ניסים עזיקרי
 | |
| לידה |
7 באוגוסט 1939 כ"ב באב ה'תרצ"ט  וארנה, ממלכת בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
3 בפברואר 1990 (בגיל 50) ח' בשבט ה'תש"ן  תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול  |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1946–1990 (כ־44 שנים) |
| בן או בת זוג |
עליזה עזיקרי |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ניסים עָזיקְרי (7 באוגוסט 1939 – 3 בפברואר 1990) היה שחקן תיאטרון וקולנוע, תסריטאי וצייר ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עזיקרי נולד בעיר וארנה שבבולגריה. בגיל שבע הופיע לראשונה בתיאטרון.
ב-1948, במהלך מלחמת העצמאות, עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בלוד. כשהיה בן 13 עבר עם משפחתו ליפו. בנעוריו למד בסטודיו הדרמטי של "תיאטרון האהל" בתל אביב, בהדרכת משה הלוי.
בשירותו הצבאי נמנה עם מייסדי להקת גייסות השריון, שם גם הכיר את אשתו לעתיד, הזמרת עליזה עזיקרי. לאחר סיום שירותו בצה"ל התקבל לתיאטרון "הבימה" ב-1961, וצורף לקולקטיב ב-1966.
עזיקרי נישא לעליזה ונולדה להם בת בשם פאני. באמצע שנות ה-60 הכירה עליזה את הזמר אריס סאן והתפתח ביניהם שיתוף פעולה מקצועי וגם רומן שכיכב בטורי הרכילות באותה עת. בעקבות הרומן נפרדו בני הזוג עזיקרי, אולם המשיכו להתגורר בסמיכות בתל אביב. ניסים עזיקרי נטל חלק בגידול הבת המשותפת פאני ואחותה הצעירה סאני, בתם של עליזה ואריס סאן, עד שעליזה עזבה את הארץ בתחילת שנות ה-70.
עזיקרי שיחק ב"תיאטרון זירה", "תיאטרון האהל" ו"תיאטרון הבימה" והשתתף בין השאר בהצגות: "מחכים לגודו", "הארכיטקט והקיסר", "ז'אן ד'ארק", "הלילה השנים עשר", "יתוש בראש", "הכתובה" ו"גן הדובדבנים". תפקידו האחרון היה יונה פופוך בהצגה מלאכת החיים מאת חנוך לוין[1].
כמו כן, השתתף בסרטים: "הם היו עשרה", "תעלת בלאומילך", "הצד השני", "פנטסיה על נושא רומנטי", "חצי חצי", "אהבה גנובה" ו"אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב". בסרט "המובטל בטיטו" השתתף בכתיבת התסריט עם זאב רווח על-פי מחזהו של טומי לפיד "תפוס את הגנב".
עזיקרי הגיש פינה בתוכנית הטלוויזיה "זהו זה!", ביחד עם בנו גורי, וכן הוציא תקליט אודיו בו הוא מקריין עיבוד בחרוזים ליצירתו של סרגיי פרוקופייב, "פטר והזאב".
בשנת 1975 הציג ציורים בתערוכה קבוצתית בגלריה 123 בתל אביב.
בשנת 1988 יצא לאור ספרו של עזיקרי "רשמים בלי מסכות" בהוצאת משרד הביטחון במסגרת האוניברסיטה המשודרת. הספר מכיל אוסף של שיחות, בהן הוא מסביר את האופן שבו ניגש לגלם דמויות שונות במהלך הקריירה שלו.
לאורך שנות חייו, לקה פעמיים בהתקף לב ובפעם השלישית נפטר מהתקף לב בשנתו והוא בן 50. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
הותיר אחריו, מנישואיו הראשונים לזמרת עליזה עזיקרי, את בתו פאני, ומנישואיו השניים, את אשתו חמדה ושני ילדים.
לאחר מותו החליט יעקב אגמון, מייסד פסטיבל "תיאטרונטו" להצגות יחיד, כי הפרס להצגה הזוכה בפסטיבל יקרא "פרס נסים עזיקרי".
באוקטובר 2010 הוצב לוח זיכרון על הבית בו התגורר ברחוב ביל"ו בתל אביב.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1975 – פרס טנה
- 1981 – פרס אקו"ם, על תפקידו בהצגה "הלילה השנים עשר" מאת שייקספיר
- 1987 – פרס רובינא, על תפקידו בהצגה "הדוד וניה" מאת צ'כוב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניסים עזיקרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ניסים עזיקרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ניסים עזיקרי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ניסים עזיקרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- ניסים עזיקרי, בארכיון הבימה
- ניסים עזיקרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- נילי פרידלנדר, עם סוללות מלאות - ריאיון עם ניסים עזיקרי, מעריב, 17 בספטמבר 1970
- עמית לוינסון, הצגת חייו: עיריית תל אביב מנציחה את ניסים עזיקרי, באתר nrg, 22 באוקטובר 2010
- אביבה לורי, סאני עזיקרי-כרמל חוזרת אל הילדות בצל אבא, אריס סאן, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2011
- כתבה על חייו ופועלו, באתר הטלוויזיה החינוכית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מלאכת החיים, נבדק ב-2023-03-26