חבור

נהר החבור

נהר חַבּוּר (חָבוֹר במקרא; בערבית: خابور) הוא היובל הגדול ביותר של הפרת בשטח סוריה. מקורו של נהר החבור באזור טורקיה אבל מקור המים העיקרי שלו הם במעינות קארסטים באזור "ראס אל-עין" שעל גבול סוריה עם טורקיה. אורכו של החבור 486 ק"מ. אל החבור זורמים מספר ואדיות שזרימת המים בהם היא רק בחלק מהשנה. ביחד הם יוצרים את האזור שנקרא "משולש החבור" או אזור החבור העליון. באזור זה כמות הגשמים השנתית נעה בין 400 מ"מ במקסימום עד פחות מ-200 מ"מ. כמות מועטה זו הופכת את מי החבור לכל אורך ההיסטוריה למקור מים חיוני לחקלאות באזור. החבור זורם בשטח סוריה בכוון דרום ונשפך לפרת ליד העיר בוסירה.

בעת העתיקה צמחו מספר תרבויות באזור החבור. כמו תל חלף, תל ברק, אורקש ועוד. האזור נתן את השם למשפחת כלי חרס מצויירים שנמצאה באזור צפון מסופוטמיה בתחילת האלף ה-2 לפנה"ס הנקראת "משפחת כלי חבור". באזור החבור התפתחה גם ממלכת מיתני שהגיעה לשיא גדולתה בתקופת הברונזה המאוחרת בין המאה ה-15 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפנה"ס.

אזור החבור מוזכר גם במקרא. לאחר ש שהושע בן אלה מלך ישראל מרד במלך אשור שלמנאסר החמישי בשנת 724 לפנה"ס, עלה שלמנאסר לשומרון והחריבה סופית בשנת 722 לפנה"ס. שלאמנאסר הגלה את תושבי שומרון לאשור. הפסוק (מלכים ב, יז, ו) מספר ” בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.”

בשנת 1960 החל פרויקט נהר החבור נבנתה מערכת של סכרים ותעלות. נבנו 3 סכרים באגן החבור כחלק מתכנית השקיה הכוללת גם סכר על נהר פרת. בקעת חבור הכוללת שטח חקלאי של 4 מליון דונם, מהווה את האזור גידול החיטה העיקרי של סוריה. אזור החבור העליון הוא מרכז אזור ייצור הנפט של סוריה.