החרמת ישראל בספורט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־20:49, 26 בדצמבר 2021

החרמת ישראל בספורט מתייחסת להחרמת ספורטאים ומועדוני ספורט ישראלים.

רקע

החרמת ספורטאים ומועדוני ספורט ישראלים נהוגה בקרב מדינות מוסלמיות וערביות. בין המדינות המובילות בהחרמה נמצאת איראן. מדינות נוספות בהן החרימו ספורטאיהן את הספורטאים הישראלים הן סודאן, אלג'יר ותוניסיה. עם זאת אירעו מקרים חרם גם מצד ספורטאים סינים^[1]^[2]. החרמה זו כוללת הימנעות מהשתתפות בתחרות ספורט כאשר המתחרה הישיר הוא מישראל.

ההתאחדות לכדורגל בישראל הייתה חברה בקונפדרציית הכדורגל של אסיה בשנים 1974-1954. בעקבות החרם הערבי על ישראל, מדינות ערביות ומוסלמיות סירבו להתחרות נגד ישראל. במוקדמות מונדיאל 1958 שולבה ישראל בבית עם מתחרות מאפריקה ומאסיה. ישראל העפילה אוטומטית לסיבות השני עקב פרישתה של טורקיה מהתמודדות מולה. אינדונזיה פרשה לאחר שפיפ"א דחתה את בקשתה לשחק מול ישראל במיקום נייטרלי. ישראל העפילה לסיבוב האחרון אוטומטית, ובעקבות פרישת מצרים גם סודאן העפילה אוטומטית. סודאן סירבה לשחק נגד ישראל, כך שמבחינה טכנית ישראל הייתה אמורה להעפיל אוטומטית. אולם, לפני תחילת טורניר המוקדמות קבעה פיפ"א שנבחרת לא תוכל להעפיל אם לא שיחקה לכל הפחות משחק אחד (למעט האלופה המכהנת והמארחת), ולפיכך ישראל הייתה צריכה להשתתף במשחק אחד לפחות. בשל כך הוגרלה ישראל מול ויילס, הפסידה ולא העפילה למונדיאל. בשנת 1974 הורחקה ישראל מקונפדרציית הכדורגל של אסיה, בלחץ מדינות ערב^[3]. ישראל שהייתה ללא התאחדות יבשתית שיחקה במוקדמות המונדיאל נגד קבוצות מאירופה, ולאחר מכן הועברה לשחק בבית האוקיאני הכולל את נבחרות אוסטרליה ניו זילנד ופיג'י^[4].

ישראל התקבלה בשנת 1992 כחברה נלווית לאיגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות (אופ"א), ובשנת 1994 כחברה מלאה בארגון. ניסיונות של הפלסטינים ובראשם יושב ראש התאחדות הכדורגל הפלסטינית ג'יבריל רג'וב להרחיק את ישראל מכל פעילות בפיפ"א לא צלחו^[5]. בשנת 2018 הטילה פיפ"א עונש השעייה לשנה וקנס כספי על רג'וב, שקרא לשרוף חולצות של ליונל מסי בעקבות כוונתה של נבחרת ארגנטינה בכדורגל להגיע למשחק ידידות בישראל^[6].

החרמת ספורטאים ישראלים גוררת פעמים רבות ענישה מצד הגורם מארגן התחרות^[7].

במקרים מסוימים עמדו ספורטאים ממדינות ערב בפני לחץ שלא להשתתף בתחרות, בעודם מייצגים קבוצות זרות גם מחוץ למדינתם^[8].

דוגמאות להחרמת ספורטאים ישראלים

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ישנו חוסר בדוגמאות והתמקדות בעשרים השנה האחרונות.

בשנת 2007 רץ הקנייתי שהתחרה תחת דגל בחריין התחרה בישראל במרתון טבריה וזכה במקום הראשון. הוא איבד בשל כך את אזרחותו הבחריינית, חזר למולדתו, ולאחר מכן התחרה במרתון בישראל^[9].

בשנת 2009

בשנת 2012 סרבה הנבחרת המצרית בהוקי גלגיליות לעלות לשחק מול נבחרת ישראל^[10].

הג'ודאי סעיד מולאי, אולץ על ידי השלטונות האיראנים להפסיד בחצי גמר אליפות העולם 2019, במטרה להימנע ממפגש בגמר עם הישראלי שגיא מוקי. מולאי נאלץ להפסיד בקרב בכוונה. בעקבות כך הוא עזב את מדינתו ועבר למונגוליה. בשנת 2021 ביקר מולאי בישראל לצורך השתתפות בתחרות גראנד סלאם תל אביב^[11].

הטניסאית הישראלית שחר פאר סורבה מקבלת אשרת כניסה לדובאי לצורך השתתפות בטורניר^[12].

