לדלג לתוכן

מרי מידג'לי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרי מידג'לי
Mary Midgely
לידה 13 בספטמבר 1919
לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 2018 (בגיל 99)
ג'זמונד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mary Beatrice Scrutton עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סאמרוויל קולג', אוקספורד, אוניברסיטת דרהאם, אוניברסיטת ניוקאסל, בית הספר דאון האוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תחומי עניין פילוסופיה של המדע, זכויות בעלי חיים, אתולוגיה, פילוסופיה של המוסר, אבולוציה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסופית, סופרת, מרצה באוניברסיטה, אתיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה תואר דוקטור (1995)
דוקטור למשפט אזרחי (2008)
מדליית אדינבורו (2015)
עמית החברה המלכותית לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'פרי מידג'לי (195016 באפריל 1997) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרי ביאטריס מידג'ליאנגלית: Mary Beatrice Midgley; ‏13 בספטמבר 191910 באוקטובר 2018) הייתה פילוסופית של האתיקה ומרצה בכירה לפילוסופיה באוניברסיטת ניוקאסל שבאנגליה. התפרסמה במחקריה ומאמריה בתחום האתיקה של המדע וזכויות בעלי חיים.

את ספרה הראשון "החיה והאדם - שורשי טבע האדם" כתבה ב-1978 כשהייתה כבר בשנות ה-50 לחייה. ב-1981 הוציאה לאור את "הלב והשכל - מגוון החוויה המוסרית", ב-1983 את "חיות, ולמה הן חשובות", ב-1984 את "רשעוּת", וב-1994 את "הקוף המוסרי: אנשים, חופש ומצפון". ב-2005 קיבלה פרס על ספרות מדעית מאוניברסיטת דרהאם (קרוליינה הצפונית). האוטוביוגרפיה עליה "הינשוף של מינרבה" יצא לאור ב-2005.

מידג'לי התנגדה לרדוקציוניזם ולרעיונות ה"מדענות" השואפים להציב את המדע האמפירי במקומה של הרוח האנושית, תפקיד שאליו המדע כלל אינו מתאים. היא כתבה בהרחבה על האפשרויות הנפתחות בפני הפילוסופיה כאשר זו תלמד ותקבל מושגים מהטבע ובמיוחד מבעלי חיים. חלק מספריה דנים ברעיונות הפילוסופיים ובגישות היסוד הנמצאות במדע פופולרי, כולל עימות מתוקשר עם עמדות של ריצ'רד דוקינס. היא גם כתבה מאמרים על גישת גאיה כשהיא מאמצת רעיונות מהגישה, מסכימה עם תפישת עולם זו ורואה בו דרך חיובית ומוסרית להתקדמות האנושות.

העיתון הגרדיאן תיאר אותה כפילוסופית לוחמנית וראש המתקפה נגד מצג שווא מדעי בבריטניה.

תולדות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיה הראשונים ולימודיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכללת המלך בקיימברידג', שם כיהן אביה של מידג'לי ככהן דת אנגליקני

מידג'לי נולדה בלונדון ללזלי ותום סקרוטון. אביה היה כומר ומאוחר יותר כהן הכנסייה האנגליקנית במכללת קינגס בקיימברידג', ושם גדלה. היא למדה בבית ספר הנמצא בביתו הקודם של צ'ארלס דרווין, ושם התעמקה בלימודי פילוסופיה, מדע והקשר ביניהם.

לדבריה, באוניברסיטה היא בחרה בתחום הפילוסופיה מכיוון שמורתה לספרות אנגלית אמרה לה ש"ספרות אנגלית תמיד אפשר לקרוא בבית", וכשנתקלה בכתבי אפלטון, הייתה חייבת לבדוק במה מדובר.

