משה רון (דנציגרקרון)
 | |
| לידה |
1 בינואר 1904 ורשה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביולי 1985 (בגיל 81) |
| תאריך עלייה | 1935 |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1925 |
| בת זוג | רות (רחל) לבית הולצברג |
  | |
משה רון (דנציגרקרון) (1 בינואר 1904 – 10 ביולי 1985) היה עיתונאי, ממקימי ועדת העורכים, האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, מועצת העיתונות והאיגוד העולמי של העיתונאים היהודים, המזכ"ל הראשון של אגודת העיתונאים בתל אביב וממקימיו של בית העיתונאים על שם סוקולוב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בוורשה למשפחה חרדית של חסידי גור. בגיל צעיר יצא לשאלה, הצטרף לתנועה הציונית ונבחר ב-1925 ליושב ראש האגודה הציונית במוקוטוב (פרוור של ורשה)[1].
רון החל את עבודתו העיתונאית בעיתון היומי ביידיש "היינט" (ביטאון הסתדרות ציוני פולין)[2], עלה ארצה בתור שליחו בשנת 1935 ופרסם מאוחר יותר מפרי-עטו גם ב"ידיעות אחרונות"[3].
בשנת 1939 נתמנה כמזכיר הכללי הראשון של אגודת העיתונאים בתל אביב, שהייתה אז בראשית התארגנותה[4]. הרחיב את שורותיה בקיבוץ העיתונאים מכל הזרמים[5]. העביר את פעילותה מפינת חדר ברחוב מזא"ה לחדר שלם בשז"ר פינת אלנבי ומשם למועדון המרווח בשדרות רוטשילד 27, שאותו הפך למוקד פעילות ציבורית ענפה. ממרכז זה גם נוהל המאבק על חופש העיתונות נגד הצנזורה של השלטון המנדטורי הבריטי. לאחר הקמת המדינה פעל נמרצות להקמת "בית סוקולוב"[6], שנחנך באפריל 1957 ושממנו המשיך בפעילות מקצועית רב-גונית לקידום מעמד העיתונאים[7].
במרץ 1949 היה בין מקימי "האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל", שהתכנס אז לראשונה[8]. בנוסף היה ממקימי ועדת העורכים[9], מועצת העיתונות והאיגוד העולמי של העיתונאים היהודים[10]. הטביע את חותמו על מפעלי האגודה – בימת "עיתון העיתונאים" - אירוע תרבות דו-שבועי[11], ספר השנה של העיתונאים ועוד. נודע במדיניות הדלת הפתוחה ונטל על עצמו את הטיפול גם בבעיותיו האישיות של כל עיתונאי שפנה אליו לעזרה.
לצד פעילותו הציבורית המשיך בעבודתו העיתונאית בתור כתב של עיתונים יהודיים ברחבי תבל – ניו-יורק, בואנוס-איירס, מלבורן, פריז – כולל "לעצטע נייעס" בישראל.
במרץ 1974 פרש מתפקיד מזכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב[12] ובמרץ 1977 גם מתפקיד מזכ"ל האיגוד הארצי[13], אך המשיך לשמש מזכ"ל ועדת העורכים ומזכ"ל וחבר הנשיאות של האיגוד העולמי של העיתונאים היהודיים – עד פטירתו הפתאומית בשנתו[14].
שם משפחתו עוברת ב"פקודת" משה שרת[דרוש מקור]. הוא כתב ספר אוטוביוגרפי שיצא-לאור ב-1981 – "דרכי הממלכה השביעית"[1]. זכה ב"פרס שלסר" על פעילותו למען העיתונות היהודית.
במאי 1990 "האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל" ייסד לזכרו את "פרס רון". הוחלט שהפרס, בסך 5,000 שקל יוענק בכל שנה ביום הזיכרון לפטירתו, לעיתונאי או לעיתונאים, חברי האיגוד על עבודה עיתונאית שתרמה לערכי חברה ומשטר נאות בישראל[15]. בין זוכי הפרס היו: משה נגבי, שושנה חן, אמנון אברמוביץ ואחרים. אושרה קריאת רחוב על שמו על ידי ועדת שמות והנצחה של עיריית ת"א-יפו.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היו נשוי לרות (רחל) לבית הולצברג ונולדו להם בת ובן. התגורר תקופה קצרה בבית מגורי העיתונאים. בתו היא העיתונאית שלומית (שולה) רון, שהתגוררה בדירתו בבית מגורי העיתונאים, והייתה נשואה במשך שלושה חודשים למוזיקאי שמוליק קראוס בשנת 1962[16].
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה רון, דרכי בממלכה השביעית, האיגוד העולמי של העיתונאים היהודיים, 1981.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 א. אליהו, רישומי חטף של איש עתונות, דבר, 22 בנובמבר 1981
- ^ יסוד ועד לחוג אל יובל העתון 'היינט", הצפירה, 7 במאי 1928
- ^ עיתונאי פולין בתל אביב, הארץ, 3 באפריל 1938
- ^ מסיבה לחצי יובלו של משה רון באגודת העתונאים, למרחב, 24 בינואר 1965
- ^ ארגון ארצי לעיתונאי המושבות, משמר, 27 בדצמבר 1943
- ^ אסיפת עתונאי ת"א, הארץ, 23 בפברואר 1949
- ^ נחנך בית העתונאים ע"ש נחום סוקולוב, דבר, 4 באפריל 1957
א. בן-דוד, עתונאי ישראל נכנסים לביתם: חנוכת "בית סוקולוב" תיערך השבוע, מעריב, 31 במרץ 1957 - ^ כינוס ראשון לעתונאי ישראל, קול העם, 22 במרץ 1949
- ^ ועדת העורכים סיירה בפיקוד הדרום, על המשמר, 16 במאי 1974
- ^ 80 עתונאים יהודיים מחו"ל ישתתפו בכנס עולמי, מעריב, 29 בנובמבר 1971
- ^ במלאות שנה לעיתון נעתונאים, דבר, 29 בדצמבר 1940
- ^ מ. רון לחופשת פרישה, על המשמר, 7 במרץ 1974
- ^ משה רון פרש, על המשמר, 6 במרץ 1977
- ^ משה רון למנוחות, מעריב, 12 ביולי 1985
- ^ עש"ת, פרס משה רון יינתן על עמדה עיתונאית שתרמה לערכי החברה, מעריב, 2 במאי 1990
- ^ בני אבני (ניו־יורק), רציתי להזדקן עם שמוליק, חדשות, 11 בספטמבר 1988