מעוז צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעוז צור

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי[א] לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ[ב].
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ[ג] וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

  1. ^ מקורו של ביטוי זה "מעוז צור ישועתי" הוא בשירו של רבי שלמה אבן גבירול, "שחר קמתי להודות".
  2. ^ על פי לשון הכתוב בספר ישעיהו, פרק י"ד, פסוק כ"א: "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ", העוסק בפורענות שתבוא על ממלכת בבל
  3. ^ על פי לשון הכתוב בספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק י': "חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ".

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי הוא פיוט שנהוג לזמר בימי חנוכה, לאחר הדלקת הנרות. יש השרים רק את הבית הראשון, יש שנוהגים לשיר את כל הפיוט, ויש כאלה השרים רק הבית הראשון והבית החמישי. מקור הפיוט הוא בימי הביניים, והתקבל בכל קהילות ישראל, אשכנזים וספרדים, מלבד יהודי תימן, שלא נהגו לאומרו והפיוט נעדר מכל סידורי התפילה של בני עדה זאת.

שמו של מחבר הפיוט רמוז באקרוסטיכון של חמשת הבתים הראשונים: "מרדכי".[1]

חיבור הפיוט וזהות מחברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאופולד צונץ סבר שזמן כתיבת הפיוט אינו מאוחר מאמצע המאה ה-13[2] בגרמניה, בתקופת מסעות הצלב. בשל השפעת שירת ספרד הניכרת ב"מעוז צור ישועתי", לא סביר להקדים את כתיבתו מאמצע המאה ה-12, אז החל הסגנון הספרדי להיות רווח באשכנז.[3] אולם אברהם פרנקל מצא שני פיוטים נוספים שנראה שמאוחרים למעוז צור ישועתי ומחקים אותו במבנה שלהם, ואחד מהם נכתב בוורמייזא ב-1201. בשל כך, הוא טוען שיש להקדים את זמן חיבור הפיוט למחצית השנייה של המאה ה-12, ומציין שאף צונץ לא קבע אלא גבול עליון למועד חיבורו, ולא ניסה לקבוע אותו דווקא למאה ה-13.[3]

שמו של המחבר – מרדכי – נרמז באקרוסטיכון שבראש חמשת הבתים הראשונים של הפיוט. זהותו של 'מרדכי' זה אינה ידועה, והוצעו מספר השערות בדבר זהותו:

  1. רבי מרדכי בן הלל מנירנברג ('המרדכי'), פוסק הלכה בגרמניה במאה ה-13, שבסוף ימיו נרצח בפרעות רינדפלייש. מלבד מעוז צור ידועה קינה אחת בלבד שחיבר.[4] אולם, לאור השערתו של פרנקל שיש להקדים את מעוז צור, תקופת חייו של רבי מרדכי בן הלל מאוחרת לזמן המשוער בו חובר 'מעוז צור'.
  2. מרדכי בן יצחק - פייטן אשכנזי, מחבר הזמר לשבת 'מה יפית'. יש דמיון מסוים בין צורת החריזה של 'מעוז צור' ושל 'מה יפית', אך יש גם הבדלים, ביחוד במרקם הלשוני של השירים.[5]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחרוזת הפותחת היא כעין כותרת לפיוט, והשורה האחרונה בה ("אז אגמור ... חנוכת המזבח") היא כעין פזמון.[6] מחרוזת זו כתובה בלשון הווה, מביעה תקווה לבניית בית המקדש ("תיכון בית תפילתי") ומייחלת טבח לאויבי ישראל, ה"מנבחים" עליו וחורצים לשונם כנגדו. בהמשך הפיוט, המשורר מייחד בית לכל גלות, והוא מתאר את כל הפעמים שבהן נגאל עם ישראל מידי צריו לאורך ההיסטוריה: המחרוזת השנייה מספרת על יציאת מצרים, המחרוזת השלישית מספרת על גלות בבל ושיבת ציון, המחרוזת הרביעית מספרת על נס פורים, והמחרוזת החמישית מספרת על נס פך השמן. במחרוזת השישית מוזכרת מלכות רומי (שהמלכויות הנוצריות בימי הביניים מהוות המשך לה), והפייטן מביע תקווה להיגאל גם ממלכות זו.

