כלכלת חלחול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:52, 18 ביוני 2019

כלכלת חִלחול או כלכלת טִפטוף (באנגלית: Trickle Down Economics) הוא מונח המשמש לתיאור מדיניות כלכלית המיטיבה עם בעלי ההון, בעוד רובד הולך וגדל באוכלוסייה נדחק אל מתחת לקו העוני. מונח זה אינו מתאר תאוריה כלכלית ואינו נמצא בשימוש על ידי כלכלנים, אלא הוא מונח ביקורתי כלפי מדיניות כלכלת צד-היצע, או כלפי קפיטליזם לסה-פר.

בתקופתו של רונלד רייגן כנשיא ארצות הברית, נעשה שימוש תכוף בביטוי זה על ידי מבקרי המדיניות הכלכלית שלו, שכונתה "Reaganomics". דייוויד סטוקמן, מנהל משרד הניהול והתקציב בממשל רייגן, דגל בתחילה בהפחתת מיסים לבעלי הכנסה גבוהה כפי שהציע רייגן, אך לאחר מכן שינה את דעתו. בראיון לעיתונות אמר: "כלכלת צד ההיצע היא מימוש רעיון כלכלת החלחול כלפי מטה, אבל קצת קשה למכור לציבור "חלחול", אז המצאנו נוסחה ("עקומת לאפר") וזו הייתה הדרך היחידה לממש מדיניות מס "מחלחלת". בפועל, כלכלת החלחול וכלכלת צד ההיצע הם מונחים זהים." יריביו הפוליטיים של ממשל רייגן נאחזו באמירה זו והשתמשו מאז ואילך במונח "כלכלת חלחול" כדי לתקוף את הממשל ולהציגו כמי שדואג רק לעשירים.^[1]

תולדות המושג

המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, ויליאם ג'נינגס ברייאן, הציג בשנת 1896 את תאוריית כלכלת החלחול באור שלילי.

המונח "כלכלת חלחול" מתאר רעיון בסיסי שנשמע הגיוני: כדי לייצר צמיחה בת קיימא, על הממשלה להעניק הטבות לבעלי ההון, והם ישקיעו את הכסף במפעלים וחברות חדשות. באופן זה יווצרו מקומות עבודה חדשים, וכל שכבות האוכלוסייה יוכלו ליהנות מהצמיחה.

על אף שתאוריה זו נראית דומה לתאוריות כלכליות אחרות, פעם אחר פעם הוכח שהיא איננה נכונה. כבר בשנת 1896 הציג המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, ויליאם ג'נינגס ברייאן, את תאוריית כלכלת החלחול באור שלילי: "קיימות שתי גישות לנושא המיסוי. יש כאלה שמאמינים שאם תחוקק חוקים שיקדמו את האמידים, אז השגשוג שלהם יטפטף לשכבות הנמוכות. לעומתם, הרעיון הדמוקרטי הוא שאם תחוקק חוקים שיעזרו להמונים לשגשג, אז השגשוג שלהם ימצא את דרכו כלפי מעלה, לכל השכבות שנשענות עליהם."

הבדרן וויל רוג'רס אמר בתקופת השפל הגדול: "כל הכסף מוזרם לשכבות העליונות בתקווה שהוא יחלחל מטה, לנזקקים." אמירה זו נחשבה אז לאירונית.

השימוש במושג כמונח ביקורתי

הכלכלן ג'ון קנת גלבריית ציין כי תאוריית כלכלת החלחול נוסתה בארצות הברית כבר בשנת 1890, וכונתה אז "תאוריית הסוס והדרור." לפי תאוריה זו, "אם תיתן מספיק גרעיני דגן לסוס, יישארו על הדרך כמה גרגרים עבור הדרורים." גלבריית הראה שתאוריית הסוס והדרור הייתה אחד מהגורמים למשבר הכלכלי שפקד את ארצות הברית בשנת 1896 (אנ').

לאחר שהנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון החליף את הנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון בארצות הברית, אמר ג'ונסון: "הרפובליקאים פשוט לא יודעים איך לנהל את כלכלת ארצות הברית. הם כל כך עסוקים בניסיונות לממש את כלכלת החלחול, ונותנים לתאגידים העשירים כל כך הרבה הטבות מס, שכל הכלכלה פשוט הולכת לעזאזל."

בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1992, המועמד העצמאי רוס פרו השתמש במונח "כלכלת חלחול" וכינה אותה "וודו פוליטי".

בניו זילנד, מנהיג מפלגת העבודה הניו זילנדית אמר "העשירים משתינים על העניים" בהציגו את תאוריית כלכלת החלחול.

