו לראות בחלומו ציווי אלוהי, ולהקריב אותו לעולה. הנביא אברהם מיהר להגשים את החלום שחלם, הלך להר ערפאת וביקש לשחוט את בנו כדי להוכיח את חוזק אמונתו באלוהים. אלוהים ראה זאת ושלח לו כבש, אותו שחט אברהם במקום את בנו.

מנהגי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלייה לרגל למכה, בה התרחש סיפור העקידה, לפי המתואר בקוראן.
  • צום ביום שלפני החג שנקרא "יום ערפה" (או "וקפת ערפה").
  • תפילת חג ביומו הראשון של החג.
  • קניית בגדים חדשים לכל המשפחה, וחגיגות משפחתיות וקהילתיות.
  • קריאת פסוקים מהקוראן בבתי הקברות.
  • שחיטת כבש (או בהמה אחרת) והכנת בשרו כמאכל בסעודת החג או כתרומה לעניים, כדי שיוכלו גם הם לחגוג את החג (לפי הדת יש לחלק את הקורבן לשלושה חלקים: חלק למקריב, חלק למשפחה, וחלק לאנשים עניים)

רוב המוסלמים נוהגים לאכול בחג בשר, לזכר הקורבן, אולם יש משפחות שמכינות בו ממתקים, כמו עוגות עגולות ממולאות בתמרים, כעכים ממולאים בשקדים ובוטנים, עוגות שמנת וכו'.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג הקורבן נחגג על ידי ערבים-מוסלמים, צ'רקסים ודרוזים בישראל. על פי חוקי העבודה בישראל, עובדים החוגגים את חג הקורבן זכאים להיעדר ממקום עבודתם בימי החג בלא שייפגע שכרם[2].

בשל מאפייניו של לוח השנה המוסלמי, מדי כ־33 שנים (ולמשך שנתיים-שלוש) חל יומו הראשון של חג הקורבן במקביל ליום הכיפורים היהודי. בישראל, מפגש זה יוצר מתיחות בין יהודים למוסלמים, בייחוד במקומות יישוב מעורבים. על מנת למנוע התנגשויות, הציבה משטרת ישראל בשנת 2014 מחסומים בערים המעורבות ותגברה את כוחותיה באזורים רגישים.

בעקבות הביקוש הגבוה לבשר במהלך החג, ישנה בישראל עלייה משמעותית במספר מקרי גניבות הצאן והבקר בימים שקודם לחג[3][4][5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חג הקורבן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על מנהגי החג אצל הדרוזים: http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7348
  2. ^ חג הקורבן באתר כל זכות
  3. ^ עדי חשמונאי‏, החקלאים בכוננות לחג הקורבן: "שמרו על העדרים", באתר וואלה! NEWS‏, 13 באוקטובר 2013
  4. ^ טובה דדון, חג הקורבן מתקרב: מכת גניבות בקר בדרום, באתר ynet‏, 16.11.09
  5. ^ שמעון איפרגן, לקראת חג הקורבן: גל גניבות של צאן ובקר, באתר nrg‏, 18/11/2009