ג'ובאני ג'נטילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ובאני ג'נטילה
Giovanni Gentile
ג'ובאני ג'נטילה
ג'ובאני ג'נטילה
לידה 30 במאי 1875
ממלכת איטליהממלכת איטליה קסטלווטרנו (אנ'), ממלכת איטליה
נרצח 14 באפריל 1944 (בגיל 68)
איטליהאיטליה פירנצה, הרפובליקה של סאלו
שם לידה Giovanni Gentile עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת סנטה קרוצ'ה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סקואולה נורמלה סופריורה בפיזה, Liceo classico statale L. Ximenes, אוניברסיטת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
זרם אידיאליזם
תחומי עניין דיאלקטיקה, פדגוגיה, אימננטיות
עיסוק פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, פוליטיקאי, איש חינוך, מבקר ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ אפלטון, הגל, מרקס, ניטשה
השפיע על מוסוליני
מדינה ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית סרינה (1928)
Gautieri Award (1897)
מסדר העיט הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Giovanni Gentile, Federico Gentile עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ובאני ג'נטילהאיטלקית: Giovanni Gentile; ‏30 במאי 187514 באפריל 1944) היה פילוסוף איטלקי. נחשב לאחד ההוגים המרכזיים של הפשיזם האיטלקי, והיה שר החינוך בקבינט הראשון של בניטו מוסוליני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נטילה נולד בקסטלווטרנו שבסיציליה ולמד פילוסופיה באוניברסיטת פיזה. ערך עם בנדטו קרוצ'ה את הביטאון הספרותי הביקורת. השניים נותרו ידידים קרובים לאורך שנים רבות, על אף חילוקי הדעות האידאולוגיים ביניהם.

משנת 1906 הורה פילוסופיה בפלרמו ולאחר מכן בפיזה וברומא.

משנתו הפילוסופית של ג'נטילה שואבת השראה מתורתו של הגל ומושג ה"רוח" (Geist). ואולם, שלא כהגל ג'נטילה סבר שהרוח אינה מכוונת רק למושגים אלא שביסוד כל גילוייה הפרטיקולריים של הרוח ישנן מחשבות שהן בבחינת 'פעולה טהורה', כלומר, ביטויים של הרוח המתממשים באמצעים שאינם מכוונים למושגים או לרעיונות. מכאן חשיבותן של הדת (אף שג'נטילה עצמו לא היה אדם מאמין) והאמנות כגילויים של הרוח שאינם מבטאים מושגים או רעיונות. גם "רוח האומה" היא ביטוי כזה של הרוח. המדינה, כביטוי תבוני עליון של 'רוח האומה' משמשת מסגרת פוליטית לרוח זו ולכל גילוייה. ברוח תורת הגל סבר כי הפרט אינו מתמצה באינדיבידואליות מבודדת, אלא מתממש רק כחלק מן הקולקטיב הלאומי. האחדות ה'אורגנית' של הקולקטיב הייתה בעיני ג'נטילה גם מפתח לפתרון בעיות חברתיות. מכיוון שהפרטים בחברה אינם שווים, השאיפה להחיל עליהם את השוויון הפורמלי איננה מעשית ואיננה צודקת. במקום זאת צריכות הבעיות החברתיות - במיוחד סכסוכי עבודה - להיפתר מתוך גישה "אורגנית", כלומר, מתוך סולידריות לאומית. גישה זו מושגת באמצעות מעורבות של המדינה, המייצגת את האחדות האורגנית הזאת. תפיסה זו נתנה גיבוי לרעיון המשק הקורפורטיבי שלו הטיף הפשיזם. בניגוד להגל, שהתנגד ללאומנות ותמך באמנציפציה ליהודים, ג'נטילה ביטא תפיסת עולם לאומנית.

ג'נטילה הפך להוגה הדעות הרשמי של הלאומנות האיטלקית ומאוחר יותר לתומכו הרוחני של הפשיזם. הוא היה לסופר הצללים של חלק מכתביו הרעיוניים של בניטו מוסוליני, וזה האחרון הגדיר את ג'נטילה בתואר "הפילוסוף של הפשיזם" (יש אומרים שגם ג'נטילה הגדיר עצמו כך). הערך "פשיזם" באנציקלופדיה האיטלקית, שמוסוליני חתום עליו, ואשר נחשב להצגה השיטתית המתומצתת המוסמכת ביותר של הדוקטרינה הפשיסטית, נכתב למעשה על ידי ג'נטילה.

ג'נטילה היה גם הוגה דעות חשוב בתחום החינוך והפילוסופיה של החינוך. הוא הדגיש את חשיבות המצוינות ואת טיפוח מדעי הרוח במערכת החינוך. כשר החינוך בקבינט הראשון של מוסוליני ביצע רפורמה יסודית בבתי הספר, רפורמה שנועדה להעלות את רמת הלימודים, להחדיר גישה היסטורית לכל המקצועות ולהנהיג פיקוח מתמיד של המדינה על ההוראה.

בשנים שלאחר מכן נטל ג'נטילה חלק פעיל ביותר בפעילות האינטלקטואלית הממלכתית באיטליה הפאשיסטית. מאמצע שנות השלושים ירדה קרנו, במיוחד לנוכח נטייתו של מוסוליני לאמץ אל תוך הפשיזם יסודות של תורת הגזע ושל האנטישמיות, שהיו מנוגדים למשנתו הלאומית-מדינתית של ג'נטילה. יש עדויות על כך שבזמן מלחמת העולם השנייה סייע למלומדים יהודים לברוח דרך איטליה ואף אירח או הסתיר אותם בביתו.

באפריל 1944 נרצח ג'נטילה על ידי אנשי מחתרת קומוניסטים כאשר עמד לשוב מנסיעה לפירנצה שבה ביקש לשכנע את השלטונות לשחרר ממאסר כמה אינטלקטואלים אנטי-פשיסטיים.

לאחר המלחמה הושכח ג'נטילה כליל, ומעטים עסקו במשנתו ובכתביו. הסיבה העיקרית לכך הייתה ההסתייגות המקיפה מן הפשיזם ומכל מי שזוהה איתו. כמו כן, דמותו ומשנתו של ג'נטילה עמדו בסתירה למאמץ התעמולתי להסתיר את היסודות ההומניסטיים של הפשיזם ולהציגו כדוקטרינה חסרת עומק פילוסופי, המתמצה בעידוד אלימות לאומנית פרועה ובפולחן המנהיג. סיבה נוספת להתעלמות ממנו הייתה נעוצה בירידת קרנה של הפילוסופיה ההגליאנית בכללה במחצית השנייה של המאה העשרים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראשי פרקים בפדגוגיה כמדע פילוסופי (1913)
  • הרפורמה של הדיאלקטיקה ההגליאנית (1913)
  • תאוריה כללית של הרוח כפעולה טהורה (1916)

כמו כן חיבר ג'נטילה כמה מכתבי היסוד של המשטר הפשיסטי ומונוגרפיות רבות על תולדות הפילוסופיה, המרכזי שבהם היה מניפסט האינטלקטואלים הפשיסטים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ובאני ג'נטילה בוויקישיתוף