ממלכת הגדעונים – הבדלי גרסאות
| שורה 3: | שורה 3: | ||
== מינוח == |
== מינוח == |
||
בספרות העברית |
בספרות העברית משנת 1528 עד למאה ה-17 מכונה הממלכה בשם "פלאסה"{{הערה|שם=הכהן|[[רן הכהן]], [https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/1_ran_hacohen_153.pdf '''לא יסור שבט מיהודה - יהודי אתיופיה כסוגיה תאולוגית'''], [[פעמים]] 153 תשע"ח, עמוד 24}}. הראשון שנקב בשם זה היה רבי [[אברהם בן אליעזר הלוי]] באיגרת משנת 1528: {{ציטוטון|ופלאס"ה מלכות קשה של יהודים גיבורי כוח}}{{הערה|שם=ולדמן62|[[מנחם ולדמן]], '''מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי''', משרד הביטחון, תשמ"ט, עמ' 62|ימין=כן}}. זהו גם האזכור הראשון של הכינוי "פלאסה" בספרות העברית. גם רבי [[אברהם בן יצחק אבן מיגאש]] משתמש בשם {{ציטוטון|והיו שם מלכים ושרים כמו בארץ פלאסה אשר בארץ החבש שאומרים עליו שהוא מלך גדול ואדיר בין המלכים.|אברהם בן יצחק אבן מיגאש, כבוד אלקים, 1605, דף קכד}} |
||
== היסטוריה == |
== היסטוריה == |
||
גרסה מ־19:37, 10 בספטמבר 2020
ממלכת הגדעונים כינוייה של ממלכה ששכנה באזור סמן שבצפון-מערב אתיופיה. במסורת ביתא ישראל ממלכה זו מכונה "ממלכת הגדעונים" [דרוש מקור] הנגזר מהשם "גדעון", שמם של רבים ממלכי הממלכה.[דרוש מקור]
מינוח
בספרות העברית משנת 1528 עד למאה ה-17 מכונה הממלכה בשם "פלאסה"[1]. הראשון שנקב בשם זה היה רבי אברהם בן אליעזר הלוי באיגרת משנת 1528: ”ופלאס"ה מלכות קשה של יהודים גיבורי כוח”שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, משרד הביטחון, תשמ"ט, עמ' 62 וגם ימין=כן.. זהו גם האזכור הראשון של הכינוי "פלאסה" בספרות העברית. גם רבי אברהם בן יצחק אבן מיגאש משתמש בשם ”והיו שם מלכים ושרים כמו בארץ פלאסה אשר בארץ החבש שאומרים עליו שהוא מלך גדול ואדיר בין המלכים.” (אברהם בן יצחק אבן מיגאש, כבוד אלקים, 1605, דף קכד)
היסטוריה
| תולדות ביתא ישראל | ||
|---|---|---|
| רקע | מוצא ומקור |  |
| הגדעונים | תקופת ההתגבשות • עידן תור הזהב • תקופת ההישרדות • תקופת התבוסה | |
| הכיבוש האתיופי | עידן הנאורות • נפילה ושקיעה • בנייה מחדש | |
| כיום | העלייה לישראל • יוצאי אתיופיה בישראל | |
על פי המסורת האתיופית-נוצרית, כאשר מנליק היה למלך הוא חילק את ממלכתו למספר מחוזות שעליהם שלטו מקורביו[דרוש מקור]. אחד ממקורביו היה גדעון[דרוש מקור] אשר קיבל לשליטתו את האזורים: אדיבו, ולקאית, סגדה, סימן, וגרה, ארמצ'הו, צ'ילגה, סקלט, דמביה ובגמדר.[2]
בכתובת אקסומית מהמאה ה-4 מוזכר השם סמן כישות מדינית שמעלה מס לאקסום: ”ואז הוא הגיע לסמן... הוא דרש מס... והוא קיבל כניעה ושלח אותם חזרה בכדי שהם יחזירו את הסדר לממלכתם”[3]
מלכים
- גדעון הראשון (בתקופת מנליק)
- פינחס (בתקופת עזנה, קיסר אקסום, אברהא ואצבחא; המאה ה-4)
- עוזיאל, עוזיאל בן מלכיאל או עדיאל בן מיכאל[4] (בתקופת אלדד הדני; המאה ה-9)
- יהודית המלכה (המאה ה-10)
- גדעון (בתקופת זרע יעקב)
בתקופתם של הקיסרים נהואד (1494-1507) ולבנה דנגל (1507-1540):
- פינחס
- גד
- גרשום
- גדעון האחרון (המאה ה-16 וה-17)
לקריאה נוספת
- סטיבן קפלן, "ארגון הקהילה" בתוך הגר סלמון, קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים - אתיופיה, יד בן צבי, תשס"ח, עמ' 43-54
- James Arthur Quirin "Səmen" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: O-X, Harrassowitz, 2010, ISBN 3447062460, p. 611-613
- James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168
- Steven Kaplan, The Beta Israel (Falasha) in Ethiopia: From Earliest Times to the Twentieth Century, New York University Press, 1992, ISBN 9780814746257
- Sidney Mendelssohn, The Jews of Africa: especially in the sixteenth and seventeenth centuries, K. Paul, Trench, Trubner & co., ltd., 1920
- Stuart C. Munro-Hay, Aksum: an African civilisation of late antiquity, Edinburgh University Press, 1991, ISBN 0748601066
הערות שוליים
- ^ רן הכהן, לא יסור שבט מיהודה - יהודי אתיופיה כסוגיה תאולוגית, פעמים 153 תשע"ח, עמוד 24
- ^ James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: A History of the Beta Israel (Falasha) to I920, University of Pennsylvania Press, 1992, ISBN 9780812231168, p. 22-23
- ^ Stuart Munro-Hay, Aksum: An African Civilisation of Late Antiquity, Edinburgh University Press, 1991, ISBN 9780748601066, p. 188
- ^ אברהם עפשטיין, אלדד הדני - סיפוריו והלכותיו במהדורות שונות על פי כתבי-יד ודפוסים עתיקים עם מבוא והערות בצרוף מאמר על הפלשים ומנהגיהם, פרסבורג, תרנ"א, עמ' 26, 48 ו-56