יעקב העליון – הבדלי גרסאות
מ ניקיון פרמטרים בתבנית אישיות# |
|||
שורה 45: | שורה 45: | ||
==ספרו "רגל של בובה"== |
==ספרו "רגל של בובה"== |
||
ב-[[1967]] השתתף יעקב העליון ב[[מלחמת ששת הימים]] ב[[רמת הגולן]] |
ב-[[1967]] השתתף יעקב העליון ב[[מלחמת ששת הימים]] ב[[רמת הגולן]] כמפקד טנק ב[[עוצבת ראם|חטיבה 37]], ובקרב על מוצב [[תל פאחר]] נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח ה[[טנק]], ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.{{הערה|1={{מעריב|יעקב העליון|חזרתי אליך תל-פאחר|1968/06/07|04302}}, {{מעריב||המשך|1968/06/07|04401}}}} הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם [[פרוטזה]], ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם ה[[קמיע]] שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני [[1973]], וחודשים ספורים אחר-כך הפך ל[[רב-מכר]], בין היתר בקרב פצועי [[מלחמת יום הכיפורים]]. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת המרכזיים של מלחמת ששת הימים. |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
גרסה מ־11:13, 24 באפריל 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים ריקים [ שנות הפעילות, מפלגה פוליטית, שותפה, שותף ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
לידה |
1937 ישראל |
---|---|
פטירה | מרץ 2021 (בגיל 84 בערך) |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | בית הקברות נחלת יצחק |
ידוע בשל | ספרו רגל של בובה |
מקצוע | עיתונאי, סופר |
מעסיק | מעריב |
תפקיד | עורך מוסף במעריב |
בת זוג | יעל העליון |
יעקב העליון (נולד ב-1937) הוא עיתונאי ישראלי. מחבר רב המכר "רגל של בובה", על לחימתו במלחמת ששת הימים, פציעתו הקשה ושיקומו.
קורות חייו
יעקב העליון נולד ברמת גן, ליוסף ולמרים. לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "מעריב".
במלחמת ששת הימים התגייס למילואים, ולחם בגזרת רמת הגולן. בקרב על מוצב תל פאחר נפצע קשה, איבד עין ורגל, ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מבית חולים כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. בעקבות פרסום הספר הפך העליון למרצה מבוקש, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן. הוא שב לעבוד ב"מעריב", וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-1970 קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של מסדר ז'בוטינסקי, על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות.
העליון היה נשוי ליעל העליון, בתו של יוסף פעמוני, שייסדה את בית הספר לאמנויות תל אביב, וניהלה אותו עד מותה. באוקטובר 2002 התאבדה יעל לאחר שגילתה כי בעלה קיים קשרים מיניים עם שתי אחיות, תלמידות בבית הספר אותו ניהלה, אחת מהן בת 14.[1] מותה עורר הדים בציבור, הן בגלל היותה דמות מוערכת בקרב תלמידיה ובוגרי בית ספרה והן על רקע נסיבות מותה.
העליון שהיה מיוצג במשפטו על ידי עוה"ד רונאל פישר, הורשע בנובמבר 2008 בבעילה אסורה בהסכמה בקטינה ובמעשה מגונה באחותה.[2] "בעילה" כאן היא במשמעותה בחוק העונשין, ובמקרה זה אין פירושה קיום יחסי מין מלאים. באפריל 2009 נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי לנפגע עבירה בסך 15,000 ש"ח לאחות הצעירה ו-5,000 ש"ח לאחות המבוגרת.[3] העליון ערער על חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.[4]
יעקב העליון אב לשניים ומתגורר בתל אביב.
ספרו "רגל של בובה"
ב-1967 השתתף יעקב העליון במלחמת ששת הימים ברמת הגולן כמפקד טנק בחטיבה 37, ובקרב על מוצב תל פאחר נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח הטנק, ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.[5] הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם פרוטזה, ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם הקמיע שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני 1973, וחודשים ספורים אחר-כך הפך לרב-מכר, בין היתר בקרב פצועי מלחמת יום הכיפורים. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת המרכזיים של מלחמת ששת הימים.
קישורים חיצוניים
- "שאלה של חיים ומוות" - כתבה במקומון תל אביב.
הערות שוליים
- ^ יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2008
התאבדות יעל העליון: המשטרה בודקת מידע חדש, באתר וואלה, 21 באוקטובר 2002 - ^ פ 6606/02 מדינת ישראל נגד יעקב העליון, ניתן ב-11.11.2008
- ^ עדי שמחוביץ, מאסר לעיתונאי יעקב העליון, באתר וואלה, 20 באפריל 2009
- ^ ע"פ (ת"א) 7522/09 יעקב העליון נגד מדינת ישראל, ניתן ב-9.12.2009
- ^ יעקב העליון, חזרתי אליך תל-פאחר, מעריב, 7 ביוני 1968, המשך