ברוס מקנדלס השני – הבדלי גרסאות
מ הוספת תבנית:Find a Grave בקישורים חיצוניים (תג) |
|||
| שורה 134: | שורה 134: | ||
[[קטגוריה:בוסטון: אישים]] |
[[קטגוריה:בוסטון: אישים]] |
||
[[קטגוריה:מעוטרי מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה]] |
[[קטגוריה:מעוטרי מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה]] |
||
[[קטגוריה:מעוטרי אות לגיון ההצטיינות]] |
[[קטגוריה:אמריקאים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות]] |
||
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סטנפורד]] |
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סטנפורד]] |
||
[[קטגוריה:טייסי צי ארצות הברית]] |
[[קטגוריה:טייסי צי ארצות הברית]] |
||
גרסה מ־23:13, 9 בינואר 2022
 | |
| ברוס מק'קנדלס | |
| לידה |
8 ביוני 1937 בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
21 בדצמבר 2017 (בגיל 80) קליפורניה, ארצות הברית |
| מידע כללי | |
| בשירות | אסטרונאוט בשירות נאס"א |
| לאום |
 אמריקאי |
| השכלה |
|
| עיסוקים נוספים | טייס מהנדס |
| תקופת השירות | 1966 – 31 באוגוסט 1990 (כ־24 שנים) |
| דרגה | קפטן בחיל הים של ארצות הברית |
| זמן שהייה בחלל | 13 ימים, 31 דקות |
| מספר פעילות חוץ-רכבית | 2 |
| זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית | 12 שעות 12 דקות |
| ביוגרפיה בנאס"א | ברוס מקנדלס השני |
| משימות | |
| STS-41-B, STS-31 | |
  | |
| עיטורים | |
      | |
  | |
ברוס מק'קנדלס השני (באנגלית Bruce McCandless II; 8 ביוני 1937 - 21 בדצמבר 2017) היה טייס, ואסטרונאוט של נאס"א. טס לחלל במסגרת STS-31 ו-STS-41-B. הראשון שביצע הליכת חלל ללא כבל מחבר למעבורת.
בצעירותו
מק'קנדלס נולד ב-8 ביוני, ב-1937, בבוסטון, מסצ'וסטס.[1] אביו, ברוס מק'קנדלס(אנ'), היה אדמירל-משנה (בכיר) בחיל הים האמריקני, אשר הוענק לו מדליית כבוד עבור שירותו במלחמת העולם השנייה. סבו היה גם קצין מועטר (אנ') וגיבור מלחמה בחיל הים האמריקני. מק'קנדלס למד בתיכון על שם וודרו ווילסון בלונג ביץ', קליפורניה, וסיים בשנת 1954.
ב-1958, קיבל תואר ראשון בהנדסה מהאקדמיה הימית של ארצות הברית.[1] הוא סיים בהצטיינות ומספר 2 במחזור, מתוך מחזור של 899 איש.[1](הראשון באותו מחזור היה ג'ון פוינדקסטר, אדמירל בצי ומבכירי המואשמים בפרשת איראן-קונטראס, ובאותו מחזור למד גם ג'ון מקיין[2]).
במהלך הקריירה שלו, הוא סיים תואר שני בהנדסת חשמל מאוניברסיטת סטנפורד בשנת 1965 ותואר שני במנהל עסקים (MBA) מאוניברסיטת יוסטון קליר לייק ב-1987.[1]
בחיל הים האמריקני
מק'קנדלס הוכשר לטיסה במסגרת פיקוד אימוני הטיס של הצי בבסיס אווירי של חיל הים בפנסיקולה, פלורידה ובסיס אווירי של חיל הים בקיגסוויל טקסס. במרץ 1960, הוא הוסמך כטייס של חיל הים והוצב בבסיס האווירי של חיל הים בקי ווסט לאימון מתקדם על מערכות נשק ונחיתה על מטוס Douglas F4D-1 Skyray.(אנ').
