משפטי המכשפות של איי התעלה

משפטי המכשפות של איי התעלה (באנגלית: Channel Islands Witch Trials) היו סדרה של משפטי מכשפות באיי התעלה ג'רזי וגרנזי בין השנים 1562-1661.^[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמציה הפרוטסטנטית הביאה להתנתקותה של כנסיית אנגליה (או הכנסייה האנגליקנית) מרומא במהלך מלכותו של הנרי השמיני, החל בשנת 1529 וכלה בשנת 1537. בעקבות פרסומו של ז'אן קלווין את הגותו בצרפת ב-1536 הוא נאלץ לנוס לז'נבה ואז לשטרסבורג, שם הקלוויניזם הפך לזרם דת משמעותי, אותו אימצו שווייץ, הולנד, שוודיה, וכן בעלי כוח בגרנזי, על פני הכנסייה הרומית-קתולית שממנו התנתקו. ניתוק זה הוביל לרדיפת כופרים מצד הקתולים, כולל חברי הכנסייה הרפורמית של צרפת, ההוגנוטים, אשר נמלטו מצרפת וחלקם מצאו מקלט באיי התעלה.

בתורם, הקלוויניסטים בז'נבה, בראשותו של קלווין בעצמו, פתחו ברדיפות משלהם, ועצרו, עינו והוציאו להורג את מתנגדיהם. בכלל זה, פתחו בצידי מכשפות, כאשר המואשמות הוגלו, ולעיתים גם נהרגו.

המרטיריות מגרנזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשעלתה לכס המלכות באנגליה המלכה הקתולית מרי הראשונה, היא פתחה ברדיפות נרחבות נגד פרוטסטנטים. במסגרת מאורעות אלו, בשנת 1556, נשפטו בגרנזי בעוון גנבה שלוש נשים: גיימין גילברט, אחותה פרוטין מאסי, ואמן, קתרין קושה. בעוד הן זוכו מאשמת הגנבה, מכיוון שפרוטין מאסי הייתה אשתו של איש כמורה קלוויניסטי, בית המשפט הרשיע את שלושתן בגין השקפות דתיות המנוגדות לדרישות הכנסייה הקתולית, ושלושתן נשרפו על המוקד. פרוטין, שהייתה בהריון מתקדם, ילדה את תינוקה בעודה עולה בלהבות. הנשים נהיו מוכרות בכינוי "המרטיריות מגרנזי".

קלוויניזם ומלחמות הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מותה של מרי ועלייתה של אליזבת הראשונה הפרוטסטנטית למלכות ב-1558, הגיעו ההוגונוטים לאיים, ועמם אנשי כמורה דוברי צרפתית. אירועים אלו הובילו לסיום השפעת הכנסייה הקתולית באיים.

שינוי זה הוביל בין היתר לפתיחת חקירה לנסיבות מותן של המרטיריות, ובעלי תפקידים אחראיים הואשמו גם במעילת כספים. בין הנאשמים היה פקיד בית המשפט הלייה גוסלן, וכן הדיקן, ג'יימס איימי, אשר נכלא ונושל מכל רכושו. גוסלן פוטר ממשרתו, אך זכה ב-1562 בחנינה מאת המלכה יחד עם מספר נאשמים נוספים.^[2] הצרפתית מלחמות של דת שהתרחשו בין 1562 ל-1598 הגדילו את מספר הפליטים הפרוטסטנטים שהגיעו לאיים.^[3]

מכיוון שהקלוויניזם היא דת קפדנית ומחמירה, העלייה של זרם פרוטסטנטי זה באיים הביא לשינויים סוחפים גם בתרבות הדתית - הכנסיות הופשטו מציורים וסמלים דתיים כגון פסלים, עיטורי מזבחות, מזרקות מים, וכן צלבים. בתי משפט כנסייתיים אכפו חובת נוכחות בכנסייה פעמיים בכל יום ראשון, וכן איסורים על הימורים וריקודים ועוד הגבלות רבות, במיוחד בימי ראשון, בעזרת איומים במלקות, ארכוף במרחב הציבורי, ומאסר.^[3]

