מסיבת רווקות (סרט, 2011)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסיבת רווקות
Bridesmaids
בימוי פול פייג עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ג'אד אפאטו, קריסטן ויג, בארי מנדל עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אנני מומולו, קריסטן ויג עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה William Kerr עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים קריסטן ויג
ג'וני יאנג בוש
טים הידקר
ג'יליאן בל
וילסון פיליפס
מייקל איצ'קוק
ריצ'רד ריהל
Melanie Hutsell
Mitch Silpa
Eloy Casados
ננסי וולס
Lynne Marie Stewart
פאט קרול
Mia Rose Frampton
ג'סיקה סנט קלייר
קאלי הוק
שיינה פיליפס
מאט בנט
בן פאלקון
ונדי מקלנדון-קובי
אלי קמפר
כריס או'דאוד
מליסה מקארתי
מאיה רודולף
רוז ביירן
Franklyn Ajaye
ג'יל קלייבורג
רבל וילסון
אנני מומולו
ג'ון האם
אנדי באקלי
מאט לוקאס
טרי קרוז
Jordan Black עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Michael Andrews
צילום רוברט יאומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרטי יוניברסל, Apatow Productions, רלטיביטי מדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי יוניברסל, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 21 ביולי 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 125 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט חבר'ה נשי, קומדיה רומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $32.5
הכנסות באתר מוג'ו wiigapatow
www.bridesmaidsmovie.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מסיבת רווקותאנגלית: Bridesmaids) הוא סרט קומדיה אמריקאי משנת 2011 בבימויו של פול פייג, שנכתב על ידי אנני מומולו וקריסטן ויג, שגם משחקת בסרט, והופק על ידי ג'אד אפאטו, בארי מנדל וקלייטון טאונסנד. העלילה מתמקדת באנני (קריסטן ויג), שסובלת מסדרה של מקרים של חוסר מזל, שהתבקשה לשמש כשושבינה הראשית של חברתה הטובה, ליליאן, בגילומה של מאיה רודולף. רוז ביירן, מליסה מקארתי, אלי קמפר, ונדי מקלנדון-קובי מככבות יחד בתור השושבינות של ליליאן. עוד משתתפים בסרט כריס או'דאוד, רבל וילסון, מאט לוקאס, מייקל היצ'קוק, ג'ון האם, פרנקלין אג'איי וג'יל קלייבורג, בסרטה האחרון.[1] [2]

מומולו וויג כתבו את התסריט לאחר שהאחרונה לוהקה לסרט הקומדיה של אפאטו מ-2007, "הדייט שתקע אותי", והתקציב היה 32.5 מיליון דולר. עם פתיחתו בארצות הברית ובקנדה ב-13 במאי 2011, מסיבת רווקות זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית. הסרט הרוויח 26 מיליון דולר בסוף השבוע הפותח שלו, ובסופו של דבר הרוויח יותר מ-306 מיליון דולר ברחבי העולם, והתעלה על הדייט שתקע אותי והפך להפקת אפאטו הרווחית ביותר עד אז.[3] בנוסף הסרט שימש כאבן בוחן לדיון על נשים בקומדיה.[4] [5] [6]

הסרט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי. הוא זכה לשבחים רבים אחרים. בשנת 2012, הסרט היה מועמד הן לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור מליסה מקארתי והן לתסריט המקורי הטוב ביותר עבור ויג ומומולו. בכך היה הסרט הראשון בהפקת אפאטו שהיה מועמד לפרס האוסקר.

במרץ 2024 הסרט עלה לשידור בנטפליקס.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנני ווקר (קריסטן ויג) היא אישה רווקה, חסרת השגים ובעלת חוסר מזל, הנמצאת באמצע שנות השלושים לחייה ומתגוררת במילווקי. המאפייה שלה נכשלה בגלל המיתון, מה שגרם לה להפסיד את כל חסכונותיה וגרמה לחבר שלה לעזוב אותה. לאחר שאיבדה את התשוקה שלה, היא עובדת בעבודה מלחיצה, בתשלום נמוך בחנות תכשיטים וחולקת דירה עם האחים המהגרים הבריטים, גיל ובריין. אנני מנהלת מערכת יחסים מינית מזדמנת עם טד העשיר והשקוע בעצמו, שמתייחס אליה כאל חפץ. הנוכחות החיובית היחידה בחייה היא חברתה הטובה מאז ומעולם, ליליאן (מאיה רודולף). כאשר ליליאן מתארסת לחבר שלה דאג, היא מבקשת מאנני להיות השושבינה הראשית שלה.