בין השנים דצמבר 1960 ופברואר 1964 הוא הוצב בטייסת קרב VF-102 שם הטיס מטוסי Skyray ומקדונל דאגלס F-4 פנטום II. הוא שירת על נושאת המטוסים פורסטל ונושאת המטוסים אנטרפרייז . הוא היה על האנטרפרייז במהלך משבר הטילים בקובה.[3]
במשך שלושה חודשים, בתחילת 1964, הוא היה מדריך טיסה בטייסת קרב 43 (VA-43) בבסיס האווירי של חיל הים באושיאנה וירג'יניה, ולאחר מכן הוצב ביחידת הכשרת קציני המילואים של חיל הים באוניברסיטת סטנפורד במהלך לימודי תואר שני בהנדסת חשמל.
במהלך שירותו הימי צבר בקיאות בטיסה על מטוסי לוקהיד T-33B, מטוסי T-38 טאלון Skyray ומטוסי מקדונל דאגלס F-4 פנטום II, מטוס הקרב F-11 טייגר, מטוס הקרב גרומן F9 קוגר, לוקהיד T-1 seastar, ביצ'קראפט T-34 מנטור, ומסוקי בל 47. מק'קנדלס צבר למעלה מ-5,200 שעות טיסה, כולל 5,000 שעות במטוס סילון.[1]
בנאס"א
באפריל 1966, בגיל 28, מק'קנדלס נבחר כצעיר ביותר מתוך כיתת האסטרונאוטים החמישית של נאס"א (שכונתה "התשעה עשר המקוריים" על ידי ג'ון יאנג[4]). על פי היסטוריון החלל מתיו הרש, מק'קנדלס וחברו לקבוצה דון לינד נחשבו אסטרונאוטים מדענים בשל הניסיון המדעי הרב שלהם לעומת ניסיונם של האחרים כטייסי ניסוי, ולכן הדבר עיכב את הצבתם לטיסה בחלל.[5]
הוא שימש כאיש התקשורת אל תא החללית (CAPCOM) במהלך אפולו 11 בזמן הליכת הירח הראשונה על ידי ניל ארמסטרונג. היה חבר בצוות התמיכה של משימת אפולו 14 וגם שימש כCAPCOM במהלך משימה זו. מונה לצוות הגיבוי של משימת סקיילאב 2 (המשימה המאוישת הראשונה של תחנת החלל סקיילאב). שימש כCAPCOM גם למשימות סקיילאב 3 ו-סקיילאב 4.[1][4]
מק'קנדלס היה חוקר שותף ליחידת התמרון M-509 שנבדקה על תחנת סקיילאב. שיתוף הפעולה הוביל לפיתוח מערכת הריחוף יחידת ה-MMU שהשתמשו במהלך פעילות חוץ-רכבית במשימות המעבורת.
הוא היה אחראי על הערות צוותי החלל במהלך פיתוח החומרה והנהלים של מנוע השלב העליון (Inertial Upper Stage), נוהלי התחברות ותיקון של טלסקופ החלל האבל, ולווין Solar Maximum Mission (נתפס תוקן ושוחרר למסלול במהלך טיסת מעבורת STS-41-C) וכן היה מעורב בתוכנית תחנת החלל הבינלאומית.
מקאנדלס צבר מעל 312 שעות בחלל, כולל ארבע שעות של טיסה עצמאית על הMMU .[1]
הוא שימש כמומחה משימה בטיסות המעבורת STS-41-B ו-STS-31.
STS-41-B
משימת STS-41-B של מעבורת החלל צ'אלנג'ר שוגרה מבסיס החלל קנדי בפלורידה ב-3 בפברואר 1984. במהלך הטיסה, המעבורת שיגרה שני לווייני תקשורת, ובדקה חיישני התקרבות ומפגש לראשונה.
