עוצבת ראם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבה 179
Logo-hativa-37.png
פרטים
כינוי עוצבת ראם
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
חיל השריוןחיל השריון  חיל השריון
סוג חטיבת שריון במילואים
אירועים ותאריכים
הקמה 1956
מקים שמואל גלינקא
מלחמות מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

עוצבת ראם או חטיבה 37, ובעבר חטיבה 179 וחטיבה 673, היא חטיבת שריון[1] מילואים בצה"ל המשתייכת לעוצבת הפלדה בפיקוד הדרום.

מפקד החטיבה הנוכחי הוא אל"ם איתי ברין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה הוקמה ב-1956 על ידי אלוף משנה שמואל גלינקא ונועדה לשמש ככוח השריון העיקרי של צה"ל בצפון ישראל.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת סיני, הוחזקה החטיבה בפיקוד שמואל גלינקא בתור עתודה פיקודית. החטיבה כללה 3 גדודים: גדוד 377 - טנקי שרמן בפיקוד אהרן נחשון, גדוד 266 - טנקי AMX-13 בפיקוד ישראל גרנית, וגדוד 278 - חרמ"ש בפיקוד זאב אשכולות, כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד חרמ"ש 54 מחטיבה 11 בפיקוד ישראל גרמן. החטיבה שהייתה בהתארגנות מפרוץ המלחמה, הצטוותה ב-31 באוקטובר להעביר את צג"ם 278 לסיוע לחטיבה 11 בכיבוש עזה. בליל ה-1 בנובמבר, כוח של 2 פלוגות טנקים ו-2 פלוגות חרמ"ש מגדוד 377 הובהל בחיפזון לסייע בהתקפה על אום כתף. מכיוון שפלוגות הטנקים התעכבו, הוכנסו לפעולה רק פלוגות החרמ"ש להתקפה חזיתית על המתחם. המתקפה נכשלה בשל תותחי הנ"ט, משחיתי הטנקים והמוקשים המצריים, והכוח ספג בקרב זה אבידות כבדות, 20 הרוגים ובכללם המח"ט שמואל גלינקא ו-65 פצועים. הפלוגות חולצו לפני עלות השחר בחיפוי ארטילרי. בליל ה-2 בנובמבר, פלוגת טנקים מהחטיבה שסופחה לחטיבה 10 והייתה בדרכה לאבו עגילה, נתקלה עקב חוסר תיאום במארב של גדוד 82. כתוצאה מהירי הדו-צדדי הושמדה למעשה הפלוגה וספגה כ-25 הרוגים. בסך הכל איבדה החטיבה במהלך המלחמה 45 מאנשיה ובתוכם מפקדה הראשון אלוף משנה שמואל גלינקא.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מלחמת ששת הימים גויסה החטיבה בפיקוד אל"ם אורי רום והתמקמה בחורשות באזור עין זיתים. בבוקר ה-5 ביוני 1967 החטיבה שכללה 3 גדודים: גדוד 377 - טנקי שרמן בפיקוד אמנון חינסקי, גדוד 266 - טנקי AMX-13 בפיקוד רפול שפר, וגדוד 278 - חרמ"ש בפיקוד מישקה נהוראי, הייתה מוכנה לבלום את התקפות הסורים באצבע הגליל, אולם קבלה פקודה לנוע לעבר השומרון. החטיבה ללא גדוד 377, בתוספת פלוגת טנקי צנטוריון, נעה דרומה דרך טלוזה וטובאס, ופתחה ציר עוקף ממזרח לג'נין תוך התגברות על מחסומי רק"ם. בהתקפה לילית התגברה על מערך שריון שחסם את דרכה, התקדמה וכבשה את שכם, בסיוע גדוד 17 של חטיבת גולני.

בבוקר 8 ביוני הוחזרה החטיבה לחזית הסורית. גדוד 377 פוצל והשתתף בשני המאמצים העיקריים בקרבות ההבקעה לרמת הגולן ב-9 ביוני. גדוד 377 בכוח מוקטן הוכפף לחטיבה 8 ופרץ דרך כפר סאלד - גבעת האם לרמה. הגדוד נע עם הטור החטיבתי והשתתף בכיבוש מוצבי זעורה. פלוגה נוספת סייעה לגדוד 12 של חטיבת גולני בקרב תל פאחר. כוח נוסף של שבעה טנקים תקף יחד עם גדוד 51 של גולני את תל עזזיאת, ושתי מחלקות טנקים נוספות הושארו בעתודה יחד עם גדוד 13 של גולני.

