מיכאיל בודרוב
מיכאיל פדורוביץ' בודרוב (ברוסית: Михаил Федорович Бодров) (1903–1988) היה דיפלומט סובייטי בכיר ושימש כשגריר ברית המועצות בישראל.
מיכאיל בודרוב נתקבל בשנת 1946 למשרד החוץ של ברית המועצות. בשנים 1946 - 1948 שירת כיועץ בשגרירות ברית המועצות בצ'כוסלובקיה. בחודש אוגוסט 1948 נתמנה לשגריר ברית המועצות בבולגריה.
כשגריר בבולגריה היה לבודרוב תפקיד חשוב בחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות לישראל. היחסים נותקו ב-11 בפברואר 1953, יומיים לאחר הפיגוע בצירות הסובייטית, שבו מחתרת צריפין הניחה פצצה בבניין צירות ברית המועצות בשדרות רוטשילד בתל אביב, וגרמה לפיצוץ בו נפצעו ארבעה מאנשי הצירות ובהם אשתו של הציר פבל ירשוב. לאחר מות סטלין ב-5 במרץ 1953 חל מפנה בחיי ברית המועצות; החלה תקופה שכונתה תקופת ההפשרה, במקום שלטון יחיד כונן בברית המועצות שלטון קולקטיבי, גבר בה בהדרגה חופש הפרט והופשרו יחסיה עם מדינות העולם. כחלק מתהליך זה החלו גישושים בין ברית המועצות וישראל על חידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן והחלו להתקיים שיחות גישוש בסופיה בירת בולגריה בין מיכאיל בודרוב לבין מיופה הכוח הישראלי בסופיה גרשון אבנר. השיחות הבשילו וב-20 ביולי 1953 פורסמו הודעות, בו זמנית בירושלים ובמוסקבה על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.
בשנת 1954 שב מיכאיל בודרוב למוסקבה ונתמנה לסגן מנהל מדור במשרד החוץ הסובייטי. בשנת 1958 סיים השגריר הסובייטי הראשון בישראל בתקופה שלאחר חידוש היחסים, אלכסנדר אברמוב, את תפקידו כשגריר בישראל וב-21 בינואר 1958 נתמנה מיכאיל בודרוב כשגריר בישראל במקומו.
ב-6 במרץ 1958 הגיש השגריר מיכאיל בודרוב את כתב האמנתו לנשיא המדינה יצחק בן-צבי.
שנות כהונתו של מיכאיל בודרוב בישראל, מ-1958 עד 1964, היו שנים של רגיעה יחסית במצב הביטחוני של מדינת ישראל וביחסי החוץ שלה, לרבות ביחסיה עם ברית המועצות. היה זה לאחר סיום מלחמת סיני ונסיגת צה"ל מסיני. בגבול רצועת עזה הוצב כוח של משקיפי או"ם והשקט נשמר, מצרי טיראן נשארו פתוחים בפני ספינות ישראל ובזירת הטרור לא אירעו אירועים מיוחדים. ארגון הפת"ח הוקם רק ב-27 במאי 1964 ופעולת הטרור הראשונה שלו, שארעה ב-3 בינואר 1965, בניסיון פיגוע במוביל הארצי, הייתה כבר לאחר תום כהונתו של בודרוב בישראל.
במישור היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות נמשך הקפאון. בחודש יולי 1958 הציע בן-גוריון לשגריר בודרוב, כי ברית המועצות תתווך בין ישראל למצרים, תשפר את יחסיה עם ישראל, ותספק נשק להגנתה, אך הסובייטים לא הגיבו על ההצעות הללו. הצעה אחרת של בן-גוריון, לבקר בברית המועצות כדי לשוחח עם ראש ממשלתה ניקיטה חרושצ'וב, לא נענתה מיד, ולאחר תזכורת מצד ישראל נתקבלה תשובה שלילית, בנימוק שביקור כזה מוקדם מדי. הגורמים שהביאו לקיפאון ביחסים עם ברית המועצות היו יחסיה הקרובים של ברית המועצות עם מדינות ערב וכן התקרבותה של ישראל למערב גרמניה, בדרך לקשירת יחסים דיפלומטיים ביניהן. בייחוד הייתה לצנינים בעיני הסובייטים פגישתו של בן-גוריון עם הקנצלר קונראד אדנאואר ב-14 במרץ 1960.
לעומת הקיפאון ביחסים הרשמיים נחשפה פעילות חשאית של ברית המועצות בתחום הריגול; אהרן כהן מזרחן וחבר מרכז מפ"ם נעצר ב-17 באוקטובר 1958 והועמד לדין על מסירת ידיעות סודיות לאיש השגרירות הסובייטית. ב-31 במרץ 1961 נעצר הפרשן לענייני ביטחון, ישראל בר, כחשוד בריגול למען ברית המועצות. בר, שהיה במעקב של השב"כ מזה זמן, נחשף באותו ערב על ידי חוליית מעקב של השב"כ, כשהוא מקיים מפגש סמוי עם מפעיל סוכנים סובייטי בשם ולדימיר סוקולוב, שיצא ממתחם השגרירות הסובייטית באבו כביר.
ב-5 בינואר 1964 בא האפיפיור פאולוס השישי לביקור חטוף במדינת ישראל. האפיפיור הגיע לישראל מממלכת ירדן בשיירת מכוניות, שחצתה את גבול ישראל (שעבר באותה עת שלפני מלחמת ששת הימים דרומית לחבל תענך). השיירה המשיכה לתל מגידו, האפיפיור סקר משמר כבוד של צה"ל ונתקבל בטקס קבלת פנים רשמי על ידי כל צמרת מדינת ישראל ובראשה נשיא המדינה זלמן שזר וראש הממשלה לוי אשכול. השגריר מיכאיל בודרוב, שהיה זקן הסגל הדיפלומטי, עמד בראש סגל הנציגים הזרים שנכחו בטקס.
ב-15 במאי 1964 תמה תקופת כהונתו של השגריר מיכאיל בודרוב בישראל והוא שב למוסקבה ונתמנה לסגן מנהל מדור במשרד החוץ הסובייטי. בשנים 1966–1970 היה שגריר בכווית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף גוברין, יחסי ישראל - ברית המועצות מעת חידושם בשנת 1953 עד ניתוקם בשנת 1967. הוצאת מגנס 1990.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