בשנת 2011 מספר חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד חקרו את הפערים הכלכליים בין הכנסות העשירון והמאיון העליונים ב-22 מדינות, מתחילת המאה ה-20. תוצאות המחקר הראו שמשנת 1976 חל גידול עקבי בהכנסות של המאיון העליון, ולעומתו דריכה במקום של מעמד הביניים והעניים.^[2]

מחקר נוסף שערכה קבוצת משפטנים בשנת 2012 העלה שהקלות מיסוי על עשירים אינן גורמות לכסף לחלחל מטה ואינן גורמות לשיפור המצב הכלכלי. רווחי המס של העשירים נוטים להצטבר במקלטי מס, ומשפיעים לרעה על המצב הכלכלי של שאר משקי הבית.

בשנת 2013 ביקר האפיפיור פרנציסקוס את הכלכלנים התומכים בכלכלת חלחול, בהצהרה רשמית מטעמו.

גם בדו"ח של קרן המטבע הבינלאומית משנת 2015 נאמר שהקלות מיסוי אינן גורמות לעושר לחלחל כלפי מטה, אלא גורמות לעשירים להתעשר יותר. בדו"ח נאמר: "אם נתח ההכנסה של 20 האחוזים העליונים (העשירים) גדל, אז צמיחת התמ"ג למעשה יורדת בטווח הבינוני, דבר המצביע על כך שהרווחים אינם מחלחלים מטה. לעומת זאת, גידול בנתח ההכנסות של 20 האחוזים הנמוכים (העניים) גורם לצמיחת תמ"ג גבוהה."

ביקורת על המונח

בנאום בקונגרס בשנת 1992 הכחיש הסנטור האנק בראון את הטענה שהמפלגה הרפובליקנית דוגלת בכלכלת חלחול, ואמר שהשימוש במושג זה בדיון ציבורי הוא לא מדויק והוא "מרעיל" את הדיון.

גם הכלכלן תומאס סואל כתב מאמר בו הוא ציין ש"כלכלת חלחול" איננה תאוריה כלכלית אמיתית, ואף כלכלן רציני לא דוגל בתאוריה זו.

קישורים חיצוניים

אלי גרשנקרוין, מסע בעקבות כלכלת החלחול, באתר המכון לרפורמות מבניות, ‏11 בדצמבר 2014
עמי גינזבורג, Trickle Down Theory - תיאוריית החלחול, באתר TheMarker‏, 26 ביוני 2016
ירון כהן צמח, מישהו באמת מאמין שלתת כסף לעשירים זה טוב? מסתבר שכן, באתר TheMarker‏, 3 בספטמבר 2018
קרן צוריאל ואורי פסובסקי, "איך המחאה השפיעה על התפיסה הכלכלית? בישראל זה לא עשה הרבה", באתר כלכליסט, 21 בספטמבר 2018

הערות שוליים

^ Trickle Down economics was a Trojan Horse (באנגלית).
^ מיקי פלד, צמיחה זה לעשירים, באתר כלכליסט, 17 באפריל 2011.

[1] Trickle Down economics was a Trojan Horse (באנגלית).

[2] מיקי פלד, צמיחה זה לעשירים, באתר כלכליסט, 17 באפריל 2011.

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{שכתוב|מאמר דעה, גיבוב חשוב וזניח, חד צדדי, מסביר את המונח בביקורת עליו}}
 [[קובץ:Ronald Reagan televised address from the Oval Office, outlining plan for Tax Reduction Legislation July 1981.jpg|ממוזער|250px|מדיניותו הכלכלית של [[רונלד רייגן]], שכונתה "Reaganomics", כללה קיצוצים נרחבים במיסים, וכונתה "כלכלת חלחול". בתמונה זו, מיולי 1981, מציג רייגן את תוכניתו לקיצוץ במס ההכנסה.]]
 '''כלכלת חִלחול''' או '''כלכלת טִפטוף''' (ב[[אנגלית]]: '''Trickle Down Economics''') הוא מונח המשמש לתיאור [[מדיניות כלכלית]] המיטיבה עם בעלי ההון, בעוד רובד הולך וגדל באוכלוסייה נדחק אל מתחת ל[[קו העוני]]. מונח זה אינו מתאר תאוריה כלכלית ואינו נמצא בשימוש על ידי כלכלנים, אלא הוא מונח ביקורתי כלפי מדיניות [[כלכלת צד-היצע]], או כלפי [[לסה פר|קפיטליזם לסה-פר]].