מפונגובווה
 | |||||||
| גבעת מפונגבווה | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 דרום אפריקה | ||||||
| קואורדינטות | 22°12′42″S 29°23′16″E / 22.211667°S 29.387889°E | ||||||
 | |||||||
|
(למפת דרום אפריקה רגילה) | |||||||
  | |||||||
מפונגובווה (Mapungubwe) הייתה עיר המדינה הגדולה ביותר בחלקה הדרומי של אפריקה במאה ה-13. בשיאה חלשה על שטח של כ-30,000 קמ"ר סמוך למפגש הנהרות לימפופו ושאשה בתחומן של דרום אפריקה, זימבבווה ובוצוואנה של ימינו. שורשיה של הממלכה בראשית המאה ה-10 והיא התקיימה משך 400 שנה. האזור הוכרז כפארק לאומי בשנת 1995, והנוף התרבותי שהותירה מפונגובווה הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2003.
היסטוריה וממצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור בו שכנה מפונגובווה היה נושב כבר בתקופת האבן בידי אבותיהם של בני הסן שהיו ציידים-לקטים. כאשר שבטי בנטו היגרו לאזור כ-2000 שנה לפני זמננו, הם הביאו עימם ידע חקלאי אשר אומץ בידי חלק מבני הסן. מתקופת הברזל באזור, החל באמצע המאה ה-3, השתמרו ממצאים בדמות חרסים וערימות פסולת. בין המאה ה-7 למאה ה-9 האזור היה נושב בדלילות בשל תקופה של מיעוט גשמים.
שורשיה של מפונגובווה מתוארכים לשנת 900 לערך, ומאז ועד לשקיעתה נהוג להבחין בשלושה שלבים שבכל אחד מהם היה יישוב מרכזי (או עיר בירה) אחר:
תקופת ז'יזו (900-1020)
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר תנאי האקלים השתפרו, קהילות חקלאים של תקופת הברזל אשר השתייכו לשבטי הבנטו, החלו מקימות יישוב סביב דיר מרכזי. עם הזמן מספר היישובים גדל והאוכלוסייה פיתחה קשרי סחר עם חופי האוקיינוס ההודי, דבר הנלמד ממצאים דוגמת חרוזי זכוכית ומוצרי שנהב מיובאים. מתקופה זו השתמרו 23 אתרים ארכאולוגיים והתקופה קרויה על שמו של אחד האתרים בזימבבווה. היישוב הגדול ביותר בתקופה זו קרוי שרודה, והוא מנה בין 300 ל-500 תושבים. סביבו התרכזו יתר היישובים ברדיוס של עד 40 ק"מ. המנהיג העליון התגורר בשרודה שתפקדה כעיר בירה בעוד שביישובים האחרים היו מנהיגים משניים. הכלכלה נסמכה על גידול העדרים, ציד, דיג מהנהרות וגידול של דורה.
תקופת K2 (1020-1220)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבותיהם של שבטי שונה תפסו את מקומה של אוכלוסיית הז'יזו, אף שהם שימרו תחילה את הנוהג להתרכז סביב דיר מרכזי. עם הזמן נוצרה הבחנה בין השכבה השלטת לפשוטי העם והמבנה שנסמך על ארגון העדרים החל להיחלש. הדיר הורחק ממרכז היישוב לשוליו וניכר שעיבוד האדמה הפך אינטנסיווי יותר. מתקופה זו התגלו 89 אתרי יישוב, והיישוב המרכזי המכונה K2 קם כ-7 ק"מ דרומית-מערבית לשרודה שננטש. ביישוב זה התגוררו בין 1,000 ל-2,000 איש. הכלכלה נהייתה מגוונת יותר ולדורה נוספו גם שעועית ודוחן. כ-6,500 חרוזי זכוכית שנמצאו באתר מעידים על התגברות יחסי המסחר של היישוב, וקיימות עדויות לעיבוד ברזל ונחושת.
תקופת מופונגובווה (1220-1290)
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברה בעלת שלטון מרכזי שנחלקה לעד חמישה מעמדות, שלטה על שטח נרחב של כ-30,000 קמ"ר. האוכלוסייה התגוררה בכ-80 נחלות ומנתה כ-9,000 איש בסך הכל. הממצא החשוב ביותר מתקופה זו הוא האתר הארכאולגי של גבעת מופונגובווה, כ-2.5 ק"מ דרומית-מזרחית למקום מפגשם של נהרות הלימפופו והשאשה. בעיר התגוררו בין 3,000-5,000 תושבים - פשוטי העם במורדות הגבעה בצידה הדרומי, והשכבה השלטת על הגבעה עצמה. שטחו הכולל של היישוב היה כ-10 הקטאר. שרידיו של מכלול גדול - ככל הנראה ארמון - התגלו במרכז הגבעה, ודי במבנים, בקברים ובשרידי גללי עדרים שהתגלו במקום, כדי להעיד על שליטה ריכוזית בעדרים ועל צבירת עושר רב. בין היתר נמצאו באתר כלי קדרות מסין, כלי זכוכית, חרוזים שיכול והגיעו מפרס וזהב בצורות שונות. ממצאים אלה מעידים על סחר עם הודו וסין דרך נמלי האוקיינוס ההודי אליהם יצאה מפונגובווה זהב ושנהב. לאחר תקופה זו, בשל שינויי אקלים, שוב לא ניתן היה לכלכל אוכלוסייה גדולה, וממלכת מומפונגובווה התפוררה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
