לדלג לתוכן

מניפסט האינטלקטואלים האנטי-פשיסטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מניפסט האינטלקטואלים האנטי-פשיסטים
Manifesto degli intellettuali antifascisti
מידע כללי
מאת בנדטו קרוצ'ה
שפת המקור איטלקית
נושא אנטי-פאשיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1 במאי 1925 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בנדטו קרוצ'ה

מניפסט האינטלקטואלים האנטי-פשיסטיםאיטלקית: Manifesto degli intellettuali antifascisti; ידוע גם בשם Antimanifesto) פורסם ב-1 במאי 1925 בכתבי העת Il Mondo[1][2] ו-Il Popolo.[3] המניפסט נכתב על ידי בנדטו קרוצ'ה בתגובה למניפסט האינטלקטואלים הפשיסטים של ג'ובאני ג'נטילה.

המניפסט פורסם במתכוון ביום הפועלים הבינלאומי, כאנטיתזה לפרסום המניפסט הפשיסטי, ב-21 באפריל (ה-Natale di Roma) המציין לפי המסורת את ייסוד הרפובליקה הרומית בידי רמוס ורומולוס. היוזמה לבקש מקרוצ'ה לחבר את המניפסט נעשתה על ידי ג'ובאני אמנדולה (אנ') במכתב ששלח לו ב-20 באפריל 1925.[4]

במניפסט נכתב בין השאר:

בשל ה"דת" הכאוטית והחמקמקה הזאת [הפשיזם] אין לנו אפוא חשק לנטוש את אמונתנו הישנה: האמונה שבמשך כמאתיים וחמישים שנים היא נשמתה של איטליה שקמה לתחייה, של איטליה המודרנית; אותה אמונה שהייתה מורכבת מאהבת אמת, שאיפה לצדק, משמעות אנושית ואזרחית חופשית, להט לחינוך אינטלקטואלי ומוסרי, דאגה לחירות, עוצמה וערבות לכל התפתחות.[5]

המקור באיטלקית
Per questa caotica e inafferrabile "religione" noi non ci sentiamo, dunque, di abbandonare la nostra vecchia fede: la fede che da due secoli e mezzo è stata l'anima dell'Italia che risorgeva, dell'Italia moderna; quella fede che si compose di amore alla verità, di aspirazione alla giustizia, di generoso senso umano e civile, di zelo per l'educazione intellettuale e morale, di sollecitudine per la libertà, forza e garanzia di ogni avanzamento.

החותמים הראשונים על המניפסט שפורסם ב-1 במאי ב-Il Popolo היו:

  • בנדטו קרוצ'ה
  • מתילדה סראו
  • לואיג'י אינאודי
  • לאונידה טונלי
  • אנטוניו אניל (Antonino Anile)
  • ג'ובאני אנסלדו (Giovanni Ansaldo)
  • ג'ובאני אמנדלה (Giovanni Amendola)
  • סם בנלי (Sem Benelli)
  • לאונרדו ביאנקי (Leonardo Bianchi)
  • רוברטו בראק (Roberto Bracco)
  • אמיליו צצ'י (Emilio Cecchi)
  • ג'וזפה צ'יוונדה (Giuseppe Chiovenda)
  • קרלו קסולה (Carlo Cassola)
  • וינצנזו דה ברת'ולומאיס (Vincenzo De Bartholomaeis)
  • צ'זארה דה לוליס (Cesare De Lollis)
  • גודיו דה רוגירו (Guido De Ruggiero)
  • רוברטו דה רוג'ירו (Roberto De Ruggiero)
  • קרלו פאדה (Carlo Fadda)
  • גוגלילמו פררו (Guglielmo Ferrero)
  • ניקולה פסטה (Nicola Festa)
  • ג'וסטינו פורטונאטו (Giustino Fortunato)
  • תומסו גלראטי סקוטי (Tommaso Gallarati Scotti)
  • אלפרדו גאלאטי (Alfredo Galletti)
  • פיירו ג'יאקוסה (Piero Giacosa)
  • אטורה ג'אני (Ettore Janni)
  • ארתורו קרלו ג'מולו (Arturo Carlo Jemolo)
  • ג'ורג'יו לוי דלה וידה (Giorgio Levi della Vida)
  • אלברטו מרגיירי (Alberto Marghieri)
  • רודולפו מונדולפו (Rodolfo Mondolfo)
  • ברטולו ניגריסולי (Bartolo Nigrisoli)
  • סילביו פרוצי (Silvio Perozzi)
  • אנריקו פרסוטי (Enrico Presutti)
  • ג'וזפה ריצ'ירה (Giuseppe Ricchieri)
  • טוליו רוסי דוריה (Tullio Rossi Doria)
  • פרנצ'סקו רופיני (Francesco Ruffini)
  • לואיג'י סלבטורלי (Luigi Salvatorelli)
  • ג'וזפה סנרלי (Giuseppe Sanarelli)
  • ארתורו סולארי (Arturo Solari)
  • ג'וזפה טארוזי ( Giuseppe Tarozzi)
  • גידו וילה (Guido Villa)

שתי רשימות ארוכות יותר של חותמים פורסמו ב-10 במאי וב-22 במאי. בהם נכללו:

העורות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Salvatore Guglielmino, Hermann Grosser, Il sistema letterario. Guida alla storia letteraria e all'analisi testuale: Novecento; cit. p. 347, Casa Editrice G. Principato S.p.A., 1989.
  2. ^ Salvatore Guglielmino, Hermann Grosser, op. cit. p. 350.
  3. ^ "Il Popolo del 1925 col manifesto antifascista: ritrovata l'unica copia".
  4. ^ Carteggio Croce-Amendola, Napoli, Istituto italiano per gli studi storici, 1982
  5. ^ L MANIFESTO DEGLI INTELLETTUALI ANTIFASCISTI