ג'ודוקאים מצרים התחרו נגד ישראלים, אך סירבו ללחוץ את ידם בתום הקרב, כמקובל^[13]^[14]

קישורים חיצוניים

רועי קייס, ויכוחים ערביים: להתחרות בישראל באולימפיאדה?, באתר ynet, 22 ביולי 2012
אורי טלשיר, חוקי החרם: מסורת של החרמות ישראלים בתחרויות בינלאומית, באתר הארץ, 26 ביולי 2011

הערות שוליים

^ ברוך שיינברג, ספורטאי סיני סירב להתמודד עם ישראלי; הוצא מהמשך התחרויות, דבר, 5 בספטמבר 1974
^ טניסאי שולחן סיני סירב לשחק נגד הישראלי מנדלסון - ונפסל, דבר, 4 באפריל 1977
^ aust-asia bid fails, באתר סידני מורנינג הראלד, פורסם במקור 16 בספטמבר 1974
^ יאיר צוקר, צור רוזנצוויג וליאור ברטל, ‏מיוחד: המנצחים והמפסידים בשבעת העשורים הראשונים של ישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל
^ ברק רביד, ישראל עולה להתקפה נגד הדרישה להשעותה מזירת הכדורגל הבינלאומית, באתר הארץ, 13 במאי 2015
^ רג'וב הושעה בשל הקריאה לשרוף חולצות של מסי, באתר ONE
^ נרי וייס, החרים את ישראל והושעה במיידי, באתר ערוץ 7, 24 ביולי 2021
^ סערה ענקית באיראן סביב סאגת שוג'אי וחאג'ספי, באתר ONE
^ מושיר ג'אוור יחזור למרתון טבריה, כקנייתי, באתר וואלה‏, 25 בדצמבר 2007
^ שר הספורט המצרי: לא מכיר בישראל כמדינה, באתר ONE
^ שירי אלג'ם, ‏סעיד מולאי האירני נחת בישראל: "שמח להיות פה", באתר ערוץ הספורט, 14 בפברואר 2021
^ אלמוג שריד, שחר פאר קיבלה ויזה לדובאי, באתר nrg‏, 6 בינואר 2010
^ אורן אהרוני, המצרי שלא לחץ יד לזאבי: ידעתי שזה יעשה רעש, באתר ynet, 25 בפברואר 2012
^ המצרי שלא לחץ את ידו של ששון נשלח הביתה ע"י הוועד האולימפי, באתר וואלה‏, 15 באוגוסט 2016

[1] ברוך שיינברג, ספורטאי סיני סירב להתמודד עם ישראלי; הוצא מהמשך התחרויות, דבר, 5 בספטמבר 1974

[2] טניסאי שולחן סיני סירב לשחק נגד הישראלי מנדלסון - ונפסל, דבר, 4 באפריל 1977

[3] ust-asia bid fails, באתר סידני מורנינג הראלד, פורסם במקור 16 בספטמבר 1974

[4] יאיר צוקר, צור רוזנצוויג וליאור ברטל, ‏מיוחד: המנצחים והמפסידים בשבעת העשורים הראשונים של ישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל

[5] ברק רביד, ישראל עולה להתקפה נגד הדרישה להשעותה מזירת הכדורגל הבינלאומית, באתר הארץ, 13 במאי 2015

[6] רג'וב הושעה בשל הקריאה לשרוף חולצות של מסי, באתר ONE

[7] נרי וייס, החרים את ישראל והושעה במיידי, באתר ערוץ 7, 24 ביולי 2021

[8] סערה ענקית באיראן סביב סאגת שוג'אי וחאג'ספי, באתר ONE

[9] מושיר ג'אוור יחזור למרתון טבריה, כקנייתי, באתר וואלה‏, 25 בדצמבר 2007

[10] שר הספורט המצרי: לא מכיר בישראל כמדינה, באתר ONE

[11] שירי אלג'ם, ‏סעיד מולאי האירני נחת בישראל: "שמח להיות פה", באתר ערוץ הספורט, 14 בפברואר 2021

[12] אלמוג שריד, שחר פאר קיבלה ויזה לדובאי, באתר nrg‏, 6 בינואר 2010

[13] אורן אהרוני, המצרי שלא לחץ יד לזאבי: ידעתי שזה יעשה רעש, באתר ynet, 25 בפברואר 2012

[14] המצרי שלא לחץ את ידו של ששון נשלח הביתה ע"י הוועד האולימפי, באתר וואלה‏, 15 באוגוסט 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

גרסה מ־23:46, 5 בספטמבר 2021 עריכה Mod (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית, עורכי ממשק, מנטרים 76,269 עריכות אין תקציר עריכה → העריכה הקודמת		גרסה מ־20:49, 26 בדצמבר 2021 עריכה ביטול ידידיה צ' צבאן (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית 19,241 עריכות העבודה נפסקה תגית: עריכה חזותית העריכה הבאה ←
שורה 1:		שורה 1:
	{{בעבודה מתמשכת}}
	'''החרמת ישראל בספורט''' מתייחסת להחרמת ספורטאים ומועדוני ספורט ישראלים.		'''החרמת ישראל בספורט''' מתייחסת להחרמת ספורטאים ומועדוני ספורט ישראלים.