לדלג לתוכן

מצר הנארוז (ניו יורק)

מצר הנארוז
מידע כללי
סוג מצר ים עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°36′48″N 74°02′53″W / 40.613333333333°N 74.048055555556°W / 40.613333333333; -74.048055555556
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סביבת הנארוז: מפרץ ניו יורק העליון נמצא בקצה הדרומי של נהר ההדסון שאליו הוא נשפך (ומשם לאוקיינוס). מדרום למצר הנארוז מפרץ ניו יורק התחתון, מדר' מערבו (צבוע בצבע שונה) מפרץ רריטאן שאליו נשפך נהר רריטאן(אנ') בקצה השמאלי התחתון של המפה (ראו טקסט).

מצר הנארוז הוא מצר המפריד בין הרבעים של סטטן איילנד וברוקלין בניו יורק. הוא מחבר את מפרץ ניו יורק העליון ומפרץ ניו יורק התחתון, ומהווה את הערוץ העיקרי שבאמצעותו נשפך נהר ההדסון לאוקיינוס האטלנטי[1]. הנארוז נחשב ל"שער" הימי לעיר ניו יורק, ומבחינה היסטורית ואסטרטגית, הוא היווה את אחת הכניסות החשובות ביותר לנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי(אנ'), בהתאם הייתה רמת החשיבות של ההגנה עליו.

פרהיסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצר ה-Narrows נוצר ככל הנראה לאחר שקיעת מורנת הרבור היל(אנ') כ-18,000 שנים לפני סוף עידן הקרח האחרון. בעבר, סטטן איילנד וברוקלין היו מחוברים ונהר ההדסון נשפך לאוקיינוס האטלנטי דרך נהר רריטאן(אנ'), במסלול מערבי יותר, דרך חלקים מצפון ניו ג'רזי של ימינו, לאורך הצד המזרחי של הרי הוואטצ'ונג(אנ') עד באונד ברוּק(אנ'), ניו. ג'רזי, ואז הלאה אל האוקיינוס האטלנטי דרך מפרץ רריטאן[א]. הצטברות מים במפרץ העליון אפשרה לנהר לפרוץ וליצור את ה-Narrows לפני פחות מ-12,000 עד 13,000 שנים, כפי שהוא קיים היום[2].

תקופת ההתנחלות האירופאית ואילך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה האירופית המתועדת הראשונה למצר הייתה בשנת 1524 על ידי ג'ובאני דה וראצאנו, שעגן במיצר, וקיבל את פני קבוצת הילידים משבטי לנאפי, שחתרה לקראתו במיצר. הוא ומשלחתו לא נכנסו למפרץ ניו יורק העליון[3].

באוגוסט 1776, הכוחות הבריטיים בפיקודו של ויליאם האו שחנו בסטטן איילנד, ביצעו מבצע אמפיבי מעבר למצר, ונחתו בברוקלין, שם הכניעו את צבאו של ג'ורג' וושינגטון בקרב על לונג איילנד וכיבוש ניו יורק[4].

הגנת המצר והשליטה עליו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תחילת ההתיישבות האירופאית באזור, הגנת נמלי ניו יורק ניו ג'רזי, או הגנת מפרץ ניו יורק העליון, הלכה בד בבד עם ההגנה על המצר, שהיווה נקודת מעבר הכרחית לכל תוקף או מגן. בשנת 1779, הבריטים ששלטו בעיר מאז סיום מלחמת אנגליה הולנד בשנת 1654, וביתר שאת לאחר כיבוש ניו יורק על ידי כוחותיו של ויליאם האו, ביצרו את המקום, והשתמשו בו להגנת נמל ניו יורק(אנ') והעיר, עד לסיום מלחמת העצמאות האמריקאית בשנת 1783[5][6].

מדינת ניו יורק החלה בתחילת המאה ה-19, לתכנן בניית ביצורים למיניהם, כדי לסייע בהגנה על המצר והנמלים. בשנת 1812, הכריזה ארצות הברית מלחמה על בריטניה הגדולה. נמל ניו יורק היה אחד הנמלים הגדולים של האומה החדשה, והיה זקוק לביצורים נוספים להגנתו[7].

על החוף הדרומי של ברוקלין, סמוך לכניסה למצר, הוקם פורט המילטון, על כלי נשקו הכבדים, ועמד על המשמר מהצד המזרחי של המצר. שטח המבצר משמש כיום כמחנה צבאי של מספר יחידות צבא[7][8].

