אריה צימוקי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־05:34, 5 ביוני 2017

אריה צימוקי (רוזינקו) (27 בפברואר 1919 – 1 בדצמבר 1985) היה עסקן ציוני ועיתונאי ישראלי, שעסק בעיקר בנושאי ממשלה ומדיניות חוץ. ייסד את המועצה הציונית הישראלית, שימש כחבר עמית בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים.

ביוגרפיה

אריה רוזינקו נולד בעיר קובל שבמחוז ווהלין (פולין), בן לגיטל ויום-טוב. למד ב"חדר", המשיך בבית ספר העממי עברי "הרצליה" וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית "תרבות" בקובל. בוגר קן "השומר הצעיר". מגיל צעיר גילה זיקה עמוקה לעיתונאות. פרסם פיליטונים ומאמרים בשבועון הציוני המקומי "קאָוולער שטימע" ('הד קובל').

בשנת 1938 עלה לארץ ישראל באמצעות סרטיפיקט סטודנט. ב-1941 סיים את לימודיו בפקולטה להיסטוריה עברית וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בהגנה, שירת כנוטר והיה פעיל באיגוד לשיקום האסיר. ב-1943 עבד כפרשן לחדשות חוץ בעיתונים "דבר", "על המשמר" ו"למרחב". עם קום המדינה ב-1948 שימש דובר (קצין עיתונות) משטרת ירושלים במשך שבע שנים, עד 1955.^[1] עבר לעיתון "ידיעות אחרונות", שם שימש כתב פוליטי ומדיני בין השנים 1963–1985. נחשב לעיתונאי בעל קשרים ומקורות בצמרת ה פוליטית של המדינה ולאיש סודם של ראשיה ושריה הבכירים. כעיתונאי התמסר לטיפוח כותבי יידיש ברחבי העולם ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (1972–1984).

צימוקי ייסד את המועצה הציונית הישראלית, שימש כחבר בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. לאחר מותו נפתחה על שמו מדרשה לציונות על הר הרצל שיזם ופעל להקמתה.

צימוקי נישא והיה אב לשתי בנות. נפטר בדצמבר 1985, בגיל 65. נקבר בהר המנוחות. כיכר נקראת על שמו בירושלים ופרס על שמו מוענק למחקר על הציונות.

קישורים חיצוניים

משפחת רוזינקו באתר ארגון יוצאי קובל
נפטר אריה צימוקי, מעריב, 2 בדצמבר 1985
אריה צימוקי – למנוחות, מעריב, 3 בדצמבר 1985

הערות שוליים

^ עתונאי ירושלים נפרדו מקצין העתונות במשטרה, הצופה, 15 באפריל 1955.

[1] עתונאי ירושלים נפרדו מקצין העתונות במשטרה, הצופה, 15 באפריל 1955.

