מיכאל אליניקוב

מיכאל אָלֶיְנִיקוֹב (לעיתים אלייניקוב; Алейников;‏ 23 באפריל 1880 – 17 באוגוסט 1938) היה עורך דין, סוחר, תעשיין ופעיל ציוני ברוסיה ובהמשך בחיפה, חבר הוועד המרכזי של ציוני רוסיה וחבר הוועד הפועל הציוני הגדול. חבר האספה המכוננת הרוסית ב-1917.

קורות חיים

אליניקוב נולד בסמולנסק שברוסיה למשפחה לא-ציונית. למד משפטים באוניברסיטת חארקוב, ובעת לימודיו נתוודע לתנועה הציונית. לאחר לימודיו השתלב בתעשיית הנפט בבאקו.

מאוחר יותר עבר אליניקוב לעיר אודסה, וגם בה עסק במסחר בנפט, והשתלב בעשייה הציונית בעיר. הוא ייסד עם זאב ז'בוטינסקי ושלמה זלצמן את הוצאת "קדימה" (בהמשך "ווסטוק", 'מזרח'), אשר הוציאה עשרות ספרים ששיקפו את הרעיון הלאומי ביצירות של גדולי הציונות והופצו ברחבי רוסיה.

לאחר מכן עבר לפטרבורג, שם נלחם להגנת זכויותיהם של יהודי רוסיה ולהרחבתן, והמשיך בפעילותו ציונית. ב-1913 היה חבר המרכז הציוני ברוסיה. ב-1917 נבחר לאספת הנבחרים הזמנית ברוסיה. עד 1919 היה יו"ר מרכז הקהילות היהודיות ברוסיה.

ב-1919 נמלט מרוסיה מאימת הבולשביקים. היה חבר הוועד הפועל הציוני עד 1921. מאז ועד 1924 היה ממלא מקום המזכיר הכללי של ועד המשלחות היהודיות בפריז, ואחר כך כיהן כמנהל המועצה הכלכלית של ההסתדרות הציונית בלונדון. כן היה חבר מערכת העיתון היהודי, שנבחרה על ידי ועידת הפדרציה של ציוני רוסיה-אוקראינה בספטמבר 1922^[1] בשפה הרוסית "ראזסווייט".

ב-1926 עלה לארץ ישראל, והשתקע בחיפה עם אשתו, מרוסיה.

בשנים 1928–1933 היה יו"ר ומנהל חברת הכשרת מפרץ חיפה, שהייתה התאחדותן של שלוש חברות (משק, קהילת ציון אמריקאית וקדם) ביוזמתו של יוסף לוי, אשר הוקמה על מנת לרכוש את אדמות מפרץ חיפה.

גולת הכותרת של פעילותו הציבורית הייתה יו"רות ועד הדר הכרמל בין השנים 1938-1932, שבמסגרתו פעל רבות לקידומה של השכונה העברית הראשונה בעיר. במקביל לעסקיו שימש גם כחבר הוועד המנהל של הטכניון.

ב-1934 היה בין מקימיו של בית החרושת ליציקה וחרושת קרמינר (לימים וולקן) במפרץ חיפה.

ב-1937 קיבל חברות במסדר האימפריה הבריטית מאת מלך בריטניה בשל פעילותו הציבורית לטובת הכלל.

נפטר בשאמוני בצרפת והובא לקבורה במתחם בתי הקברות בחיפה^[2] על ידי ועד הדר הכרמל^[3].

על שמו רחוב מיכאל בהדר הכרמל בחיפה^[4].

לקריאה נוספת

'אליניקוב, מיכאל', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 47.(הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "מיכאל אליניקוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3138
אמציה פלד, רחוב מיכאל, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
מיכאל אלייניקוב, דבר, 19 באוגוסט 1938 (עם מותו)
לוית מ. אלייניקוב, דבר, 11 בספטמבר 1938

הערות שוליים

^ זאב ז'בוטינסקי, הדרך אל הרוויזיוניזם הציוני, מכון זאב ז'בוטינסקי, עמ' 15
^ אשתו קבורה בצמוד אליו.
^ חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל - מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמ׳ 178
^ לפנים נקרא הרחוב "התבור", ובטקס הסרת הלוט אמר דוד הכהן שהעירייה אמנם מתנגדת להחלפת שמות רחובות שמקובלים על הציבור, אך לא יכלה להתנגד במקרה של אליניקוב, ששמו קשור להתפתחות חיפה.

[1] זאב ז'בוטינסקי, הדרך אל הרוויזיוניזם הציוני, מכון זאב ז'בוטינסקי, עמ' 15

[2] אשתו קבורה בצמוד אליו.

[3] חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל - מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמ׳ 178

[4] לפנים נקרא הרחוב "התבור", ובטקס הסרת הלוט אמר דוד הכהן שהעירייה אמנם מתנגדת להחלפת שמות רחובות שמקובלים על הציבור, אך לא יכלה להתנגד במקרה של אליניקוב, ששמו קשור להתפתחות חיפה.

[1]

[2]

[3]

[4]