בשנת 1937 התקבלה למכללת סומרוויל בעיר אוקספורד. היא תכננה להתגורר באוסטריה לתקופה של שלשה חודשים על מנת ללמוד גרמנית, אך לאחר חודש אחד נאלצה לקטוע את השהיה שם עקב האנשלוס - פלישת גרמניה לאוסטריה וסיפוחה. בסומרוויל היא למדה לטינית וספרות עתיקה יחד עם איריס מרדוק - כיום סופרת ופילוסופית אנגליה, וסיימה בהצטיינות. את רוחב ידיעותיה בתחומים רבים במדע היא חבה לדבריה לחבריה המרובים מן האקדמיה אותם הכירה באוקספורד. היא סברה שהאפשרות הנשית שלה להשתלב באקדמיה להוביל בה ולהביע "דעות נשיות" נבעה בראש ובראשונה מגיוסם של גברים צעירים רבים שעזבו את ארצם במלחמת העולם הראשונה. לדעתה בעיתות שלום "חשיבה נשית" רבה וטובה הולכת לאיבוד פשוט משום שאינה נשמעת.

חיים אקדמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר אוקספורד, היא הייתה מורה בבית הספר בו למדה בילדותה, במסגרת השירות הציבורי האנגלי. היא שבה לאוקספורד ב-1947 ועבדה עם גילברט מוריי. ב-1949 החלה להרצות באוניברסיטת רדינג, בתחום הפילוסופיה. בשנת 1950 היא נישאה לג'פרי מידג'לי, פילוסוף אף הוא, והם עברו לניוקסל. לזוג נולדו שלשה בנים (טום, דייוויד ומרטין). היא ובעלה לימדו בניוקסל, שם חיה עד מותה. בעלה מת ב 1997. בתקופה זו החלה לחקור את נושא המוסר, וספרה הראשון 'החיה והאדם', יצא לאור בהיותה בת 59. "לא כתבתי ספרים עד גיל חמישים" אמרה, "וטוב שכך, כי אינני יודעת מה חשבתי קודם".

בשנת 1995 הוענק למרי תואר דוקטור לשם כבוד על הישגים ניכרים בתחום מדעי הרוח מאוניברסיטת דרהאם היוקרתית בדרום קרוליינה, ובשנת 2008 בהיותה בת 90 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד בתחום מדעי המשפט. היא הייתה חברת כבוד במועצת המדיניות והאתיקה של המחלקה למדעי החיים באוניברסיטת ניוקאסל.

בשנת 2011, בנה הצעיר קיבל בשמה את פרס הירחון פילוסופיה עכשיו, על תרומתה למלחמה בטפשות.[1]

מידג'לי מתה בגיל 99, בעיר ניוקאסל, ב-10 באוקטובר 2018.[2]

עמדות וויכוחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדות היסוד: חשיבות ההגות, התבוננות בדתות העולם, והרצף בעולם החי כולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידג'לי ראתה בפילוסופיה סוג של שרברבות, משהו שאיש אינו שם אליו לב, עד שמשהו מתקלקל.

"ואז פתאום אנחנו ערים לריחות רעים, וחייבים לפרק את האריחים ברצפה, ולהתבונן בפעם הראשונה באותם מושגי יסוד של המחשבות, אפילו הפשוטות ביותר... הפילוסופים הגדולים שמו לב מראש, כמה מקולקל ושגוי המצב, והציעו דרכים להתמודד עם זה."

למרות שחונכה בבית נוצרי מידג'לי לא ראתה את עצמה כנוצרייה, ועם זאת טענה שאין להתעלם מהדתות שבעולם.

"מתברר שהרעות החולות והנגעים שמילאו את הדת בעבר, אינן מוגבלות לדת בלבד, אלא יכולות ללוות כל מוסד אנושי מוצלח. כך גם, אין זה ברור כלל שהדת עצמה היא משהו שהאנושות יכולה או צריכה להירפא ממנו".

ספרה הראשון "חיה ואדם" (1978) בדק את טבע האדם ואת התגובה האנושית לרדוקציוניזם בסוציוביולוגיה וכן לרלטיביזם ולביהייביוריזם, תפיסות שהיו נפוצות בקרב חוקרים במדעי החברה באותה תקופה. טענתה בספר הייתה שהדמיון בין אנשים לבעלי חיים גדול ממה שמדענים אלו היו מוכנים להודות. היא אף הצביעה על כך שבדרכים רבות החיות אף יותר מתוחכמות מבני האדם, ושהן האנשים והן החיות חווים מערכת יחסים רגשית אשר מובעת על ידי שניהם ואף משמשת אצל רבים לתקשורת החוצה את הגבול בין סוגים שונים של בעלי חיים וביניהם לאנשים.

