חיבוט ערבה – הבדלי גרסאות
Daniel Ventura (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ בוט החלפות: מאחר ש; |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
על פי ה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]], נטילת [[לולב]] ב[[חג הסוכות]] הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת [[ערבה (צמח)|ערבה]] הייתה נהוגה במקדש בלבד. הרמב"ם ראה בה מצוה וכינה אותה [[מצות ערבה במקדש]]. בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות ה[[מזבח החיצון]] וכל אדם היה נוטל ענפי ערבה ומכה בקרקע, וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א): "כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין... וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא". |
על פי ה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]], נטילת [[לולב]] ב[[חג הסוכות]] הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת [[ערבה (צמח)|ערבה]] הייתה נהוגה במקדש בלבד. הרמב"ם ראה בה מצוה וכינה אותה [[מצות ערבה במקדש]]. בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות ה[[מזבח החיצון]] וכל אדם היה נוטל ענפי ערבה ומכה בקרקע, וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א): "כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין... וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא". |
||
כאמור, זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות ([[הושענא רבא]]). מאחר |
כאמור, זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות ([[הושענא רבא]]). מאחר שנטילת ערבה היא מנהג נביאים מאוחר, לא ניתקנה לה ברכה. |
||
עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה. |
עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה. |
||
גרסה מ־22:54, 15 במאי 2009
חיבוט ערבה הוא מנהג נביאים המתקיים בהושענא רבא. כיום המנהג נותר בחלקו כזכר לבית המקדש.
על פי המשנה במסכת סוכה, נטילת לולב בחג הסוכות הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת ערבה הייתה נהוגה במקדש בלבד. הרמב"ם ראה בה מצוה וכינה אותה מצות ערבה במקדש. בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות המזבח החיצון וכל אדם היה נוטל ענפי ערבה ומכה בקרקע, וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א): "כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין... וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא".
כאמור, זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות (הושענא רבא). מאחר שנטילת ערבה היא מנהג נביאים מאוחר, לא ניתקנה לה ברכה.
עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה. במהלך החיבוט יש מעטים הנוהגים לומר את המשפט הארמי "חביט חביט ולא בריך", שמוזכר בגמרא, המשמש כתזכורת לכך שיש לחבוט ללא ברכה. מבחינת ההלכה, די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה אולם בשל הרצון להדר במצווה היו שכתבו שיש לקחת לפחות שלושה ענפים. המנהג הנפוץ כיום, בהשפעת דברי האר"י הוא לחבוט חמישה ענפים חמש פעמים. את הערבות אוגדים בקשר ובסיום התפילה של הושענא רבא, מבצעים את חיבוט הערבה.
את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשמור כסגולה ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה כגון חומר בעירה לאפיית המצות בפסח, בדומה לנעשה עם שאר המינים (אתרוג למרקחת או סגולה ללידה קלה; לולב לביעור חמץ או סגולה נגד גנבים והדס להריח בהבדלה במוצאי שבת).