חרוז (חפץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרוז הוא חפץ בעל חור העובר דרכו.

החרוז מחובר בדרך כלל לחרוזים אחרים באמצעות חוט או חבל בטכניקה הנקראת חריזה.

חרוזים

החרוזים נעשים בצורות שונות ובגדלים שונים. גודלם של החרוזים משתנה בין מילימטרים בודדים למספר סנטימטרים.

חרוזים עשויים מחומרים שונים כגון: זכוכית, פלסטיק, פימו, אבן, אבני חן, אבנים יקרות ואף מזרעים, מתכות, חרס, עיסת נייר, עץ ושרף.


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרוזים קדומים נתגלו מחומרים טבעיים של קונכיות, צדפים, עצמות בעלי חיים, חרס וזכוכית. חרוזי זכוכית הופיע לראשונה באלף החמישי – רביעי לפנה"ס במסופוטמיה וצפון סוריה.

חרוזי זכוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרוזי הזכוכית העתיקים נוצרו בטכניקה שנקראת ליבה, שהיא טכניקה מורכבת לייצור ולכן אינה נפוצה במיוחד. הזכוכית עצמה עשויה מחומר טבעי שהוא תרכובת של קוורץ, סיד ומלחת. בתקופות קדומות לאחר הכנת תרכובת הזכוכית היו שופכים אותה לתוך קונוס העשוי חרס, ולאחר ההתקרשות היו שוברים את החרס על מנת להפריד את הזכוכית מהקונוס.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אדם משתמשים בחרוזים החל מהתקופה הפרהיסטורית לצורכי אמנות, אומנות, לשיבוץ בתכשיטים, בביגוד ובמגוון חפצי נוי, אביזרים וחפצים שימושיים. חרוזים שימשו גם באביזרי דת (לדוגמה - במחרוזת תפילה), וכקמעות מזל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dubin, Lois Sherr. 1987. The History of Beads from 30,000 BC to the Present. London: Thames & Hudson.

Sleen, Wicher Gosen Nicholaas. 1973. A Handbook on Beads. Liège: Librairie Halbart.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]