מיפ חיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיפ חיס
Miep Gies
לידה 15 בפברואר 1909
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בינואר 2010 (בגיל 100)
הורן (עיר), הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יאן חיס (16 ביולי 194126 בינואר 1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1994)
  • פרס האומץ לדאוג (1987)
  • פרס ראול ולנברג (1990)
  • חסידת אומות העולם (8 במרץ 1972)
  • אות כבוד להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • אביר במסדר אורנז'-נסאו עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם מיפ חיס
www.miepgies.nl
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מיפ חיס, 1989
מיפ חיס עם אוטו פרנק, 1961

מיפ חיסהולנדית: Miep Gies;‏ 15 בפברואר 190911 בינואר 2010), חסידת אומות העולם, הייתה מהאזרחים ההולנדים שהחביאו את אנה פרנק ובני משפחתה מפני הנאצים באמסטרדם שבהולנד בעת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי הולנד. לאחר שאנה ובני משפחתה נעצרו בידי הנאצים, היא מצאה במקום המסתור שלהם את היומן שאנה כתבה וגם סיפורים קצרים שאנה כתבה. היא שמרה על כתבי היד, ולאחר המלחמה העבירה אותם לאביה של אנה, אוטו פרנק, שהיה היחיד מהמשפחה ששרד את השואה, והוא הוציא אותם לאור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיס נולדה בשם הרמינה סנטרושיץ (Hermine Santrouschitz) בווינה, אוסטריה.[1][2] ב-1920 עברה לליידן בהולנד על מנת לברוח מהרעב ששרר באותה תקופה באוסטריה לאחר מלחמת העולם הראשונה. היא נלקחה לאומנה על ידי משפחה בהולנד אשר קראו לה בכינוי "מיפ". ב-1922 היא עברה עם משפחתה המאמצת לאמסטרדם. לאחר שסיימה את התיכון, היא עבדה כרואת חשבון וב-1933 כמזכירה בסניף ההולנדי של חברת התבלינים ההולנדית אופקטה (שמאוחר יותר נקראה חיס ושות').

אוטו פרנק בדיוק עבר מגרמניה ומונה למנכ"ל של אופקטה בהולנד. חיס, שעבדה עבור פרנק, הפכה לחברה קרובה של המשפחה, וכך גם הארוס שלה, יאן חיס (Jan Gies). לאחר שהיא סירבה להצטרף לארגון נשים נאצי, הדרכון שלה בוטל והורו לה לחזור לאוסטריה בתוך 90 יום. מיפ ויאן התחתנו ב-16 ביולי 1941 כדי שהיא תוכל להשיג אזרחות הולנדית ולהימנע מגירוש. הרהיטות של חיס בהולנדית ובגרמנית עזרו למשפחת פרנק להיטמע בחברה ההולנדית, והיא ובעלה הפכו לאורחים קבועים בבית משפחת פרנק.

הסתרת המשפחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם בעלה יאן ועובדים אחרים מאופקטה (ויקטור קוגלר, יוהנס קליימן ובפ פוסקאול) סייעה חיס להסתיר את בני משפחת פרנק (אוטו, אדית, מרגוט ואנה), בני משפחת ואן-פלס (הרמן, אוגוסטה ופטר) ופריץ פפר בכמה חדרים בבניין המשרדים של החברה בפרינסנחראכט באמסטרדם מ-6 ביולי 1942 עד ל-4 באוגוסט 1944.[3]

כאשר חיס קנתה אוכל לאנשים במסתור, היא נמנעה מחשד בדרכים רבות. למשל, היא קנתה מכמה ספקים שונים ביום אחד. היא מעולם לא סחבה יותר ממה שהיא יכלה להכניס לשקית אחת או להחביא מתחת למעיל שלה. כדי להימנע מכך שעובדי אופקטה יחשדו, חיס ניסתה לא להיכנס למקום המסתור בשעות הקבלה. בעלה גם עזר על ידי כך שסיפק תלושי מזון שהשיג באופן לא חוקי. בדירתם, חיס ובעלה יאן הסתירו גם סטודנט אנטי-נאצי.

המאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר ה-4 באוגוסט 1944, כאשר ישבה ליד שולחנה עם פוסקאול וקליימן, איש עם אקדח התעמת עם חיס ופקד עליה לא לזוז ולא לעשות רעש. כתוצאה מהלשנה של אחד מעובדי המחסן במקום (כנראה), נודע לגרמנים על הסתתרותה של המשפחה. משטרת הסדר, מלווה במשתפי פעולה הולנדים, פרצה לדירה ולמקום המסתור כדי לנסות למצוא את המסתתרים. כמה ימים לאחר מכן ניסתה חיס, ללא הועיל, לשחד קצין אוסטרי נאצי שייתן לעצורים ללכת. חיס והאחרים היו יכולים להיות מוצאים להורג אם הם היו נתפסים מסתירים יהודים. עם זאת, היא לא נעצרה מכיוון שהשוטר שבא לחקור אותה היה מווינה. היא זיהתה את המבטא שלו ואמרה לו שהם מאותה העיר. חיס נשארה בבטחה עם בעלה באמסטרדם עד לסוף המלחמה.

לפני שהרשויות רוקנו את הבית, חיס ופוסקאול מצאו חלקים מיומנה של אנה פרנק והחביאו אותם. לאחר שהגיעו החדשות על פטירתה של אנה פרנק, מסרה חיס את היומן לניצול היחיד שנותר ממשפחת פרנק, אוטו, אביה של אנה. חיס לא קראה את היומנים לפני שנתנה אותם לאוטו.

לאחר פרסום יומנה של אנה פרנק התפרסמו חיס, בעלה וחבריהם בהולנד, וקיבלו שורה של תעודות הוקרה ומדליות מארגונים שונים, בין היתר זכתה חיס במדליה מיד ושם ב-1995, ובתואר אבירות מהמלכה ביאטריקס ב-1997.

חיס כתבה אוטוביוגרפיה. בעלה מת ב-1993, והיא הלכה לעולמה כ-17 שנים מאוחר יותר, בגיל 100. בני הזוג הותירו אחריהם בן יחיד. בטקס מיוחד שנערך בעבורה ב-1995 קיבלה חיס את עיטור הגבורה הגבוה ביותר שניתן מארגון יד ושם על פועלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

העץ שניטע ביד ושם לכבוד חסידי אומות העולם יאן ומיפ חיס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]