ביום הרביעי למשימה בוצעה הליכת חלל על ידי שני האסטרונאוטים מק'קנדלס וסטיוארט. לראשונה, התבצעה הליכת חלל ללא חבל המחבר בין האסטרונאוט למעבורת, אלא באמצעות יחידת התמרון שבה שולט האסטרונאוט (MMU). וכך הפך מק'קנדלס ללוויין האנושי הראשון של כדור הארץ.
בביצוע הריחוף הוא אמר[6]
”זה היה אולי צעד קטן עבור ניל, אבל זה זינוק מאוד גדול בשבילי
It may have been one small step for Neil. But it's a heckuva big leap for me
”
מק'קנדלס מתאר את החוויה בזכרונותיו:
”הייתי מאומן מעל ומעבר. כבר רציתי לצאת החוצה ולטוס. הרגשתי מאוד נוח... נעשה כל כך קר שהשיניים שלי נקשו ורעדתי מקור, אבל זה שולי... אמרו לי שאחווה את השקט של הריק בחלל, אבל עם כל תקשורת הרדיו ששואלת "איך רמת החמצן שלך?", "תתרחק מהמנועים!", ו"מתי תורי?" לא הרגשתי הרבה שלווה... זו הייתה הרגשה מופלאה, שילוב של התרגשות אישית וגאווה מקצועית. לקח הרבה שנים להגיע לנקודה הזו"”[2]
מק'קנדלס אמר על התמונה שלו במהלך ריחוף החלל כי חלק מגדולתה היא האנונימיות שלו. "פני מוסתרות בגלל מגן השמש, אז בעקרון כל אחד יכול לדמיין את עצמו במקומי"[6]
הליכת החלל הראשונה נמשכה 5 שעות ו-55 דקות. בהליכת החלל השני של מק'קנדלס וסטיוארט, סטיוארט טס על הMMU. הליכת החלל נמשכה 6 שעות ו-17 דקות.[7] במהלך הליכת החלל הוא התרחק יותר מ-90 מטר מהמעבורת בזמן הריחוף.[6]
ב-11 בפברואר 1984, הצ'לנג'ר נחתה בחזרה, לאחר 7 ימים, 23 שעות ו-15 דקות בחלל.
STS-31
משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-31 שוגרה ב-24 באפריל 1990 ממרכז החלל "קנדי" בפלורידה. מק'קנדלס שימש כמהנדס טיסה. במהלך המשימה, המעבורת הצליחה לשגר את טלסקופ החלל האבל למסלולו בגובה של 610 ק"מ, שיא לגובה של טיסות המעבורת לאותו זמן (השיא נשבר בטיסת המעבורת STS-82). במהלך פריסת ההאבל, אחד מהפאנלים הסולארים של הטלסקופ נתקע. בזמן שהקרקע ניסו לראות איך אפשר לשחרר בעזרת פיקוד, מק'קנדלס וסוליבן התחילו להתכונן להליכת חלל לא מתוכננת למקרה שצריך לפרוס ידנית. הפאנל השתחרר ונפרס בעזרת פיקוד מהקרקע, בזמן שהאסטרונאוטים כבר היו בתוך תא הלחץ.
