ניסים עזיקרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניסים עזיקרי
ניסים עזיקרי ב-1970
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 7 באוגוסט 1939
כ"ב באב ה'תרצ"ט
בולגריהבולגריה וארנה, ממלכת בולגריה
פטירה 3 בפברואר 1990 (בגיל 50)
ח' בשבט ה'תש"ן
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19461990 (כ־44 שנים)
בן או בת זוג עליזה עזיקרי עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דליה פרידלנד וניסים עזיקרי בהצגה "יום א' בניו יורק", 1965
לוחית זיכרון על ביתו של ניסים עזיקרי ברח' ביל"ו 6 בתל אביב
קברו של עזיקרי, בסמיכות לקברו של השחקן שמואל סגל, בבית העלמין קריית שאול

ניסים עָזיקְרי (7 באוגוסט 19393 בפברואר 1990) היה שחקן תיאטרון וקולנוע, תסריטאי וצייר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזיקרי נולד בעיר וארנה שבבולגריה. בגיל שבע הופיע לראשונה בתיאטרון.

ב-1948, במהלך מלחמת העצמאות, עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בלוד. כשהיה בן 13 עבר עם משפחתו ליפו. בנעוריו למד בסטודיו הדרמטי של "תיאטרון האהל" בתל אביב, בהדרכת משה הלוי.

בשירותו הצבאי נמנה עם מייסדי להקת גייסות השריון, שם גם הכיר את אשתו לעתיד, הזמרת עליזה עזיקרי. לאחר סיום שירותו בצה"ל התקבל לתיאטרון "הבימה" ב-1961, וצורף לקולקטיב ב-1966.

עזיקרי נישא לעליזה ונולדה להם בת בשם פאני. באמצע שנות ה-60 הכירה עליזה את הזמר אריס סאן והתפתח ביניהם שיתוף פעולה מקצועי וגם רומן שכיכב בטורי הרכילות באותה עת. בעקבות הרומן נפרדו בני הזוג עזיקרי, אולם המשיכו להתגורר בסמיכות בתל אביב. ניסים עזיקרי נטל חלק בגידול הבת המשותפת פאני ואחותה הצעירה סאני, בתם של עליזה ואריס סאן, עד שעליזה עזבה את הארץ בתחילת שנות ה-70.

עזיקרי שיחק ב"תיאטרון זירה", "תיאטרון האהל" ו"תיאטרון הבימה" והשתתף בין השאר בהצגות: "מחכים לגודו", "הארכיטקט והקיסר", "ז'אן ד'ארק", "הלילה השנים עשר", "יתוש בראש", "הכתובה" ו"גן הדובדבנים". תפקידו האחרון היה יונה פופוך בהצגה מלאכת החיים מאת חנוך לוין[1].

כמו כן, השתתף בסרטים: "הם היו עשרה", "תעלת בלאומילך", "הצד השני", "פנטסיה על נושא רומנטי", "חצי חצי", "אהבה גנובה" ו"אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב". בסרט "המובטל בטיטו" השתתף בכתיבת התסריט עם זאב רווח על-פי מחזהו של טומי לפיד "תפוס את הגנב".

עזיקרי הגיש פינה בתוכנית הטלוויזיה "זהו זה!", ביחד עם בנו גורי, וכן הוציא תקליט אודיו בו הוא מקריין עיבוד בחרוזים ליצירתו של סרגיי פרוקופייב, "פטר והזאב".

בשנת 1975 הציג ציורים בתערוכה קבוצתית בגלריה 123 בתל אביב.

בשנת 1988 יצא לאור ספרו של עזיקרי "רשמים בלי מסכות" בהוצאת משרד הביטחון במסגרת האוניברסיטה המשודרת. הספר מכיל אוסף של שיחות, בהן הוא מסביר את האופן שבו ניגש לגלם דמויות שונות במהלך הקריירה שלו.

לאורך שנות חייו, לקה פעמיים בהתקף לב ובפעם השלישית נפטר מהתקף לב בשנתו והוא בן 50. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

הותיר אחריו, מנישואיו הראשונים לזמרת עליזה עזיקרי, את בתו פאני, ומנישואיו השניים, את אשתו חמדה ושני ילדים.

לאחר מותו החליט יעקב אגמון, מייסד פסטיבל "תיאטרונטו" להצגות יחיד, כי הפרס להצגה הזוכה בפסטיבל יקרא "פרס נסים עזיקרי".

באוקטובר 2010 הוצב לוח זיכרון על הבית בו התגורר ברחוב ביל"ו בתל אביב.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלאכת החיים, נבדק ב-2023-03-26