שיגדון

התקף אופייני של שיגדון במפרק הבוהן {שמאל)

שיגדון (וכן צינית, ומלועזית: גַאוּט (Gout) ופודגרה) הוא דלקת מפרקים כרונית הנובעת משיבוש מטבולי בגוף המתבטא בעלייה ברמת חומצת השתן בדם, מצב הקרוי "היפר-אוּריצֶמִיַה" (Hyperuricemia). הנזק לחולה נגרם כאשר לאורך שנים מצטברת חומצה זו במפרקים שם נוצרת דלקת המפרקים או בכליות, שם היא יוצרת אבנים. מחלה זו נפוצה יחסית בקרב גברים, שם מגיעה התחלואה לשיעורים של כאחוז עד 2.5 אחוזים. בימי הביניים הייתה נפוצה המחלה בקרב ציידים בשל אכילה מרובה של בשר.

חומצת השתן נוצרת בגוף באופן תקין. אצל חולי השיגדון יש עלייה בייצור החומצה או ירידה במנגנונים המפרקים אותה בכליות. לחולים הסובלים מהיפר-אוּריצֶמִיַה אך לא מפתחים דלקות, מצב נפוץ מאוד, אין כל תסמינים של המחלה. גורמים המגבירים את הופעת המחלה הם: גיל, השמנת יתר (Obesity), צריכה מוגברת של בשר, ומצבים רפואיים שונים כגון סוכרת והתקף לב. יש עדויות המצביעות על גורם גנטי בתחלואה.

לאורך ההיסטוריה המחלה קושרה לכאלו שחיו ברמת חיים גבוהה, וצרכו מזון איכותי שלא היה זמין לרוב העם. מסיבה זו היא כונתה "מחלת המלכים" או "מחלת הציידים". מפורסמים שחלו במחלה (על פי ההשערה המקובלת) היו: אסא מלך יהודה, קרל החמישי, הנרי השמיני, מלך אנגליה, וראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון.

אבחון

גושי "טופי" בשיגדון

מצב של רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ניתן לאבחון בקלות באמצעות בדיקת דם פשוטה. היפר-אוּריצֶמִיַה מוגדרת כריכוז של יותר מ-7.0 מיליגרם לדציליטר (mg/dL). בשאיבה מהמפרק והסתכלות על הנוזל במיקרוסקופ באור מקוטב אפשר לזהות גבישים של מונוסודיום אורט בצורת מקלות חדים.

למרות זאת, חולים רבים מאובחנים רק כאשר הם מגלים תסמינים של המחלה. אצל כ-75% מהחולים התסמין הראשון הוא נפיחות, אודם וכאבים עזים במפרק בין עצם המסרק הראשונה עם עצם הגליל המקורב הראשון. גם מפרקי הברכיים, שורש כף היד והאצבעות יכולים להיות מעורבים. במקרים קשים וממושכים מצטברים גושי חומצת שתן מתחת לעור הנקראים "טופי".

ערכים גבוהים של חומצת שתן בדם יכולים לגרום להיווצרות אבני חומצת שתן בדרכי השתן.

גורמי סיכון

• גיל: הסיכוי לשיגדון עולה עם הגיל. לא ברור אם לגיל ישנה השפעה ישירה או מכיוון שלאנשים מבוגרים שסובלים מהיפר-אוּריצֶמִיַה יש תקופה ארוכה יותר של הצטברות החומצה.
• מין: גברים הם בסיכון גבוה יותר לשיגדון אם כי הפער מצטמצם עם הגיל
• השמנה: השמנה היא הגורם המשפיע ביותר על שיגדון. בקרב BMI גבוה מ-35, הסיכון היחסי לחלות (בקיזוז הגיל לעומת BMI 21-23) הוא 4.14, עבור מדדי BMI של 25 עד 30 (עודף משקל) הסיכון הוא 2.35.
• צריכת אלכוהול: צריכת אלכוהול היא גורם סיכון משמעותי. מחקרים אחדים מראים כי צריכה של בירה וליקר מעלה את הסיכון לעומת יין. ההסבר להבדל זה לא ברור ויש הטוענים כי ההשפעה נובעת מאורח החיים של אנשים שצורכים בירה וליקרים לעומת אנשים הצורכים יין.
• גורמים אחרים: תרופות מדללות דם, יתר לחץ דם ותורשה.

טיפול

תמונה מיקרוסקופית באור מקוטב של גבישי מונוסודיום אורט בנוזל שנשאב ממפרק של חולה שיגדון

• התקף חריף - טיפול במשכך כאבים בעיקר במדכאי דלקת שאינם סטרואידים ותרופות נגד דלקתיות (לדוגמה פירוקסיקאם או קולכיצין), ב-12 השעות הראשונות של התחלת התסמינים.
• טיפול מונע - לסובלים מהתקפים חוזרים, יש טיפולים להורדת רמות חומצת השתן באמצעות אָלוֹפּוּרינוֹל המוריד באופן ישיר ומשמעותי את רמות חומצת השתן. חסרונה העיקרי הוא כי היא צריכה להילקח באופן קבוע לכל החיים מכיוון שהפסקה בלקיחתה תגרום לעליה משמעותית ברמות חומצת השתן, יותר מהמצב ההתחלתי. חלק מאנשי הרפואה הקונבנציונלית ואנשי הרפואה האלטרנטיבית טוענים כי לקיחת התרופה לאורך שנים גורמת לנזק בכבד ולכן מומלץ ליטול אותה במינונים נמוכים.

בישראל הוכנסה התרופה Febuxostat (שם מסחרי - Feburic) לסל התרופות לחולים שרמת חומצת השתן בדמם מעל 6 מ"ג/ד"ל למרות טיפול מקסימלי באלופורינול או שפיתחו תופעות לוואי לאלופורינול (כמו פריחה אלרגית, הפרעה בתיפקודי כבד , דיכוי מח העצם) או חולים תחת טיפול באזתיופרין.

טיפול מומלץ עקיף הוא דיאטה של רמות נמוכות של פּוּרינים (המולקולות המשמשות כבסיסי A ו-G ברצפי DNA). בדיאטה זו מומלץ להימנע מאכילת סוגים מסוימים של דגים, מאכלי ים וחלקים פנימיים של בשר. רצוי גם להפחית ככל הניתן אכילת בשר ושתיית משקאות חריפים. מחקר עדכני ‏‏ שנערך על אוכלוסייה של יותר מ-40 אלף איש לאורך 12 שנה הראה כי אכילת חלבונים מהחי או מהצומח לא מעלה את הסיכוי לשיגדון, בניגוד לבשר, דגים ופירות ים. לפי מחקר זה, אכילת מוצרי חלב, בייחוד כאלו עם אחוזי שומן נמוכים, מקטינה את הסיכוי לחלות. מחקר זה סותר את הדיאטה המסורתית לשיגדון שפסלה גם מוצרים עתירי חלבון מהצומח ומהחי, כגון קטניות (כולל חומוס), דגנים, גבינה צהובה ועוף.

מיץ חמוציות (קרנברי) ידוע כמדלל החומצה האורית בדם ומסייע מאוד לחולי גאוט. כמו כן, מומלץ לסובלים מהיפר-אוּריצֶמִיַה לרדת במשקל ולהימנע מהתייבשויות על ידי שתייה מרובה.

לקריאה נוספת

• מאמר מתוך אתר Starmed הישראלי
• שיגדון – גאוט, מהאתר של האיגוד הישראלי לאורתופדיה
• Epidemiology, risk factors, and lifestyle modifications for gout לסקירה מלאה של גורמי הסיכון

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא שיגדון בוויקישיתוף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.