קלאוס מאן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־01:13, 26 ביוני 2016

קלאוס מאן (בגרמנית: Klaus Mann‏; 18 בנובמבר 1906, מינכן – 21 במאי 1949, קאן) היה סופר יהודי-גרמני.

ביוגרפיה

קלאוס היינריך תומאס מאן נולד בשנת 1906 בעיר מינכן שבגרמניה, כילדו השני של הסופר הגרמני הנודע תומאס מאן ואשתו היהודייה קטיה פרינגסהיים. מאן החל לכתוב סיפורים קצרים בשנת 1924, ובשנה שלאחר מכן היה למבקר תיאטרון של עיתון ברלינאי. יצירותיו הספרותיות הראשונות ראו אור ב-1925.

שנותיו הראשונות של מאן שפעו משברים. בשל היותו הומוסקסואל נתקל לעתים קרובות ביחס מזלזל, וקשריו עם אביו, שסלד מנטייתו המינית, היו קשים ומתוחים. בשנת 1933 עזב את גרמניה ועבר להתגורר באמסטרדם. הוא קיבל אזרחות צ'כוסלובקית לאחר שאזרחותו הגרמנית נשללה בידי השלטונות הנאציים. בשנת 1936 עבר לארצות הברית והתגורר בפרינסטון, ניו יורק וניו ג'רזי. בשנת 1943 הוענקה לו אזרחות אמריקאית.

במהלך מלחמת העולם השנייה השתייך לנערי ריצ'י, ועבד בשירות הצבא האמריקאי.

ספרו המפורסם ביותר הוא "מפיסטו", אשר נכתב ב-1936 והתפרסם באמסטרדם. הספר הוא דיוקן מוסווה אך במעט של גיסו, השחקן גוסטף גרינדגנס. השערורייה הספרותית שהתחוללה סביב הספר הקנתה לו פרסום שלאחר המוות במערב גרמניה, לאחר שבנו המאומץ של גרינדגנס פנה לבית המשפט בניסיון לאסור את הפצת הספר לאחר פרסומו הראשון במערב גרמניה בתחילת שנות השישים. לאחר שבע שנים של דיון משפטי, בית המשפט העליון של מערב גרמניה אסר על הפצת הספר בתוצאה של שלושה נגד שלושה. למרות האיסור נדפסו ונמכרו בגרמניה כ-700,000 עותקים. ב-1971 התבטלה התביעה בשם חופש האמנות. כשהספר יצא לאור מחדש בגרמניה ב-1981, לא נשמעו קולות מחאה. קלאוס מאן הקפיד להדגיש כי לא התכוון לצייר את דמותו של איש מסויים, וכי מפיסטו שלו אינו אדם זה או אחר, אלא תמהיל של תכונות שונות, וכי הכוונה הייתה לתאר דמות סמלית, על רקע חברתי-פוליטי מסויים. אך למעשה, דמותו של השחקן הפגן מתבססת ברובה על דמותו של השחקן הגרמני גוסטף גרינדגנס, גיסו לשעבר של מאן, שהיה נשוי זמן קצר לאחותו האהובה אריקה, והיה גם, בהמשך, בן-חסותו של גרינג.^[1]

ספרו של מאן, Der Vulkan, מיטיב לתאר את הווי המהגרים מגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. ספר נודע נוסף שלו הוא "הסימפוניה הפתטית".

מאן מת בקאן ממנת יתר של כדורי שינה, ונקבר בה. אביו, תומאס, שלא רצה להפסיק את מסע ההרצאות שבו השתתף, לא נכח בלוויה.

ספרו שתורגם לעברית

מפיסטו: רומאן קריירה; מגרמנית: ניצה בן-ארי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('הספרייה החדשה למנויים'), תש"ן 1990.

ראו גם

מפיסטו (סרט)

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של קלאוס מאן, בקטלוג הספרייה הלאומית
י. קלינוב, משוט בעולמנו, דבר, 21 ביולי 1950
פ. ס. גרוסהוט, מיתתו של סופר: (קרבנו הראשון של הנאציזם המתחדש), על המשמר, 28 ביולי 1950
מכס ברוד, פנקס קטן | אוטוביוגרפיה של קלאוס מן, דבר, 11 ביולי 1952
קלאוס מאן מבקש צדק, דבר, 23 באוקטובר 1970

על "מפיסטו":

ג'ראלד סטיוארט, מפיסטו: משל על האומה, דבר, 17 במאי 1981
האור המסמא של הזרקורים, דבר, 4 בדצמבר 1981

הערות שוליים

^ תוכניית המחזה "מפיסטו באתר התיאטרון הקאמרי, עמוד 4 ('"מפיסטו" של קלאוס מאן')