[1]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 התלמיד אריה רוזינקו שורה עליונה קיצוני משמאל. במרכז יושב המורה ללטינית ולהיסטוריה מרדכי לייאר]]
-'''אריה צימוקי''' (רוזינקו) ([[27 בפברואר]] [[1919]] – [[1 בדצמבר]] [[1985]]) היה עסקן ציוני ו[[עיתונאי]] [[ישראלי]], שעסק בעיקר בנושאי ממשלה ו[[מדיניות חוץ]]. ייסד את [[המועצה הציונית הישראלית]], שימש כחבר עמית ב{{ה|הנהלה הציונית}} ובחבר הנאמנים של [[הסוכנות היהודית]] ושימש כסגן נשיא [[הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים]].
+'''אריה צימוקי''' (רוזינקו) ([[27 בפברואר]] [[1919]] – [[1 בדצמבר]] [[1985]]) היה עסקן ציוני ו[[עיתונאי]] [[ישראלי]], שעסק בעיקר בנושאי ממשלה ו[[מדיניות חוץ]]. ייסד את [[המועצה הציונית הישראלית]], שימש כחבר עמית ב[[ההנהלה הציונית|הנהלה הציונית]] ובחבר הנאמנים של [[הסוכנות היהודית]] ושימש כסגן נשיא [[הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים]].
 ==ביוגרפיה==
 אריה רוזינקו נולד ב[[עיר]] [[קובל]] שבמחוז [[ווהלין]] ([[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]), בן לגיטל ויום-טוב. למד ב"[[תלמוד תורה|חדר]]", המשיך ב[[בית ספר]] העממי עברי "הרצליה" וסיים את לימודיו ב[[גימנסיה]] העברית "[[תרבות (רשת חינוך)|תרבות]]" בקובל. בוגר קן "[[השומר הצעיר]]". מגיל צעיר גילה זיקה עמוקה ל[[עיתונאות]]. פרסם [[פיליטון|פיליטונים]] ומאמרים בשבועון ה[[ציונות|ציוני]] המקומי "קאָוולער שטימע" ('הד קובל').
-בשנת [[1938]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] באמצעות [[סרטיפיקט]] סטודנט. ב-[[1941]] סיים את לימודיו בפקולטה להיסטוריה עברית וכלכלה ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}}. היה חבר ב{{ה|הגנה}}, שירת כ[[נוטרות|נוטר]] והיה פעיל באיגוד לשיקום האסיר. ב-[[1943]] עבד כפרשן לחדשות חוץ ב[[עיתון|עיתונים]] "[[דבר (עיתון)|דבר]]", "[[על המשמר]]" ו"[[למרחב]]". עם [[קום המדינה]] ב-[[1948]] שימש [[דובר (מקצוע)|דובר]] (קצין עיתונות) [[משטרת ישראל|משטרת]] [[ירושלים]] במשך שבע שנים, עד [[1955]].{{הערה|{{הצופה||עתונאי ירושלים נפרדו מקצין העתונות במשטרה|1955/04/15|00210}}.}}
+בשנת [[1938]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] באמצעות [[סרטיפיקט]] סטודנט. ב-[[1941]] סיים את לימודיו בפקולטה להיסטוריה עברית וכלכלה ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. היה חבר ב[[ההגנה|הגנה]], שירת כ[[נוטרות|נוטר]] והיה פעיל באיגוד לשיקום האסיר. ב-[[1943]] עבד כפרשן לחדשות חוץ ב[[עיתון|עיתונים]] "[[דבר (עיתון)|דבר]]", "[[על המשמר]]" ו"[[למרחב]]". עם [[קום המדינה]] ב-[[1948]] שימש [[דובר (מקצוע)|דובר]] (קצין עיתונות) [[משטרת ישראל|משטרת]] [[ירושלים]] במשך שבע שנים, עד [[1955]].{{הערה|{{הצופה||עתונאי ירושלים נפרדו מקצין העתונות במשטרה|1955/04/15|00210}}.}}
 עבר לעיתון "[[ידיעות אחרונות]]", שם שימש כתב [[פוליטיקה| פוליטי]] ומדיני בין השנים [[1963]]–[[1985]]. נחשב ל[[עיתונאי]] בעל קשרים ומקורות בצמרת ה[[פוליטיקה| פוליטית]] של ה[[מדינה]] ולאיש סודם של ראשיה ושריה הבכירים.
 כעיתונאי התמסר לטיפוח כותבי [[יידיש]] ברחבי העולם ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים ([[1972]]–[[1984]]).
-צימוקי ייסד את [[המועצה הציונית הישראלית]], שימש כחבר ב{{ה|הנהלה הציונית}} ובחבר הנאמנים של [[הסוכנות היהודית]]. לאחר מותו נפתחה על שמו מדרשה לציונות על [[הר הרצל]] שיזם ופעל להקמתה.
+צימוקי ייסד את [[המועצה הציונית הישראלית]], שימש כחבר ב[[ההנהלה הציונית|הנהלה הציונית]] ובחבר הנאמנים של [[הסוכנות היהודית]]. לאחר מותו נפתחה על שמו מדרשה לציונות על [[הר הרצל]] שיזם ופעל להקמתה.
 צימוקי נישא והיה אב לשתי בנות. נפטר בדצמבר [[1985]], בגיל 65. נקבר ב[[הר המנוחות]].