משפטי המכשפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחמרה באכיפת הסדר הציבורי והתנהלות התושבים כללה עלייה חדה ברדיפת מכשפות. בין השנים 1550 ו-1650 הואשמו בכישוף לפחות 100 בגרנזי. הודאות אולצו בעינויים, ולאחר מכן הוטלו על המורשעים מגוון עונשים, וביניהם הלקאה, גירוש, תלייה, חניקה, או שרפה על המוקד.^[3]

על פי הווידויים מהמשפטים בגרנזי, השטן היה מופיע כדמויות רבות, ביניהם חתול, כלב, ארנבת, עכבר, חולדה, עז, או אפילו בתור אדם רעול פנים לאור יום.

ההיסטוריון ג'ורג' רג'ינלד בליין כתב רבות על רדיפת המכשפות בג'רזי, בעיקר בספרו משנת 1939, ואף נתן את השם לסלע המכשפות בסנט-קלמנט, צוק באי שעל פי המסורת היה מקום מפגש של מכשפות ועובדי השטן. עם זאת, העבודה שלו נחשבת לעיתים כנאיבית לגבי עינויים ההודאות שהן תוצאתם, בעיקר מכיוון שהוא התבסס רבות על עבודתה של מרגרט מארי, ואף הסיק שקיום משפטי המכשפות העידו על קיום חברה מכשפתית סודית ענפה ברחבי אירופה, בה נאלצו הכנסיות והרשויות להיאבק.^[4]

בין משפטי המכשפות שתיעד בליין נכללים:

ב-1562, משפטה של אן מסאן ברלאד היה משפט המכשפות הראשון בג'רזי.
פאקט לה וקונט, מג'רזי, נשפטה על מעשי כישוף והוגלתה מן האי. היא הואשמה שהיא חזרה לג'רזי באמצעות "מעשים ולחשים שטניים", ונעצרה מחדש. בחקירתה, היא "הודתה שנכנסה לשותפות עם השטן, ובעזרתו ביצעה אינספור מעשי פשע ורצח".
ז'אן מוראן מג'רזי הודה שערך "חוזה עם השטן... על ידי סימן והסכם... שבמסגרתו הוא ביצע אינסוף מעשי עוולה, פשע ורצח".
סימון וודה מג'רזי הודה כי הוא שוחח מפעם לפעם עם השטן, אשר הופיע בפניו בתור חתול או עורב.
מארי טוג'י מג'רזי הודתה "שהיא גרמה למותו של ילד והטילה כישוף על אישה".
פרונל שבלייה, אשתו של רוברט פאלה, נידונה למוות ב"חניקה על עמוד באתר ההוצאות להורג, שם תישרף וגופה ייאכל עד שיהיה לאפר, וכל רכושה יוחרם לידיה של שליטתינו הגבירה המלכה" אליזבת הראשונה, בג'רזי בשנת 1597.
אליזבת גרנדין מג'רזי, נעצרה בגין כישוף אך שוחררה באזהרה "לא להסתובב באופן מופגן באי".
מארי דה קאליי, מגרנזי, הורשעה בעוון מעשה כשפים, אחד ממספר נשים בקבוצת המכשפות Le Châté Rocquôine, ונשרפה על המוקד ב-17 באוקטובר 1617. בני משפחתה גורשו מן האי.^[5]
מארי בלאנש, שנחשבה לבת ממשפחה "טובה", הורשעה והוצאה להורג כמכשפה.^[5]
תומאס טוג'י, בתו ז'ואן טוג'י, ומישל שיברה, אשתו של פייר אוסמון, הואשמו ב"פשע הנתעב" של כישוף ב-1622, ונכלאו בטירת קורנט בגרנזי לשם "חקירה לגבי עניינים שונים", נמצאו אשמים ב"ביצוע רציחות שונות, הטלת מום במספר אנשים, גרימה למותם של בעלי חיים רבים, וביצוע מספר פציעות", הם נידונו למוות בשרפה.
איזבל בקה הודתה ש"אישה לא מוכרת לה", ואז "שש נשים נוספות שגם אותן לא הכירה" הן מכשפות, והן כולן נידונו למוות בחניקה ואז שרפה.
מארי אסנוף הייתה נכדתו של הרקטור של כנסיית סנט ג'ון, בג'רזי, אבל בכל זאת הוצאה להורג בשנת 1648, לאחר שגילחו את ראשה וגילו סימני מכשפה.