ממולו, פורט וודסוורת', הגן עליו בצורה דומה מהצד המערבי של המצר, בסטטן איילנד. המבצר הפסיק להיות בשימוש צבאי עם סיום המלחמה הקרה. המבצר משמש כיום כאתר היסטורי, והשטח הסמוך לו כשכונת מגורים של אנשי צבא הקבע[7][6].

גשר ורזאנו נרוז המגשר כיום מעל המצר: המבט מזרחה, מפורט וודסוורת' שבסטטן איילנד, שכמה מעמדות תותחיו מופיעות בתחתית התמונה. העמוד המרוחק, הוא העמוד המזרחי של הגשר, המוצב על הריסות פורט לאפייט (אנ') הבנוי על שונית[ב], הסמוכה מאוד לפורט המילטון ולרובע ברוקלין.

מכיוון שהמצר היווה את שער הכניסה לנמל, הצבא החליט להגביר את ההגנה עם מבצר נוסף, ממש ליד פורט המילטון. הם בחרו ב"שונית מחסום" ממש בצמוד לחוף ברוקלין, במה שהוא כיום סמוך לשכונת ביי רידג'(אנ'), ובנו עליה מבצר שנקרא בסופו של דבר פורט לאפייט(אנ')[7][ג]. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, המבצר הפסיק לשמש לצרכים צבאיים, ובשנת 1960 הרסו את המבצר, כדי לבנות עליו את המגדל המזרחי של גשר ורזאנו נרוז[9][ד].

בנוסף לשלושת המבצרים הללו, שהיו ממוקמים בצמוד למצר, נעשה שימוש במבצר נוסף, מרוחק יותר, מדרום למצר - פורט האנקוק - שמוקם בסנדי הוק(אנ') שבניו ג'רזי, ותותחיו ארוכי הטווח היו מכוונים לעבר המצר, וממילא גם למפרץ ניו יורק התחתון[10][ה].

מנהרת סטטן איילנד(אנ'), שאמורה הייתה לשאת את הרכבת התחתית של העיר ניו יורק מתחת למצר, נבנתה בחלקה במהלך שנות ה-20, אך מעולם לא הושלמה[11]. גשר ורזאנו נרוז הושלם מעל המצר בשנת 1964[12]. לעת ההיא הוא היה הגשר התלוי הארוך ביותר בעולם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצר הנארוז בוויקישיתוף
  1. ^ לצפייה במפת נהר רריטאן מהעיירה באונד ברוק (במרכז המפה במפגש הכבישים 202 ו-26) ועד למפרץ רריטאן ראו כאן.
  2. ^ בהגדלת התמונה ניתן להבחין בשונית שבה מדובר.
  3. ^ לצפייה בתמונה של פורט לאפייט משנת 1940, כשמאחוריו נראה חלק מברוקלין, ראו כאן. התמונה המודרנית שמימין, מציגה את העמוד המזרחי של גשר ורזאנו נרוז, שנבנה על חורבות פורט לאפייט(אנ').
  4. ^ לצפייה במפה של המצר עם פורט המילטון ממזרח ופורט וודסוורת' במערב ראו כאן.
  5. ^ לצפייה במפה של המצר ומיקומו של פורט האנקוק מדרומו, ראו כאן.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Hudson Estuary: A River That Flows Two Ways, N.Y. State - Department of Environmental Conservation
  2. ^ Charles Merguerian, The Narrows Flood – Post-Woodfordian Meltwater Breach of the Narrows Channel, NYC, SUNY, Digital Repository, 2010-07-14
  3. ^ Parramore, Thomas (2000). Norfolk: The First Four Centuries. University of Virginia Press. pp. 1–16.
  4. ^ Adam E. Zielinski, Sir William Howe: The Man Who Could Not Quell a Rebellion, American Battlefield Trust
  5. ^ Bella Druckman, The Haunted Hustory of Fort Wadsworth on Staten Island, Untapped New York
  6. ^ 1 2 Detailed History of Fort Wadsworth, National Parks Service
  7. ^ 1 2 3 4 Suzanne Spellen, Past and Present: Fort Lafayette, Brownstonner, Oct 31, 2014
  8. ^ Fort Hamilton, NY History, Fort Hamilton, NY
  9. ^ Fort Lafayette Improvements (Demolished) – Brooklyne NY, Living New Deal
  10. ^ Pete Payette, Historic Forts of Northern New Jersey - Harbor Defences of New York City (Sandy Hook), North American Forts 1526 - 1956, October 20, 1998
  11. ^ Joseph B. Raskin, 2013, The Routes Not Taken - A Trip Through New York City's Unbuilt Subway System, books.google
  12. ^ Verrazano Bridge Opened to Traffic; New Landmark Greeted With Fanfare in Harbor. The New York Times. November 22, 1964