משה נגבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה נגבי
משה נגבי
לידה 8 באוגוסט 1949
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בינואר 2018 (בגיל 68)
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג
פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה נגבי (8 באוגוסט 194927 בינואר 2018) היה משפטן, עיתונאי, מרצה בתחומי המשפט והתקשורת, פרשן משפטי ומגיש תוכנית הרדיו "דין ודברים". נגבי היה פרופסור חבר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. כפרשן משפטי עסק בעיקר בעניינים אקטואליים. הרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם,[1] חופש העיתונות, שמירת החוק והדמוקרטיה ובנושאי טוהר המידות של אנשי ציבור.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בישראל לזאב קצנלסון, משפטן ושופט בבית הדין לעבודה.

בשנת 1971 קיבל תואר ראשון במשפטים ובשנת 1976 קיבל תואר שני במשפטים, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבד בפרקליטות המדינה, והתמחה אצל השופט מישאל חשין, ששימש אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

שירת בצה"ל מ-1971 עד 1974, תחילה כתובע בפרקליטות הצבאית, ובהמשך הועבר לחיל חינוך. דן מרגלית כתב שההעברה נעשתה לאחר שהנגבי נחשד בהעלמת הודאה של נאשם פלסטיני בכך שהטמין מוקש.[2]

במהלך לימודיו ב-1969 התקבל לעבודה כעורך חדשות בקול ישראל, ועבד ברשות השידור עד לסגירתה ב-2017. ב-1981 החל לערוך ולהגיש בקול ישראל את התוכנית "דין ודברים", העוסקת בענייני משפט וזכויות אדם. בהמשך עברה התוכנית לשידור ב"כאן" - תאגיד השידור הציבורי.

בשנים 19821988 כתב בעיתון "חדשות".

ברב-שיח מטעם תנועת "יש גבול" שנערך ב-1990 בנושא הסרבנות אמר נגבי: "אם יחילו את הריבונות בלי לתת זכויות הצבעה [לערבים]... אחשוב שהסרבנות מוצדקת... יכול להיות מצב שבו אומר: לא שווה לקיים את החברה הזאת, ואז מלחמת אחים לא תפחיד אותי..."[3]

ב-1997 היה עמית מחקר במרכז שורנסטיין לתקשורת ומדיניות ציבורית, באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

במשך שמונה שנים כתב טור בשם "חוק וסדר" בעיתון "מעריב". באפריל 2001 פוטר מהעיתון על רקע סירובו לכתוב פרשנות ביקורתית על מהלכי הפרקליטות בעניין זיכויו של אביגדור קהלני, שהיה ספיח לפרשת נמרודי, כדרישת עורכיו. פיטוריו עוררו סערה ציבורית וגרמו להתבטאויות חריפות של עיתונאים ואנשי ציבור נגד פיטוריו.[4] על רקע זה, הוזהר נגבי על ידי בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות,[5] על כך שבפרשנותו על עסקת טיעון בפרשת נמרודי בטלוויזיה העמיד עצמו בניגוד עניינים, עקב פיטוריו על ידי עופר נמרודי.[6]

נגבי שימש כפרשן המשפטי של קול ישראל ושל הערוץ הראשון עד לסגירתם, וכתב מאמרי דעה בעיתונים "גלובס" ו"הארץ". בשנת 1996 מונה למרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובסוף 2013 קודם לדרגת פרופסור חבר.[7] לימד בחוגים למדע המדינה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב וביחידה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטת בר-אילן.

בשנים 1999–2000 לימד בבית הספר לתקשורת של מכללת ספיר.

משנת 2001 עד שנת 2007 לימד בבית הספר לתקשורת של המכללה האקדמית נתניה. הוא הרצה במכללה לפיקוד ומטה של משטרת ישראל, במכללה לביטחון לאומי, ובמדרשה לקצינים בכירים של צה"ל.

בעבר כיהן בהנהלת האגודה לזכויות האזרח.

משה נגבי היה נשוי לד"ר עירית נגבי, מרצה במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובחוג לקרימינולוגיה במכללת אשקלון, ולהם שלושה ילדים.

נגבי הלך לעולמו ב-27 בינואר 2018 לאחר מאבק בסרטן.[8] נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מקבל אות זכויות האדם לשנת 1984, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 14 במרץ 2011
  2. ^ דן מרגלית, ראיתי אותם, הוצאת זמורה-ביתן 1997, עמ' 246
  3. ^ יהושע וינשטיין, אי-ציות ודמוקרטיה, שלם, 1998, עמ' 196. פורסם לראשונה ב"על דמוקרטיה וציות", הוצאת "יש גבול", 1990.
  4. ^ לירון מרוז‏, עצומה בחתימת מאות עיתונאים: "פיטורי נגבי - סכנה לחופש העיתונות", באתר וואלה! NEWS‏, 20 באפריל 2001
  5. ^ תיק: 56/2001 ערעור: 2/2003 בבית הדין לאתיקה של מועצת העתונות בשבתו כערכאת ערעור
  6. ^ תקציר פסק הדין הסופי בתלונת עופר נמרודי נגד משה נגבי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)
  7. ^ עופר וולפסון, תואר פרופ' לפרשן המשפטי משה נגבי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 24 בדצמבר 2013
  8. ^ יונתן ריגר, ‏משה נגבי הלך לעולמו בגיל 69, באתר ‏mako‏‏, ‏27 בינואר 2018‏
  9. ^ משה דרורי, [על] משה נגבי, "כבלים של צדק; בג"ץ מול הממשל הישראלי בשטחים", משפטים, יג 3, תשמ"ד, עמ' 533–541.
  10. ^ חופש העיתונות בישראל - הטקסט המלא של הספר, באתר של מכון ירושלים לחקר ישראל
  11. ^ משה נגבי, "חופש העיתונאי" מאת משה נגבי, באתר העין השביעית, 14 ביולי 2011