פלוגת טנקי AMX-13 של החטיבה עלתה בנתיב צר לכיוון מוצב רויה (בסיסי רויה של היום, ממזרח לגונן) אולם הטנקים התקשו בעליה ונפגעו מהאש הסורית. לאחר הצטרפות שתי מחלקות טנקים לכוח התחדשה ההתקדמות ובאור אחרון נכבש מוצב רויה. שתי מחלקות טנקי AMX-13 סייעו לגדוד 65 מחטיבה 80 בכיבוש הכפר דרבשיה והמוצבים שסביבו. ב-10 ביוני הייתה אמורה החטיבה להתקדם במהירות מרוויה אל עבר קוניטרה על מנת לתפוס אותה לפני הפסקת האש אולם עקב מחסור בדלק המשיכה החטיבה רק עד צומת נפח ואבטחה אותו.

החטיבה איבדה 27 מלוחמיה בקרבות בשומרון וברמת הגולן.

מלחמת יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים הייתה החטיבה ששמה שונה בינתיים לחטיבה 179, חטיבת הגיוס המהיר של פיקוד הצפון. החטיבה בפיקוד רן שריג הייתה מצוידת בטנקי שוט קל, וכללה 3 גדודים: גדוד 96 בפיקוד ישראל לוין, גדוד 266 בפיקוד עוזי מור, וגדוד 278 בפיקוד יוסי עמיר. עם פרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר 1973, החלו כוחות החטיבה לעלות ראשונים לרמת הגולן במוצאי יום הכיפורים, וסייעו לבלום את הסורים בדרום רמת הגולן. בהמשך השתתפה בפריצה למובלעת הסורית, ובקרבות כנגד הכוחות העיראקים, ולאחר מכן עברה לחזית הדרום, שם לחמה כנגד המצרים מעבר לתעלת סואץ[2].

סיפור לחימתה של חטיבה זו במלחמת יום הכיפורים מונצח באנדרטת חטיבה 179, כ-3 ק"מ ממערב לחושנייה.

לאחר מלחמת יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה עברה החטיבה תהליך שיקום וחזרה לכשירות, ושמה שונה לחטיבה 673. במהלך מלחמת לבנון השנייה טען מפקד החטיבה רועי אלקבץ שהחטיבה אינה בכשירות למלחמה, ובעקבות כך לא גויסה החטיבה במסגרת עוצבת נתיב האש[3].

במהלך השנים עברה החטיבה הסבה לטנקי מרכבה, והיא כיום חטיבת מילואים פעילה, המשתייכת לפיקוד הדרום

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
שמואל גלינקא 1956 מפקד החטיבה במלחמת סיני
אריה שחר
עמוס בנין
יששכר (ישכה) שדמי 1959 - 1961
אורי רום (רוזנבלום) 1964 - 1967 מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים
משה (מוסה) פלד 1967 - 1970 לימים אלוף ומפקד גייסות השריון
דן שומרון 1970 - 1973 לימים הרמטכ"ל
רן שריג[4] 1973 - 1975 מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
יאיר נפשי 1975 - 1976 בעל עיטור העוז
עמרם מצנע 1976 - 1977 לימים אלוף
גיורא קופל
מאיר דגן לימים אלוף וראש המוסד
שמואל בן שחר
בני לידור
זיו הלוי
משה קינן
דורון מיינרט 2001
תמיר היימן 2001 - 2003 לימים מפקד המכללות הצבאיות והגיס הצפוני
רועי אלקבץ 2003 - 2007 לימים מפקד עוצבת אדום
אבי פרסטנפלד 2007 - 2010
תומר יפרח 2010 - 2012 לימים מפקד חטיבה 188
יואב טילן[5] 2012 - 2015
איתי ברין אוגוסט 2015 - המפקד הנוכחי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, ע"מ 103 - 120 - הפרק מתאר את הבקעת החטיבה לתוך שטח סוריה במלחמת יום כיפור

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Merkava3dKasag001.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צה"ל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.