שבעת הרועים

שבעת הרועים הם רעיון המופיע בספר מיכה, פרק ה', פסוק ד': ”וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם.” עניינם של שבעת הרועים אינו מבואר בפרשני המקרא והתלמוד, ופרושים שונים נכתבו בזמנינו אודות כוונת הנביא. המשותף לכל הפרושים הוא ההבנה כי שבעת הרועים הם מנהיגים שעם ישראל לעתיד לבוא יזכה לגאולה על ידם או בזכותם.

זיהוי שבעת הרועים

בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד ב' נכתב ששבעת הרועים הם: דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו. בנוגע להיעדרותו הבולטת של יצחק משבעת הרועים, אמרו במדרש שבאותו הזמן הלך להציל את בניו מדינה של גיהנום. וכן נאמר גם במסכת כלה רבתי פרק ז' הלכה ד':

לעתיד לבוא, בן דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה משמאלו. מאי טעמא דשבקיה ליצחק? [מה הטעם שהשמיטו את יצחק?] אמר רבא: יצחק עדיפא מינייהו קא אתי [עדיף מהם יהיה] דאמרי ליה כל ישראל כי אתה אבינו [שאומרים לו כל ישראל 'כי אתה אבינו'].

בפירושו של רש"י על הפסוק במיכה כתב ”רבותינו זיכרונם לברכה פירשו שמותיהם במסכת סוכה, ואיני יודע מהיכן למדו”. בנוגע לסיבה שנמנו דווקא אישים אלו, כתב רש"י ”לא ידעתי בהם טעם”.

יש שייחסו, ככל הנראה בטעות, את שבעת הרועים לשבעת האושפיזין אשר נהוג להזמינם בחג הסוכות, אך במקורות אין לדבר אזכור.

אזכורים נוספים

בפיוט 'מעוז צור' נאמר בבית האחרון:

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה. נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה.
כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה. דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה".

לקריאה נוספת

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור חיצוני
  שימוש בפרמטרים מיושנים [ קישור ] ביאור שבעת הרועים ע"פ החסידות, באתר חב"ד