במסיבת האירוסין, אנני פוגשת את השושבינות הנוספות של ליליאן: ריטה (ונדי מקלנדון-קובי), בת דודתה הנשואה והצינית של ליליאן; עמיתתה הטרייה הנאיבית של ליליאן, בקה (אלי קמפר); אחותו של דאג, מייגן (מליסה מקארתי), בעלת הפה המלוכלך אך הידידותית; והלן (רוז ביירן) העשירה והסנובית, אשתו של הבוס של דאג. אנני והלן מקנאות מיד זו בזו ונכנסות לתחרות על תשומת הלב של ליליאן. עם זאת, הלן באמת משקיעה את המאמץ להיות ידידה של אנני, למרות העוינות של האחרונה כלפיה.

אנני לוקחת את כל השושבינות לחגוג במסעדת סטייקים ברזילאית לאחר מכן הן מבקרות בחנות כלות יוקרתית, שם הלן משתמשת בהשפעתה כדי להשיג כניסה מכיוון שאנני לא הצליחה לבצע הזמנה. בזמן שליליאן מודדת שמלות, כל הנשים, מלבד הלן, שבחרה לא לאכול - מתחילות להקיא ולחוות שלשול בלתי נשלט מהרעלת מזון, כשהשיא הוא ליליאן מרוקנת את המעיים שלה באמצע הרחוב כשהיא לובשת שמלת כלה.

ההצעה של אנני למסיבת רווקות בבית האגם של הוריה של ליליאן נדחית לטובת טיול בלאס וגאס שתכננה הלן. מכיוון שהיא לא יכולה להרשות לעצמה כרטיס במחלקה ראשונה וגאה מכדי לאפשר להלן לשלם, אנני מזמינה כרטיס במחלקת תיירים. אנני מקבלת מהלן סם הרגעה ומשקאות חריפים כדי להרגיע את הפחד האדיר שלה מטיסות והיא מתחילה להזות, ומסתיימת בהתפרצות פרנואידית המובילה לתפיסתה על ידי מרשל אוויר אמריקאי. המטוס מבצע נחיתת חירום והמסיבה לוקחת אוטובוס חזרה הביתה. אנני מתנצלת, אבל ליליאן מחליטה שעדיף שהלן תיקח על עצמה את תכנון החתונה כשושבינה ראשית.

אנני מתקרבת לנתן רודס (כריס או'דאוד), קצין משטרה של מדינת ויסקונסין אירי-אמריקאי שמשחרר אותה ללא דו"ח לאחר שזו נוהגת עם אורות בלמים שבורים. נתן, שהיה לקוח במאפייה של אנני, מעודד אותה שוב ושוב לפתוח מאפייה חדשה. אחרי לילה רומנטי ביחד, נתן מפתיע אותה עם ציוד אפייה, אבל אנני מתעצבנת והולכת.

אנני מפוטרת מחנות התכשיטים בגלל ויכוח עמוס ניבולי פה עם לקוחה מתבגרת ולאחר מכן נבעטת החוצה על ידי שותפיה לדירה, מה שמאלץ אותה לעבור לגור עם אמה. לאחר מכן היא נוסעת לביתה של הלן בשיקגו למסיבת רווקות אקסטרווגנטית, בנושא פריז - רעיון של אנני שהלן דחתה בעבר. לאחר שהלן עומדת על הבמה ומעניקה לליליאן טיול לפריז, אנני הזועמת נתקפת זעם והורסת את הקישוטים; כועסת על כך שאנני הרסה כעת כל אירוע בחתונה שלה, ליליאן מעיפה אותה מהמסיבה ומהחתונה באופן כללי. בנסיעה הביתה, הפנסים האחוריים שעדיין שבורים של אנני מובילים לתאונת דרכים, אבל הנהג השני נמלט. נתן מגיע למקום ומזהיר את אנני על כך שלא תיקנה את הפנסים האחוריים שלה או לקחה אחריות על חייה. טד מגיע לתת טרמפ לאנני, מה שגורם לנתן לעזוב בסערת רגשות. כאשר טד מציע לאנני לבצע לו מין אוראלי במכונית, היא דורשת שייתן לה לצאת והיא הולכת הביתה.

אנני מתבודדת, אבל מייגן מגיעה ומניעה אותה להשתלט על חייה. אנני ממשיכה לאפות, מסדרת את המכונית שלה ומנסה לתקן את היחסים עם נתן, שמתעלם ממנה. ביום החתונה, הלן מופיעה על מפתן דלתה של אנני מתחננת לעזרה למצוא את ליליאן שנעלמה. הלן מתנצלת בפני אנני, וחושפת שליליאן הסתובבה איתה רק בגלל שהיא טובה בתכנון חתונות, ואין לה חברים אמיתיים, אפילו בעלה לא מבלה איתה. כשהם מגייסים את עזרתו של נתן, הם מוצאים את ליליאן בדירה שלה, לאחר שהייתה המומה מתכנון החתונה האקסטרווגנטי של הלן והפחד לעזוב את חייה במילווקי. אנני משלימה עם ליליאן ומחדשת את תפקידה כשושבינה הראשית.