מחרוזת שישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחרוזת השישית המסיימת את הפיוט, ומתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", מוכרת רק ממקורות מאוחרים, מסוף המאה ה-17. החוקרים דנו בשאלה האם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בה, או שהיא תוספת מאוחרת. גם היום נחלקים בזה החוקרים: יש סוברים שהיא חלק מקורי מהפיוט, והושמטה רק מפני הצנזורה הנוצרית או חשש ממנה,[7] ויש סוברים שהיא תוספת מאוחרת מאחר שלא נמצאה עדיין בשום כתב יד או דפוס קדום.[8]

ההשוואה שבין 'מעוז צור ישועתי' לבין שני שירי הזמר העתיקים שהושפעו ממנו, תומכת באפשרות שהמחרוזת האחרונה של מעוז צור ישועתי מקורית, כי גם מחרוזת זו השפיעה על שני שירי הזמר העתיקים בצורתה ובתוכנה. מעבר להוכחה זו, ללא המחרוזת האחרונה הרצף ההיסטורי שבפיוט קטוע (בניגוד למה שמקובל בפיוטי אשכנז) והפיוט חסר סיום של תפילה לגאולת העתיד.[7]

יש הסוברים ש"אדמון" שמוזכר במחרוזת זו רומז על קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך ברברוסה ("אדום הזקן"), ממנהיגי מסע הצלב השלישי. אחרים טוענים כי הביטוי "דחה אדמון בצל צלמון" אינו מתייחס בהכרח לדמות ספציפית, והוא שם כינוי לכלל הנוצרים (בספרות היהודית, אֱדוֹם היא סמל לרומא העתיקה, ובעקבות התנצרותה של זו, סמל לעולם הנוצרי בכלל), והמשורר מתפלל לאלוהים שידחה (ידחוף) את ממלכת אדום ("אדמון") "בצל צלמון" (לחושך ולצלמוות), כלומר שיוריד אותה לגיהנום ולשאול תחתית (או רמז לצלם=הצלב הנוצרי).

פירוש אחר הוא "דחה את בני אדום המאמינים באלילים (צלמיות) והקם את עם ישראל לתפארתו" על ידי שבעת הרועים. בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה מסדר הדלקת נרות חנוכה שבסדורי תפילה רבים, בעיקר במהדורות שהודפסו בגרמניה ומערב אירופה,[9] או לדעת החוקרים האחרים אף פעם לא נתקבל בקהילות אלה. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו.

מאחר שברוב הדפוסים הקדומים נעדרה מחרוזת המתייחסת למלכות אדום ולגלות האחרונה, הוסיפו מחברים רבים מחרוזות שנועדו להשלים את החסר.

הרב יחיאל מיכל אפשטיין הביא בספר "קיצור שני לוחות הברית" של הרב ישעיה הלוי הורוביץ אשר ערך אותו, כמה נוסחאות לבית העוסק בגלויות אדום וישמעאל שאינן מוזכרות בחמשת הבתים הראשונים. מלבד "חשוף זרוע קדש" הוא מביא שלוש גרסאות נוספות בשם רבי משה איסרליש (הרמ"א), רבי ירמיה אב"ד וירצבורג ורבי שמואל הלוי (מחבר הספר "נחלת שבעה"), שחתמו את שמם באקרוסטיכון בראש מילות או שורות הבית.[10] גם רבי יאיר חיים בכרך חיבר בית נוסף לפיוט. הבית שסימנו "חזק" התקבל בתפוצות ישראל כחלק בלתי נפרד מהפיוט. הבית שמיוחס לרמ"א התקבל בקרב כמה קהילות.[11][12][13]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הבתים ('מחרוזות') בפיוט 'מעוז צור ישועתי' מיוחד, ומשקף צירוף של מסורות אשכנזיות וספרדיות. למשל: המשקל (6 הברות בטור) והחריזה הצולבת (א/ב א/ב -לדוגמה: ישועתי / לשבח / תפילתי / נזבח) הם לפי מסורת ספרדית, אך חריזת ההמשך (ב / ב / ג/ ג/ ב - מטבח / מנבח / אגמור / מזמור / מזבח) היא דווקא אשכנזית, ומעוצבת כנראה על פי ניגון ידוע. צירוף מסורות כזה אופייני לאשכנז (גרמניה) במחצית השנייה של המאה השתים עשרה.

לחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לחשוב שהלחן המוכר ביותר למזמור הוא לחן גרמני מהמאה ה-16, ומזכיר מאוד בסגנונו שירים פרוטסטנטיים (כוראלים) מאותה תקופה[14]; לא זו בלבד, אלא שכל אחד ממשפטי השיר מופיע גם במזמורים פרוטסטנטיים או שירים חילוניים מגרמניה שלאחר הרפורמציה. מחקרים מאוחרים יותר גורסים שהלחן מוקדם יותר ומקורו בבוהמיה, וייתכן שהגיע מלחנים יהודיים מארץ זו, שמרטין לותר קיבץ ועיבד.[15]

\relative c' { c g c f e d c4. g'8 g4 a d, e8 f8 e4 d c4. c8 c4 g c f e d c4. g'8 g4 a d, e8 f8 e4 d c2 g'4. g8 a4 b c2 g c4 b a g g8 f e f d2 e4. f8 g4. a8 d,4. e8 f2 e4 c a' g8 f e4 f g2 e4. f8 g4. a8 d,4. e8 f2 e4 c a' g8 f e4 d c2}
תווי המזמור כפי שהושר בבית הכנסת האשכנזי בוונציה. מופיע בתוך אחת ה-Parafrasi Poetici, קנטטות איטלקיות מתחילת המאה ה-18 על טקסטים מתהלים מאת בנדטו מרצ'לו. התווים, שלא כנהוג, מימין לשמאל.

לחן שני (ראו משמאל) מופיע אצל בנדטו מרצ'לו, שתיעד אותו בקהילת יהודי ונציה בראשית המאה ה-18. לאורך השנים נמצאו מוזיקאים ומוזיקולוגים שהלינו על השימוש בלחן ממקור נוצרי, והיו מהם שהציעו חלופות. בתחילת שנות ה-40 הציע יהויכין סטוצ'בסקי לשוב ללחן שתועד אצל מרצ'לו, ופרסם עיבודים עבורו.[16][17] בשנת 1955 פרסם החזן לייב גלַנץ לחן על בסיס הנוסח המסורתי של מנגינת הברכות על הדלקת הנרות.[18][19] למזמור חוברו לחנים נוספים.[20][21]

מקורו של לחן נוסף, איטי יותר, הוא אצל חסידות ברסלב. ניגון זה זכה למספר עיבודים מודרניים ביניהם של הלב והמעיין עם אביתר בנאי[22] אשר תפוצתו התרחבה אל מעבר למעגל חסידי ברסלב.[23]

השפעה והתייחסות תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הדורות, נכתבו עוד שירים רבים, הן לחנוכה והן למועדים נוספים, המחקים את מעוז צור ישועתי ואת מבנהו, ונועדו לשירה באותו הניגון.[24]

מספר מלחינים חיברו יצירות המתייחסות לנושא "מעוז צור ישועתי". חנן שלזינגר חיבר פנטזיה על נושא השיר. אחריו חיבר יוסף קמינסקי בשנת 1942 את היצירה "עלייה" – שש וריאציות סימפוניות על נושא "מעוז צור ישועתי", המביעות את רעיון העלייה לארץ ישראל מארצות שונות (ביצוע הבכורה של היצירה, בנגינת התזמורת הארצישראלית, היה בינואר 1943). וחנוך יעקבי חיבר פתיחה לתזמורת קאמרית על "מעוז צור ישועתי" (משך היצירה: 7 דקות; ביצוע הבכורה, בנגינת הרכב מתוך תזמורת קול ישראל, היה בירושלים בדצמבר 1948).