מאוחר יותר מידג'לי ביקרה ושללה את האמונה שניתן להבין את בני האדם על פי המבנה הגנטי שלהם בלבד, טענה אשר להבנתה הייתה טענתו של דוקינס בספרו הגן האנוכי (1976). במקום זאת, היא טענה, בני האדם יבינו טוב יותר את עצמם ואת יחסיהם עם בעלי החיים על ידי שימוש בשיטות ה"איכותיות" (בניגוד לשיטות כמותיות) של אתולוגיה ושל פסיכולוגיה השוואתית.

בשנת 2002 מידג'לי כתבה את המבוא להוצאה שנייה של "האבולוציה כמדע" (במקור משנת 1985). במבוא זה מידג'לי דיווחה שהסיבה לכתיבת הספר הזה והספר "המדע כגאולה" (משנת 1992) הייתה על מנת להילחם ב"ספקולציות חצי מדעיות" של כמה פסקאות נבואיות או מטפיזיות שהחלו להופיע בספרי מדע, בדרך כלל בפרקים האחרונים שלהם. הספר הראשון עסק בתאוריות האבולוציוניות של ביולוגים כולל של דוקינס, והשני בחוקרי פיזיקה ובינה מלאכותית. מידג'לי כתבה שהיא עדיין מאמינה שלתאוריות אותן הציגה בספר "אין כל קשר עם תאוריה מקובלת כלשהי של אבולוציה", ושרעיונות אלו לא יפתרו שום בעיה מוסרית או חברתית אמיתית שהעולם מתמודד אתו, בין אם זה תוך שימוש בהנדסה גנטית, ובין אם זה תוך שימוש במכונות. לסיכום כתבה:

"רעיונות (מזימות) אלו עדיין נראות לי כפעולות הסחה, המונעים מאתנו להתמודד עם הבעיות הקשות באמת".

ובמקום אחר:

"אינני תוקפת את המדע, אלא מגינה עליו מפני פרשנות שגויה המסוכנת לה."

על רדוקציוניזם (צמצום) ומטריאליזם (חומרנות)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידג'לי יצאה נגד גישת הצמצום, ונגד כל ניסיון לקבוע גישה אחת ויחידה להבנת העולם. לדעתה יש "מפות רבות וחלונות רבים".

"אנו זקוקים ל'פלורליזם מדעי' - להכרה בכך שיש ריבוי צורות ומקורות של מידע, לעומת הצמצום, אותה אמונה המשוכנעת שיש חזות אחת גורפת הפותרת את כל הבעיות."

היא כתבה שלדעתה מועיל לחשוב על העולם כ"אקווריום ענק... איננו יכולים לראות את הכל מלמעלה, אז אנחנו מתבוננים בו דרך כמה חלונות קטנים... בסופו של דבר אנחנו נצליח להבין די הרבה מתוך מה שראינו, אם נחבר בסבלנות את פיסות המידע מהזוויות שונות. אבל אסור לנו להתעקש על כך שהחלון שלנו הוא החלון היחיד שדרכו שווה להתבונן. כך לא נתקדם הרבה."

היא טוענת גם שגישתה אינה חדשה, ושזו המשכה של התפישה של רבים מן המדענים בתקופות שלפני זו האחרונה, תפישה הנובעת מהמציאות עצמה, וההכרה בה:

"'קבלת הגישה שה'חומר' קשור ודומה ל'רוח' - לשכל, ושה"שכל" חודר לתוכו, אינה גישה חדשה למדע ואינה תוספת לה, אלא פשוט, מוּדעוּת למעשינו והודאה בכך שזה אכן אופן עשייתם."

לדעתה

"'זו הסיבה העיקרית שגרמה לאיינשטיין לציין לעיתים שהמפתיע במדע הוא שהוא אכן עובד. שעצם החוקים שאנו מבינים בעקבות התבוננות במציאות, מתבררות אכן כחוּקיוּת של הדברים עצמם."