אחרי החתונה, אנני והלן סוף סוף מתיידדות. אנני גם משלימה עם נתן, והם נוסעים משם בניידת המשטרה שלו.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות השחקנים כולל הופעות קצרות של כמה שחקנים מסדרת הטלוויזיה "המשרד", כולל ג'סיקה סנט קלייר, ננסי קארל, יו דיין ואנדי באקלי.[7]

להקת ווילסון פיליפס מבצעים הופעת קמע בה הם שרים את סינגל הלהיט שלהם " Hold On ". [8]

הופעות עיקריות נוספות כוללות את: ג'ון האם בתפקיד טד, החבר למין של אנני; [9] זוכה פרס גראמי האקורדיוניסט, הפסנתרן והמלחין ניק אריון כנגן האקורדיון; [10] וזוכת פרס אמי, דרמה דסק ופרס הגראמי פט קרול בתור הזקנה במכונית. [11]

הכותבים השותפים לסרט, וויג ואנני מומולו, מופיעים יחד כאשר מומולו מגלמת את התפקיד של אישה עצבנית במטוס, [12] בעוד שבמאי הסרט, פול פייג, מופיע כאחד מאורחי החתונה.

ההופעה של מליסה מקארתי זכתה לשבחי המבקרים והיא קיבלה את המועמדות הראשונה שלה לפרס האוסקר, האקדמיה הבריטית לאמנויות הקלנוע והטלוויזיה ופרס גילדת שחקני המסך .

בקופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבת רווקות גרפה 26,247,410 $ בסוף שבוע הפתיחה שלה והסתפקה במקום שני אחרי תור .[13] הסרט הרוויח 169,106,725 דולר בקופות של צפון אמריקה ו-137,335,360 דולר בשוק הבינלאומי, בסכום כולל של 306,442,085 דולר. יוניברסל דיווחה כי גברים מהווים 33 אחוזים מהקהל של הסרט וכי 63 אחוזים מהקהל היו מעל גיל 30.[13] [14]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי.

מקארתי הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 2012, פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה, ופרס גילדת שחקני המסך על הופעה יוצאת דופן של שחקנית בתפקיד משנה .[15][16] [17]

בנוסף הסרט היה מועמד לפרס האוסקר 2012 לתסריט המקורי הטוב ביותר עבור ויג ומומולו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דובדבני, שמוליק (2011-07-10). ""מסיבת רווקות": לא רק לבנות". Ynet. נבדק ב-2023-03-24.
  2. ^ "מסיבת רווקות": קומדיה קורעת ומעוררת השראה בו זמנית - וואלה! תרבות, באתר וואלה!, ‏2011-07-07
  3. ^ "Box Office Shocker: 'Bridesmaids' Passing 'Knocked Up' as Judd Apatow's Highest-Grossing Movie". The Hollywood Reporter. 29 ביוני 2011. נבדק ב-16 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Bridesmaids (2011)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-4 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "'Bridesmaids' Effect: Why Female Comedies Are Making Comeback". The Hollywood Reporter. 19 ביוני 2011. נבדק ב-16 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "'Bridesmaids' Breathes Life into Women's Comedy". ThirdAge.com. אורכב מ-המקור ב-19 במאי 2011. נבדק ב-16 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Williams, Jordan (2021-06-29). "Bridesmaids: Every Actor From The Office Who Appears In The Movie". ScreenRant (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-24.
  8. ^ Wieselman, Jarett (2011-05-27). "The story behind Wilson Phillips' 'Bridesmaids' cameo". Page Six (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-24.
  9. ^ Williams, Jordan (2021-07-19). "Why Jon Hamm Is Uncredited In Bridesmaids (Despite Having A Big Role)". ScreenRant (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-24.
  10. ^ "Bridesmaids". Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA. נבדק ב-2022-08-24.
  11. ^ "Pat Carroll, Voice of Ursula in Disney's Little Mermaid, Dead at 95". comicbook.com (באנגלית). 31 ביולי 2022. נבדק ב-2022-08-24. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Rubin, Rebecca (2021-02-12). "'Bridesmaids' Duo Kristen Wiig and Annie Mumolo on 'Barb and Star,' the Antidote to COVID Blues". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-24.
  13. ^ 1 2 Subers, Ray (16 במאי 2011). "Weekend Report: 'Thor' Holds on to Throne, 'Bridesmaids' a Strong Second". Box Office Mojo. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Sehgal, Ujala (15 במאי 2011). "Box Office Roundup: 'Bridesmaids' Tops Expectations". The Atlantic. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ "Oscar Winners 2012: Full List Of Academy Award Results". CinemaBlend.com. 26 בפברואר 2012. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Bafta Film Awards 2012: Winners". BBC News Online. 12 בפברואר 2012. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "SAG Awards 2012: The Winners List". The Hollywood Reporter. 29 בינואר 2012. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite journal}}: (עזרה)