במלחמת ההתשה חיברה נעמי שמר בהשראת הפיוט את השיר "שבחי מעוז", שביצעה להקת פיקוד דרום ב-1971. בשיר זה יצרה שמר הקבלה בין הפיוט היהודי לבין המעוזים (המוצבים) של קו בר-לב שהותקפו במלחמה. את הרעיון לשיר היא קיבלה כאשר ביקרה בחנוכה באחד המעוזים, שבו הדליקו החיילים חנוכייה עשויה מתרמילי פגזים, כמתואר בסיפורו של קצין המילואים סרן מיכאל רכס ז"ל, מפי בנו.[25]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דליה מרקס, "מעור צור ישועתי": תכנים וחידות, שיעור בבית אביחי|[1].
  • יהויכין סטוצ'בסקי, '"מעוז צור ישועתי": (ניסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו)', בתוך: "במעגלי המוזיקה היהודית", תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 88–91. (נדפס במקור בעיתון "דבר" ב-1942 (ראו להלן), ואחר-כך ב"גננו", ב-1957 בערך.)
  • יששכר יעקבסון, 'הפיוט "מעוז צור"', "בשדה חמ"ד" טו (תשל"ב), 151–154.
  • אפרים חזן וישראל רוזנסון, 'עיוני מעוז צור', בתוך: ישראל רוזנסון והרב עזריה אריאל (עורכים), "באורך נראה אור": קובץ מאמרים לחנוכה לזכרו של סגן דני כהן, ירושלים: משפחת כהן, תשס"ד, עמ' 379–400.
  • דניאל ליפסון, '"מעוז צור" ממבט היסטורי', המעין מו [ב] (טבת תשס"ו), עמ' 29–34.
  • חנוך אבנארי, 'נעימת "מעוז צור", חידושים בתולדותיה', תצליל ז (תשכ"ז), 125–128.
  • אברהם פרנקל, "הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור", המעין, נד [ב] (טבת תשע"ד), עמ' 9–21.
  • גבריאל וסרמן, "Liturgical poems of Ḥanukka from Europe" (חלק א באנגלית וחלק ב בעברית), 2016 (דוקטורט). על מעוז צור בעמ' 101–102 בחלק א, והפיוט עצמו עם פירוש ושינויי נוסחאות מופיע בעמודים 462–463 בחלק ב. (הספר בקטלוג ULI)

לחנים:

  • י. סטוצ'בסקי (עורך), "מעוז צור ישועתי: נוסח ישן-חדש", תל אביב: פרנסוס, 1943. (התוכן: יצחק אדל, שני קולות; מרדכי סטרומינסקי [סתר], מקהלה מעורבת; מ. מהלר-קלקשטין (אבידום), פסנתר) (נדפס שוב בסדרת "ספריה מוזיקלית קטנה", 71, 1954.) (הלחן שתיעד בנדטו מרצ'לו)
  • לייב גלאנץ, "מעוז צור ישועתי: שיר חנוכה", תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – המרכז לתרבות ('ספריה מוזיקלית קטנה', 74), תשט"ז 1955. (לקול ופסנתר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המשך החתימה 'חזק' במחרוזת השישית מהווה ברכה שגרתית לפייטן.
  2. ^ Leopold Zunz, Literaturgeschichte der Synagogalen Poesie, Hildesheim 1966 [1865], p. 580.
  3. ^ 1 2 אברהם פרנקל, "הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור", המעין, נד [ב] (טבת תשע"ד), עמ' 16.
  4. ^ על זיהוי זה ראה מאמרו של יאיר בר-קול[דרושה הבהרה]. בקינה היחידה המיוחסת בוודאות לר' מרדכי בר הלל חתום שמו בצורה שונה לגמרי מאשר ב'מעוז צור'.
  5. ^ ראה לעיל, במאמרו של אברהם פרנקל, עמ' 20–21.
  6. ^ כך הדבר בפיוטים ספרדיים, שתבניתם השפיעה ושימשה דוגמא ל'מעוז צור'. לפי תבנית זו יש לפיוט בית פותח, שהשורה האחרונה בו מהווה פזמון, שנאמר לעיתים על ידי כל הציבור. שורה זו כוללת את ה'מוטו' של השיר (דוגמא: השורה 'עוקד והנעקד והמזבח' בפיוט העקדה 'עת שערי רצון'). אפשר, אם כי לא בטוח, שבפועל שימשה השורה "אז אגמור ... חנוכת המזבח" כפזמון חוזר. העובדה שהשורה מסתיימת במילים "חנוכת המזבח" מוכיחה שהפיוט 'מעוז צור' נכתב במקורו כזמר לחנוכה.
  7. ^ 1 2 אברהם פרנקל, הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור, המעין, טבת תשע"ד, עמ' 9–21
  8. ^ גבריאל וסרמן, "Liturgical poems of Ḥanukka from Europe", חלק א עמוד 102.
  9. ^ דניאל ליפסון, "מעוז צור" ממבט היסטורי, המעיין מו (ב), תשס"ו, עמ' 29-34
  10. ^ קיצור שני לוחות הברית, אמסטרדם תפ"א (1721), דף קד עמוד ב, באתר HebrewBooks.
  11. ^ מאיר, יצחק בן אהרן אריה, גדולים צדיקים (עמ' לה), באתר hebrewbooks.org, ‏1932
  12. ^ אברהם יעקב קאפל לויפער, מכתב למשמרת (עמ' ז), באתר hebrewbooks.org, ‏2010
  13. ^ בית אחרון ל"מעוז צור ישועתי", באתר רב צעיר, מתוך רשימת התפוצה של הרב "מענה לשון", ‏17 בדצמבר 2009
  14. ^ אדוארד בירנבאום (אנ') פירסם ב-1899 את הדמיון בין לחן הפסוק הראשון של מעוז צור לכוראלים פרוסטנטיים מהמאה ה-16. אברהם צבי אידלסון פירסם ב-1933 הקבלות נוספות ללחנים נוצריים. ציון מקורות אלו מצויים במאמרו של חנוך אבנארי אשר צילום שלו מופיע בסוף פוסט זה
  15. ^ חנוך אבנארי, 'נעימת "מעוז צור", חידושים בתולדותיה', תצליל ז (תשכ"ז), 125–128; צילום המאמר נמצא אצל דוד אסף גלגולו של ניגון: מה למרטין לותר ול'מעוז צור' ב"עונג שבת" 29 בנובמבר 2013
  16. ^ יהויכין סטוצ'בסקי, "מעוז צור ישועתי": (נסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו), דבר, 27 בנובמבר 1942
  17. ^ י. סטוצ'בסקי (עורך), מעוז צור ישועתי: נוסח ישן-חדש, תל אביב: פרנסוס, 1943.
  18. ^ לייב גלאנץ, על חטא שחטאנו ב"מעוז צור", דבר, 9 בדצמבר 1955
  19. ^ לייב גלאנץ, מעוז צור ישועתי: שיר חנוכה, תל אביב: ספריה מוזיקלית קטנה (74), תשט"ז 1955
  20. ^ מ. ש. גשורי, מסביב מנגינת "מעוז צור", הצופה, 18 בדצמבר 1955
  21. ^ עקיבא צימרמן, קבעו שיר ורננים?, מקור ראשון, מוסף "שבת", 22 בדצמבר 2011, 22 בדצמבר 2011.
  22. ^ https://www.youtube.com/watch?v=lrWHtAzjC2Q
  23. ^ קרני אלדד, ‏איך שרים "מעוז צור" ברעב, בעינויים, בלי משפחה?, בעיתון מקור ראשון, 23 בדצמבר 2019
  24. ^ פרנקל, "הזמר על הצלת וורמייזא", עמ' 15; הנ"ל, "עוד על הזמר להצלת וורמייזא", המעין נד [ד] (תמוז תשע"ד), עמ' 81; זמר כזה נדפס למשל בידי רבי יאיר חיים בכרך בנספח לשו"ת חוות יאיר.
  25. ^ על מיכאל רכס ז"ל, נעמי שמר ושירה "שבחי מעוז" https://www.mayanzvi.org.il/VideoGallery/Clips/2012/7/13077//סיפור_מרגש_לחנוכה_על_מיכאל_רכס_ז3011202143749.pdf