מריט אדסון
מריט אדסון | |
לידה |
25 באפריל 1897 צ'סטר, ארצות הברית |
---|---|
התאבד |
14 באוגוסט 1955 (בגיל 58) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
מקום קבורה | בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
מדינה | ארצות הברית |
כינוי | מייק האדום |
השכלה | אוניברסיטת ורמונט |
השתייכות | חיל הנחתים של ארצות הברית |
תקופת הפעילות | 1917–1947 (כ־30 שנה) |
דרגה | מייג'ור גנרל |
תפקידים בשירות | |
מפקד גדוד הפושטים הראשון מפקד רגימנט הנחתים החמישי | |
פעולות ומבצעים | |
עיטורים | |
מדליית הכבוד צלב הצי (2) כוכב הכסף לגיון ההצטיינות (2) אות השירות המצוין | |
מריט אוסטין אדסון (באנגלית: Merritt Austin Edson; 25 באפריל 1897 - 14 באוגוסט 1955) היה גנרל בחיל הנחתים של ארצות הברית, והוא נודע בעיקר בשל פועלו כמפקד נחתים במהלך קרב גוודלקנל במלחמת העולם השנייה.
הוא הפך לקצין נחתים ב-1917 ושירת בצרפת ובגרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם השנייה פיקד אדסון על גדוד הפושטים הראשון, והשתתף בקרב גוודלקנל מראשיתו. עבור תפקודו כמפקד גדוד הפושטים קיבל אדסון את עיטור מדליית הכבוד.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדסון נולד בעיר רוטלנד שבורמונט, וגדל בעיר צ'סטר. לאחר סיום התיכון למד אדסון באוניברסיטת ורמונט במשך שנתיים, וב-1916 הצטרף למשמר הלאומי של ארצות הברית ונשלח לגבול עם מקסיקו בטקסס. ב-1919 התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית.
ראשית הקריירה הצבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדסון קיבל דרגת לוטננט שני בחיל הנחתים ב-9 באוקטובר 1917, ושנה לאחר מכן הצטרף לרגימנט הנחתים ה-11 והפליג איתו לצרפת, אך הרגימנט לא השתתף בקרבות. לאחר מלחמת העולם הראשונה שב אדסון לארצות הברית ומילא מספר תפקידים פיקודיים בשנים הבאות. ביוני 1920 הועלה אדסון לדרגת לוטננט ראשון ועבר לשרת בבסיס חיל הנחתים קוונטיקו, וירג'יניה, ולאחר מכן עבר לבסיס הנחתים בלואיזיאנה. ב-1922 הצטרף אדסון לבית הספר לטיסה של צי ארצות הברית בפנסקולה, פלורידה, ולאחר שקיבל את כנפי הטיס שלו נשלח לבסיס הצי בגואם.
אדסון שב לארצות הברית ב-1925, ועבר קורס טקטיקות אוויריות בבסיס כוח האוויר של צבא ארצות הברית בטקסס. לאחר מכן שב לבסיס הנחתים בקוונטיקו כדי לעבור קורס מפקדי פלוגות, אותו סיים בציון גבוה. אולם, בשל בעיות גופניות נאלץ אדסון לוותר על קריירת טיס, והמשיך למלא תפקידי פיקוד על הקרקע.
מרכז אמריקה וסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 1927 הועלה אדסון לדרגת קפטן ונשלח למרכז אמריקה כמפקד כוח משלוח של נחתים. אדסון ו-160 הנחתים שלו נחתו בניקרגואה, ונלחמו בכוחותיו של אוגוסטו ססאר סנדינו בין השנים 1928 ו-1929, שירות עבורו הוענק לאדסון עיטור צלב הצי. אדסון שב לארצות הברית ב-1929 והתמנה למדריך טקטיקה בבית הספר לקצינים של חיל הנחתים בפילדלפיה, ולאחר מכן מילא תפקיד קצין תכנון וחימוש בבסיס האספקה של הנחתים בפילדלפיה. לאורך הקריירה הצבאית שלו עסק אדסון בחימוש ובשיפור כישורי הקליעה בחיל הנחתים, והיה פעיל בנבחרת הקליעה של החיל, אימן אותה ואף זכה עימה במספר תחרויות קליעה לאומיות.
לאחר תקופות שירות קצרות בבסיס האימונים של חיל הנחתים בדרום קרולינה ובמפקדת חיל הנחתים בוושינגטון די. סי. הצטרף אדסון לקורס קצינים מתקדם ב-1936. בסוף הקורס הועלה לדרגת מייג'ור, התמנה לקצין המבצעים של רגימנט הנחתים הרביעי, ונשלח איתו לשאנגחאי מ-1937 עד 1939, שם נתקל לראשונה בטקטיקות הלחימה של הצבא היפני הקיסרי.