רדיפת המכשפות חדלה בעיקרה כשעבר חוק האחידות של שנת 1662 של צ'ארלס השני, אשר כפה על כל תושבי הממלכה את השימוש בספר התפילות העממי ואיחד בין הדת האנגליקנית לבין הדתות הלא-קונפורמיסטיות. נדרש זמן רב יותר לשינויים להשתרש באיי התעלה, מכיוון שרוב תושביהם היו דוברי צרפתית.^[3] כתוצאה, היו עוד מספר מקרים של האשמות בכישוף גם לאחר מכן, ביניהם המקרה של אליזבת גאווי נהרגה במרץ 1765 בג'רזי, ללא משפט, על ידי "אומללים המאמינים באמונות תפלות שהאשימו אותה בכישוף, התעללו בה באכזריות וגרמו למותה, ואז זרקו את גופתה האומללה בקרבת מקום. היא הייתה מסכנה חפה מפשע, כך נולדה וכך חייתה כל חייה, מסכנה ותמימה."

בשנות ה-1670, היגר פיליפ ד'אנגלואה, יליד ג'רזי ממוצא הוגנוטי, למסצ'וסטס, שם נעצר במסגרת משפטי המכשפות בסיילם.

משפט המכשפות האחרון שהתקיים בג'רזי היה המשפט של ג'ון ג'רוויס ב-1736, אשר לפניו הואשמו בכישוף לפחות 66 אנשים נוספים.^[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Parker, T.H.L. (2006). John Calvin: A Biography. Oxford: Lion Hudson plc. ISBN 978-0-7459-5228-4.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Burns, William E. (2003). Witch Hunts in Europe and America: An Encyclopedia. Greenwood Publishing Group. ISBN 9780313321429.
^ Tupper, Ferdinand Brock. The Chronicles of Castle Cornet. Stephen Barbet 1851.
^ ¹ ² ³ ⁴ Girard, Peter (1990). More of Peter Girard's Guernsey: A Second Miscellany of Guernsey's History and Its People. Guernsey Press. ISBN 978-0902550421.
^ "Channel Islands Witchcraft: A Critical Survey". Societe Jersiaise.
^ ¹ ² Strappini, Richard (2004). St Martin, Guernsey, Channel Islands, a parish history from 1204.
^ "Witch trials in Jersey - fact, or fiction?". Jersey Evening Post. 23 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)

[Burns-1] Burns, William E. (2003). Witch Hunts in Europe and America: An Encyclopedia. Greenwood Publishing Group. ISBN 9780313321429.

[FBT-2] Tupper, Ferdinand Brock. The Chronicles of Castle Cornet. Stephen Barbet 1851.

[PG90-3] ¹ ² ³ ⁴ Girard, Peter (1990). More of Peter Girard's Guernsey: A Second Miscellany of Guernsey's History and Its People. Guernsey Press. ISBN 978-0902550421.

[SJCIW-4] "Channel Islands Witchcraft: A Critical Survey". Societe Jersiaise.

[RS-5] ¹ ² Strappini, Richard (2004). St Martin, Guernsey, Channel Islands, a parish history from 1204.

[JEP09-6] "Witch trials in Jersey - fact, or fiction?". Jersey Evening Post. 23 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]