לדלג לתוכן

נוטות החסד (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוטות החסד
Les Bienveillantes
מידע כללי
מאת ג'ונתן ליטל
שפת המקור צרפתית
סוגה רומן
נושא מלחמת העולם השנייה, השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות אירופה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת גלימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2006
מספר עמודים 941
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת כנרת
תאריך 2008
תרגום ניר רצ'קובסקי
פרסים
  • פרס גונקור (6 בנובמבר 2006)
  • הפרס לרומן של האקדמיה הצרפתית (26 באוקטובר 2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002607983
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נוטות החסדצרפתית: Les Bienveillantes) הוא רומן מאת ג'ונתן ליטל, שיצא לאור בצרפת בשפה הצרפתית בשנת 2006. הספר מספר בגוף ראשון את סיפורו של קצין אס דה בדיוני בשם מקס אואה, ששירת בחזית המזרחית והיה מעורב ברצח המונים בשואה. ליטל עצמו מעדיף להתייחס לפעולות ההרג בשם "מדיניות ההשמדה הנאציונל-סוציאליסטית" וזאת בשל כך "שהיא כוללת גם את השמדת ההומוסוקסואלים, הצוענים, הנכים ועוד שורה של מיעוטים".[1]

חייו הפרטיים של אואה מתוארים בפירוט רב. אואה, הומוסקסואל, המתאר בפירוט רב את יחסיו עם גברים, מעיד גם על עצמו כי קיים גילוי עריות עם אחותו. במהלך הספר מבצע אואה פשעים רבים, בנוסף להשתתפותו בפעולות ההרג במסגרת האס דה. בין היתר רוצח אואה את אחד ממאהביו, את ידידו הטוב ביותר וככל הנראה את אמו ואת אביו החורג.

קבלה וביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר, שאורכו בשפת המקור כ-900 עמודים, יצא לאור בצרפת בשנת 2006 וזכה להצלחה מסחרית וביקורתית. בששת השבועות הראשונים לאחר הוצאתו לאור, נמכר הספר בצרפת ב-280,000 עותקים. הספר זכה בשנת 2006 בפרס גונקור וכן ב"פרס הגדול לרומן של האקדמיה הצרפתית".

לצד השבחים הרבים להם זכה הספר, שאף כונה "הרומן הגדול הראשון של המאה ה-21" והשוואת מחברו לכמה מגדולי הסופרים בהיסטוריה, ספג הספר ביקורות חריפות על הבחירה לתאר את האירועים דרך עיניו של התליין, ועל שגיאות היסטוריות ועובדתיות רבות.[2] ההיסטוריון הצרפתי־גרמני פטר שטלר האשים את ליטל בחוסר הבנה של התרבות הגרמנית בזמן המלחמה ובשיבושים רבים הנובעים מכך, וכינה את הספר "דומה לסרט הוליוודי בו מופיעים נאצים המדברים אנגלית ומנהלים דיאלוג משמים... גרוטסקי תדיר, לעיתים דוחה או מענה, ולא מעט מגוחך."[3] מבקרים לא מעטים ביקרו את הספר על ההתפלשות הנהנתנית שלו באלימות, מין ומוות והגדירו אותו, בין השאר, כ"סטאלג פסבדו אינטלקטואלי".[4][5] ביקורות אחרות התעמתו עם מה שנתפש בעיני כותביהן כאימוץ בו זמני של תפישת הבנאליות של הרוע, והצגת אואה כאדם רגיל שנקלע לנסיבות בלתי־רגילות ותיאורו כמקרה חריג וייחודי המונע מתוקף דחפיו הפנימיים הרצחניים.[6] עמוס עוז מתח ביקורת על הספר, בטענה שאינו מקורי, וכי הרעיון העיקרי בו לקוח מ"אייכמן בירושלים" של חנה ארנדט, אך בניגוד לאייכמן של ארנדט, האמור להיות 'כל אדם', גיבורו של ליטל הוא פסיכופת. כן טען עוז כי המדובר ב"טריוויאליזציה של השואה", וכי הספר "מאוהב ברוע".[7]

שמה של היצירה, "נוטות החסד", מוזכר רק בפיסקה האחרונה של הספר, בה מתייחס הסופר אל הטרגדיה היוונית "נוטות החסד" של אייסכילוס, שבה רודפות אלות נקמניות את אורסטס, גיבור המחזה, לאחר שרצח את אמו.

הספר תורגם לשפות שונות, בהן אנגלית (הוצאת הרפר וקולינס, 2008). בעברית, יצא הספר יצא לאור בשנת 2008, בתרגומו של ניר רצ'קובסקי, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. עקב הפולמוס שהתעורר במקומות בהם יצא הספר לאור, לוותה הוצאת הספר, במהדורתו העברית, בהוצאת חוברת בת 91 עמודים בשם "הפולמוס", בה ענה הסופר לביקורת שספג הספר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אסף אוני, ברלין, התליין מעניין אותי יותר מהקורבן, באתר הארץ, 28 במאי 2008
  2. ^ ההיסטוריון הצרפתי אדואר אוּסוֹן כינה את הספר "תרמית ענק" (ר' כאן).
  3. ^ פטר שטלר, Ripley im Land der Shoah‏ 29 באוקטובר 2006, טאגסשפיגל.
  4. ^ אריאנה מלמד, המתת חסד, באתר ynet, 15 ביוני 2008.
  5. ^ ביקורות רבות אחרות ברוח זו, במיוחד בעיתונות הגרמנית, ניתן למצוא (בציטוט) כאן.
  6. ^ כפי שעולה מביקורתו של איריש רדיש ב-Die Zeit. (ר' כאן).
  7. ^ עמוס עוז על "נוטות החסד" בבלוג של כנרת, זמורה, דביר