ב-1939 שב אדסון לסבב נוסף במפקדת חיל הנחתים בוושינגטון די. סי., והיה אחראי על אימוני הנשק של הנחתים, עמדה ממנה יכול היה להדגיש את חשיבות שיפור כישורי הקליעה של כל נחת. באפריל 1940 הועלה אדסון לדרגת לוטננט קולונל.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גדוד הפושטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 1941 נשלח אדסון לקוואנטיקוומונה למפקד גדוד הפושטים של רגימנט הנחתים החמישי. בראשית 1942 השתנה המבנה הארגוני, והגדוד התנתק מהרגימנט והפך לגדוד עצמאי. אימוני הגדוד, שכללו נחיתות מכלי שיט מהירים וטקטיקות לחימה ייחודיות, הובילו להפיכת הגדוד לגדוד הפושטים הראשון של חיל הנחתים. במאי 1942 הועלה אדסון לדרגת קולונל.
אדסון וגדודו נשלחו לאוקיינוס השקט לאימונים באי סמואה האמריקנית. ב-7 באוגוסט 1942 נחתו הפושטים של אדסון באי טולאגי שבאיי שלמה, ולאחר יומיים של קרבות קשים כבשו את האי מידי המגינים היפנים. אדסון קיבל עיטור צלב הצי נוסף עבור תפקודו כמפקד הכוחות בקרב טולאגי.
גוודלקנל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדסון והפושטים שלו עברו לגוודלקנל והשתתפו בהגנה על מתחם לונגה — מתחם ההגנה האמריקני שכלל גם את שדה התעופה שדה הנדרסון. ב-13–14 בספטמבר נשלחו גדוד הפושטים של אדסון ושתי פלוגות מגדוד הצנחנים הראשון לרכס ששכן דרומית לשדה הנדרסון, כדי להתאושש מהפעילות האינטנסיבית בה היו מעורבים מאז הנחיתה בגוודלקנל. באותו לילה תקפו הכוחות היפנים באי את הרכס והצליחו לפרוץ את קו ההגנה האמריקני באגפו המערבי, ואילצו את הפושטים לסגת לרכס. בסופו של דבר הצליחו כ-800 נחתים להדוף את התקפת 2,500 החיילים היפנים, על הרכס שקיבל את הכינוי "הרכס המדמם"[1]. עבור הפושטים של אדסון נקרא הרכס "רכס אדסון", על שם המפקד שהוביל אותם לניצחון, ועבור תפקודו במהלך קרב רכס אדסון הוא קיבל את עיטור מדליית הכבוד[2].
לאחר הקרב קיבל אדסון את הפיקוד על רגימנט הנחתים החמישי, והיה אחד המפקדים שהובילו את הכוחות האמריקנים בקרבות בנהר מטניקאו מה-23 בספטמבר עד ה-9 באוקטובר 1942. הוא גם פיקד על הרגימנט החמישי במהלך הקרב על שדה הנדרסון, ועד שהרגימנט עזב את גוודלקנל, ביחד עם כל דיוויזיית הנחתים הראשונה בנובמבר 1942.
פיקוד וקרבות נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1943 התמנה אדסון לראש מטה דיוויזיית הנחתים השנייה, בעת שהתאמנה לקראת הנחיתה בטאראווה. תכנון הקרב וניהולו זיכו אותו בעיטור לגיון ההצטיינות, ובדצמבר 1943 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. לאחר מכן התמנה אדסון לסגן מפקד הדיוויזיה השנייה בעת פעילותה בקרבות בסאיפאן ובטיניאן, ועבור תפקודו בקרבות אלה קיבל את עיטור כוכב הכסף. באוקטובר 1944 התמנה אדסון למפקד צי הנחתים באוקיינוס השקט, השלים 40 חודשי שירות פעיל באזור מלחמה, וקיבל את עיטור לגיון ההצטיינות פעם נוספת.
פרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 1945 נשלח אדסון לאגף המבצעים של צי ארצות הברית, וב-1947 עבר למפקדת חיל הנחתים. הוא פרש מחיל הנחתים בגיל 50, לאחר שירות של 30 שנים, ועם פרישתו קיבל דרגת מייג'ור גנרל.
לאחר פרישתו התמנה אדסון למפקח הכללי של משטרת ורמונט, וב-1951 שב לוושינגטון די. סי. כשהפך למנכ"ל איגוד הרובאים הלאומי.
אדסון נפטר ב-14 באוגוסט 1955 בוושינגטון די. סי. לאחר שהתאבד על ידי הרעלת פחמן חד-חמצני בחניון ביתו. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ון טולנד, השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית, 1936-1945, תל אביב: משרד הביטחון, 1970
- Alexander, Joseph. Edson's Raiders: The 1st Marine Raider Battalion in World War II. Naval Institute Press, 2000. ISBN 9781557500205
- Hoffman, John T. Once a Legend: "Red Mike" Edson of the Marine Raiders. Presidio, 1994. ISBN 9780891414933
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מריט אדסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טולנד, עמודים 290-291
- ^ אנדרו רוברטס, "סערת המלחמה", הוצאת דביר, 2011, עמוד 255