הוויכוח עם ריצ'רד דוקינס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר בירחון "פילוסופיה" בשם: "חוק הג'ונגל: חלופות מוסריות ויסודות של התפתחות"[3], דן בהשלכות של רעיונותיו של ריצ'רד דוקינס על האתיקה והפילוסופיה של המוסר, ושיבח את ספרו. מידג'לי הגיבה בחריפות.

תגובתה פורסמה בגיליון 54 (1979) במאמר "להטוטי גנים". מאמר זה טען ש'הגן האנוכי' עסק יותר בנושא אגואיזם פסיכולוגי מאשר בחקר האבולוציה. מאמרהּ ביקר את מושגיו של דוקינס, אולם בוויכוח שנוצר בעקבות פרסומו, טענו נגדה שהמאמר שלה היה רגשני, לא ענייני, וחסר הבנה אמיתית לרעיונותיו של דוקינס. מידג'לי התפלמסה עם דעות אלו, והצביעה על כך שבעוד דוקינס אמור לדבר על גנים - כלומר מבנים כימיים, הוא מטה את הדיון ואומר שאנחנו נולדנו אנוכיים (עמוד 3 בספר). "ויש הבדל גדול בינינו ובין הגנים שלנו".

בפולמוס זה כתבה שבתחילה לא רצתה להתמודד עם דוקינס, מכיוון שחשבה שדעותיו אינם נתפשים ברצינות בעיני הממסד המדעי. אולם לאחר פרסום המאמר ב'פילוסופיה' הבינה שיש עוד רבים הנוטים "לראות בפנטזיות שלו משהו מן הממש".

בתגובה משנת 1981 דוקינס ענה:

"קשה למצוא הערה כה מתנשאת ובעלת יוהרה בספרות המדעית כלפי אקדמאי חבר... היא מעלה את אמנות אי ההבנה לגבהים מסחררים. לנקודה המרכזית שלי לא היה כל קשר שהוא עם האשמותיה. אני כלל אינני עוסק באדם, או לפחות לא בטבע הרגשי שלו. ספרי הוא כולו בנוגע להתפתחות החיים, ולא נוגע באתיקה של מין אחד מסוים - וחריג למדי.

בגיליון 58 "גנים אנוכיים ודרוויניזם חברתי" (1983) מידג'לי הגיבה שוב:

"אמנם נדרשת התנצלות, לא רק עבור העיכוב של תגובתי, אלא גם על הטון חסר הסבלנות של מאמרי הקודם. אסור להתרגז, והכעס תמיד מוביל לטענות מבולבלות. ואולם, ההתנגדות המקורית שלי בעינה עומדת..."

הוויכוח הזועם בין השניים נמשך. כך בעמוד 55 בהוצאה השנייה של ספרו 'הגן האנוכי' (1989) דוקינס רשם הערה על מאמרה ה"זועם והמרושע" של מידג'לי. היא, מצידה, המשיכה לבקר את רעיונותיו של דוקינס. בספרה "אבולוציה כמדע: תקוות מוזרות ופחדים מוזרים עוד יותר" (2002) וכן בספריה "מיתוסים למחיה" (2002) ו"המיתוסים של חיינו" (2003) היא נלחמה נגד "השימוש המבולבל שלו בשפה": נגד

"אחיזת העיניים בשימוש במושגים כמו 'אנוכי' במשמעויות שונות, בלי לעורר את תשומת לב הקורא לכך".

ונגד הרטוריקה שלו, תוך ציטוט מספרו: "לגנים יש השפעה רבה על התנהגות", אשר לדעתה דומה יותר לדת מאשר למדע:

"אין זה מקובל שהאורתודוקסיה הניאו דרוויניסטית או הדוקיניסטית תטען את מה שדרווין עצמו הכחיש,
כלומר שהברירה הטבעית היא הסיבה היחידה של ההתפתחות, ולכן במובן מסוים, מקרי לחלוטין.
זו כשלעצמה אמונה מוזרה, שאין להסכים עמה מראש כחלק מהמדע."[4]

בראיון בעיתון ה'אינדיפנדנט' בספטמבר 2007, היא טענה שהתובנות של דוקינס לגבי אבולוציה, מונְחות מכוח אידאולוגיה.