[1] תוכניית המחזה "מפיסטו באתר התיאטרון הקאמרי, עמוד 4 ('"מפיסטו" של קלאוס מאן')

[1]

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] השתייך ל[[נערי ריצ'י]], ועבד בשירות [[הצבא האמריקאי]].
-ספרו המפורסם ביותר הוא "'''[[מפיסטו (ספר)|מפיסטו]]'''", אשר נכתב ב-[[1936]] והתפרסם באמסטרדם. הספר הוא [[דיוקן]] מוסווה אך במעט של גיסו, השחקן [[גוסטף גרינדגנס]]. השערורייה הספרותית שהתחוללה סביב הספר הקנתה לו פרסום שלאחר המוות ב[[מערב גרמניה]], לאחר שבנו המאומץ של גרינדגנס פנה ל[[בית משפט|בית המשפט]] בניסיון לאסור את הפצת הספר לאחר פרסומו הראשון במערב גרמניה בתחילת [[שנות השישים]]. לאחר שבע שנים של דיון משפטי, בית המשפט העליון של מערב גרמניה אסר על הפצת הספר בתוצאה של שלושה נגד שלושה. למרות האיסור נדפסו ונמכרו בגרמניה כ-700,000 עותקים. ב-[[1971]] התבטלה התביעה בשם חופש האמנות. כשהספר יצא לאור מחדש בגרמניה ב-[[1981]], לא נשמעו קולות מחאה. קלאוס מאן הקפיד להדגיש כי לא התכוון לצייר את דמותו של איש מסויים, וכי מפיסטו שלו אינו אדם זה או אחר, אלא תמהיל של תכונות שונות, וכי הכוונה הייתה לתאר דמות סמלית, על רקע חברתי-פוליטי מסויים. אך למעשה, דמותו של השחקן הפגן מתבססת ברובה על דמותו של השחקן הגרמני [[גוסטף גרינדגנס]], גיסו לשעבר של מאן, שהיה נשוי זמן קצר לאחותו האהובה אריקה, והיה גם, בהמשך, בן-חסותו של [[גרינג]].{{הערה|[http://www.cameri.co.il/xmedia-cameri/repo/feats//pdf/1439.pdf תוכניית המחזה "מפיסטו] באתר [[התיאטרון הקאמרי]], עמוד 4 ("מפיסטו" של קלאוס מאן)}}
+ספרו המפורסם ביותר הוא "'''[[מפיסטו (ספר)|מפיסטו]]'''", אשר נכתב ב-[[1936]] והתפרסם באמסטרדם. הספר הוא [[דיוקן]] מוסווה אך במעט של גיסו, השחקן [[גוסטף גרינדגנס]]. השערורייה הספרותית שהתחוללה סביב הספר הקנתה לו פרסום שלאחר המוות ב[[מערב גרמניה]], לאחר שבנו המאומץ של גרינדגנס פנה ל[[בית משפט|בית המשפט]] בניסיון לאסור את הפצת הספר לאחר פרסומו הראשון במערב גרמניה בתחילת [[שנות השישים]]. לאחר שבע שנים של דיון משפטי, בית המשפט העליון של מערב גרמניה אסר על הפצת הספר בתוצאה של שלושה נגד שלושה. למרות האיסור נדפסו ונמכרו בגרמניה כ-700,000 עותקים. ב-[[1971]] התבטלה התביעה בשם חופש האמנות. כשהספר יצא לאור מחדש בגרמניה ב-[[1981]], לא נשמעו קולות מחאה. קלאוס מאן הקפיד להדגיש כי לא התכוון לצייר את דמותו של איש מסויים, וכי מפיסטו שלו אינו אדם זה או אחר, אלא תמהיל של תכונות שונות, וכי הכוונה הייתה לתאר דמות סמלית, על רקע חברתי-פוליטי מסויים. אך למעשה, דמותו של השחקן הפגן מתבססת ברובה על דמותו של השחקן הגרמני [[גוסטף גרינדגנס]], גיסו לשעבר של מאן, שהיה נשוי זמן קצר לאחותו האהובה אריקה, והיה גם, בהמשך, בן-חסותו של [[גרינג]].{{הערה|[http://www.cameri.co.il/xmedia-cameri/repo/feats//pdf/1439.pdf תוכניית המחזה "מפיסטו] באתר [[התיאטרון הקאמרי]], עמוד 4 ('"מפיסטו" של קלאוס מאן')}}
 ספרו של מאן, ''Der Vulkan'', מיטיב לתאר את הווי ה[[מהגרים]] מגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. ספר נודע נוסף שלו הוא "הסימפוניה הפתטית".