הדיסקברי נחתה ליד בסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה, ב-29 באפריל 1990, לאחר 121 שעות בחלל.[1]
לאחר נאס"א
מק'קנדלס פרש מנאס"א ומחיל הים ב-1990. לאחר נאס"א הוא עבד בחטיבת מערכות חלל של לוקהיד מרטין.[2]
פרסים ואותות הוקרה
למק'קנדלס הוענקו מספר רב של פרסים ואותות הוקרה, בינם:[1]
מדליית נאס"א לשירות יוצא מן הכלל (1974)
אות שירות ההגנה הלאומי (1974)
מדליית הכוחות המזוינים לשירות יוצא דופן (1974)- פרס העמותה האסטרונאוטית האמריקאית (AAS) על שם ויקטור פרטר (פעמיים, ב-1975 ו-1985)
- מדליית נאס"א לחלל (1984)
- מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה (1985)
מדליית נאס"א להישג הנדסי יוצא דופן (1985)- גביע קולייר (אנ') של האגודה הלאומית לאווירונאוטיקה על תרומתו בפיתוח יחידת הMMU והיכולת לתפוס שלושה לוויינים תקולים (ניתן יחד עם אנשי נאס"א ומרטין מריאטה) (1984)
- גביע מוזיאון הסמית'סוניאן, המוזיאון הלאומי לאוויר וחלל (1985)
אות לגיון ההצטיינות (1988)- כניסה להיכל התהילה של האסטרונאוטים (2005)[8]
כמו כן, הוא הוציא פטנט על עיצוב כלי עיגון למעבורת החלל שהיה בשימוש בזמן ביצוע הליכות חלל.[1]
חיים אישיים
מק'קנדלס היה נשוי לברניס דויל מק'קנדלס במשך 53 שנים, ולזוג נולדו שני ילדים.[9] נישא בשנית לאלן שילדס מק'קנדלס.[3]
ב-30 בספטמבר 2010, מק'קנדלס תבע את הזמרת הבריטי דיידו עבור שימוש לא מורשה של התמונה שלו מהריחוף בחלל בשנת 1984, כתמונת שער לאלבום שלה מ-2008 Safe Trip Home. התביעה הייתה לא על הפרת זכויות היוצרים (התמונה חופשית) אלא על הפרת זכויות על השימוש בדמותו. התביעה, שהייתה גם נגד סוני מיוזיק אנטרטיינמנט ו-גטי אימג'ס, הגיעה לפשרה ב-2011.[10][11][12]
מק'קנדלס כתב את ההקדמה לספר "טלוויזיה בשידור חי מהחלל" על ידי דווייט סטיבן.[13]
מק'קנדלס מת בביתו בקליפורניה ב-21 בדצמבר 2017, בגיל 80.[2]
קישורים חיצוניים
- מק'קנדלס מבצע ריחוף בחלל בזמן משימת STS-41-B. ערוץ נאס"א בyoutube.
- Astronautix הביוגרפיה של ברוס מק'קנדלס באתר astronautix
- ברוס מקנדלס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ברוס מקנדלס השני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Bruce McCandless II NASA Biography" (PDF). NASA. בדצמבר 2017. נבדק ב-14 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Astronaut Bruce McCandless, the first person to fly freely in space, dies". The Guardian. 23 בדצמבר 2017. נבדק ב-24 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Bruce McCandless, First Astronaut to Fly Freely in Space, Dies at 80". Time. (ארכיון האינטרנט)
- ^ 1 2 Rhian, Jason (22 בדצמבר 2017). "UNTETHERED: HUMANITY'S FIRST FREE FLYING ASTRONAUT, BRUCE MCCANDLESS, PASSES AWAY AGED 80". Spaceflight Insider. נבדק ב-23 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hersch, M. (8 באוקטובר 2012). "Inventing the American Astronaut". Springer – via Google Books.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Russell, Lewis (22 בדצמבר 2017). "Bruce McCandless, First Astronaut to Fly Untethered in Space, Has Died". NPR.org. National Public Radio.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ הליכות החלל של ברוס מק'קנדלס באתר spacefacts.de
- ^ ברוס מק'קנדלס בהיכל התהילה
- ^ In Memory of Bernice Doyle McCandless מתאריך 14 בינואר 2014
- ^ Dido Sued by Astronaut for Using Space Flight Picture, מתאריך 2 באקטובר 2010
- ^ McCandless v. Sony Music Entertainment et al., Case No. CV10-7323-RGK (C.D. Cal.) (Docket No. 4 [Notice Of Settlement And Dismissal With Prejudice], filed January 14, 2011)
- ^ "Astronaut McCandless sues singer Dido over free flying photo". Business Week. 4 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אודות הספר טלוויזיה בשידור חי מהחלל, אתר אמזון