"האידאולוגיה של דוקינס מוֹכרת את פולחן התחרותיות. הוא מקרין סוג של תאצ'ריזם (הכוונה לתפיסות השוק החופשי של מרגרט תאצ'ר) מן הכלכלה, ומשליך אותה על אבולוציה. אין זו תפיסה מדעית חסרת פניות. זוהי דרמה פוליטית".

באפריל 2009 חזרה על פרשנותה לספרו של דוקינס בסדרת מאמרים בגארדיאן.

בספרה מ-2010 "העצמי הבודד: דרווין והגן האנוכי" היא טוענת:

"התיאורים החד צדדים של המניעים האנושיים, כמו הנטייה לפרשנות 'הגן האנוכי' בחשיבה הנאו-דרוויניסטית החדשה -
ייתכן שהם מעניינים, אבל הם תמיד לא מציאותיים."[5]

מידג'לי בספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש התייחסות למידג'לי ב"חיי החיות" - ספרו של י.מ. קוטזי מדרום אפריקה. זהו מעין חיבור בין סיפור קצר ושיח פילוסופי. מבקרי ספרות הביעו תהיות לגבי משמעות התוכן, הכתוב בסגנון חידתי ומוזר.

"הקורא אינו בטוח אם הוא אמור אולי למצוא שגיאה או סתירה פנימית תוך כדי קריאת הטענות של גיבור הסיפור"

כותב אחד המבקרים[6].

מבקרים אחרים טענו שיש נקודות השקה רבות בין דעותיה של מידג'לי וספרו של קוטזי, והם נעזרו בכתביה על מנת להבין את ספרו המבלבל.

לדוגמה, גיבור הסיפור טרוד במעמדן המוסרי של חיות, נושא שמידג'לי עסקה בו ב"חיות ולמה הן חשובות". גיבור הסיפור דן לעומק בעניין הסימפתיה והמושג האתי (או המצפוני), נושא עליו כתבה מידג'לי בספרה "חיה ואדם".

בניתוח משמעויות הספר, אחד המבקרים סיכם:

"מהשוואת המושגים בין ספריו של קוטזי למאמריה של מידג'לי, מתבררת תפיסה מוסרית המצויה בספריו של קוטזי, והדומה מאוד לתפיסתה הידועה של הפילוסופית מרי מידג'לי: הגות המציבה את הסימפתיה והאהדה במרכז, ומעמתת אותה עם העמדה המנוגדת, המיוצגת באופן החריף ביותר בידי מסורת 'החוזה החברתי' (כלומר החוק), אשר תופשת את ה'שכל' וה'שכלתנות' כאמצעי בלבד".

דוגמה נוספת היא הערצתם המשותפת של קוטזי ומידג'לי לרובינזון קרוזו. קוטזי חוזר על סיפורו של קרוזו בנובלה "אויב", בעוד מידג'לי כותבת על קרוזו במאמרה "חובות בנוגע לאיים". במאמר זה של מידג'לי, היא נוקטת בעמדת האקוצנטריות, וטוענת שייתכן ולאדם חובות מוסריות כלפי ישויות שאינן אנושיות כמו חיות או מערכות אקולוגיות, רעיון המצוי גם בספריו של קוטזי: "חיי החיות", "אויב" ורבים אחרים[7].

פסלה של מרי מידג'לי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הוצב פסל דמותה של מידג'לי כחלק מטריפטיכון סביבתי בלונדון, ובו דמויות תומכי סביבה נוספות, מעשה ידי הפסל ג'ון אדגר, בן עירה ניו קאסל.

פרסומים וספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חיה ואדם - יסודות טבע האדם (1978; הוצאה מתוקנת 1995) הוצאת רוטלג מסת"ב 0-415-28987-4
  • לב ומח - מגוון ההתנסויות המצפוניות (1981) הוצאת רוטלג מסת"ב 0-415-30449-0
  • חיות ולמה הן חשובות: מסע סביב מחסום המינים (1983) הוצאת אוניברסיטת ג'ורגיה מסת"ב 0-8203-2041-2
  • רשעות: מאמר פילוסופי (1984) הוצאת רוטלג מסת"ב 0-415-25398-5
  • בחירות של נשים: בעיות פילוסופיות העומדות בפני פמיניזם עם יהודית יוז (1983) הוצאת וידנפלד וניקולסון מסת"ב 0-3128-8791-4
  • האבולוציה כדת: תקוות מוזרות ופחדים מוזרים עוד יותר (1985) רוטלג (הודפס עם הקדמה חדשה 2002) ISBN 0-415-27832-5 מידג'לי הקדישה את הספר לזכרו של צ'ארלס דרווין "שמעולם לא אמר דברים אלו".
  • האם איננו יכולים להגיע להכרעות מוסריות (1989) הוצאת בריסטול מסת"ב 1-85399-166-X
  • חכמה, מידע ותהיה: לשם מה נחוץ ידע (1989) רוטלג מסת"ב 0-415-02830-2
  • מדע וגאולה: מיתוס מודרני ומשמעותו (1992) רוטלג מסת"ב 0-415-10773-3

ניתן לראות את הספר כהרצאה[8] בסדרת הרצאות גיפורד.

  • הקוף המוסרי: אנשים, חופש ומצפון (1994) רוטלג מסת"ב 0-415-13224-X
  • אוטופיות, דולפינים ומחשבים: בעיות של שרברבות פילוסופית (1996) רוטלג מסת"ב 0-415-13378-5
  • מדע ושירה (2001) רוטלג מסת"ב 0-415-27632-2
  • מיתוסים על פיהם אנו חיים (2003) רוטלג מסת"ב 0-415-34077-2
  • הינשוף של מינרבה: ספר זיכרון (2005) הוצאת רוטלג מסת"ב 0-415-36788-3 (האוטוביוגרפיה של מידג'לי)
  • מרי מידג'לי המהותית (2005) הוצאת רוטלג מסת"ב 0-415-34642-8 עורך דוד מידג'לי עם הקדמה של גיימס לובלוק
  • ריאליזם ארצי: משמעותה של גאיה (2007) הוצאת חותם אקדמי מסת"ב 1-845-40080-1 (גיליון ערוך)

מאמרים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קלייר מק־קול ורייצ'ל וייזמן, חיות מטאפיזיות: איך הצליחו ארבע נשים להחזיר את הפילוסופיה לחיים, תרגמה נורית גרדינגר, ספרי עליית הגג, 2024.[10]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרי מידג'לי בוויקישיתוף
  • מרי מידג'לי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

ממאמריה:

  • Brown, A., Mary, Mary, quite contrary, The Guardian profile, 13 January 2001.
  • Dawkins, Richard (1981). "In Defence of Selfish Genes" (PDF). Philosophy. 56: 556–573. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-03-01. נבדק ב-2011-01-26.JSTOR 3750888





הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ קבלת פרס הירחון פילוסופיה עכשיו על תרומתה למלחמה בטפשות.
  2. ^ הספד על מותה של מידג'לי "אחד העפרונות המחודדים שבין הוגי הדעות במדע" (אתר עיתון הניו יורק טיימס)
  3. ^ י.ל. מכיאלי "חוק הג'ונגל, חלופות מוסריות ויסודות של התפתחות", ירחון פילוסופיה - העיתון המדעי המכובד של המכון המלכותי לפילוסופיה, גיליון 53, 1978
  4. ^ במכתב של מידג'לי לעיתון ה'גארדיאן' (2005)
  5. ^ תיאור המו"ל בגב הספר
  6. ^ לדוגמה, דוד לודג' באתר ספרי ניו יורק
  7. ^ אנדי לאמיי, אהדה ושליחת שעירים לעזאזל
  8. ^ כאן
  9. ^ משחק מילים עם שיר הילדים המפטי דמפטי
  10. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, "חיות מטאפיזיות": ארבע ההוגות שעירערו על המחשבה הגברית, באתר הארץ, 7 במאי 2024