תעלת בלאומילך

תעלת בלאומילך

כרזת הסרט בעיצוב צילה מנוסי
בימוי	אפרים קישון
הופק בידי	אפרים קישון ורוני יעקב
תסריט	אפרים קישון
שחקנים ראשיים	בומבה צור ניסים עזיקרי שרגא פרידמן שייקה אופיר גדעון זינגר נתן וולפוביץ' זהרירה חריפאי מוסקו אלקלעי אלברט כהן עודד תאומי גבי עמרני ראובן בר יותם מרים גבריאלי אבנר חזקיהו אלישבע מיכאלי אושיק לוי רבקה מיכאלי אורי זוהר ציפי שביט
מוזיקה	נעם שריף
צילום	דוד גורפינקל
מדינה	ישראל, ארצות הברית
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	16 במרץ 1969
משך הקרנה	91 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט קומדיה
פרסים	היה מועמד לפרס גלובוס הזהב
דף הסרט ב־IMDb

סצנה מתוך "תעלת בלאומילך". ראש העיר (נתן וולפוביץ') בתווך בין עוזרו יצחק קוֹסְלָה (אברהם רונאי) וניצב משנה לבקוביץ' (גדעון זינגר)

תעלת בלאומילך הוא סרט קולנוע ישראלי קומי-סאטירי בבימויו של אפרים קישון שיצא לאקרנים ב-1969. הסרט מבוסס על הומורסקה בשם "אגדה על תעלה בתל אביב" של קישון, שפורסמה לראשונה בשנת 1952 ונכללה בספר "אלף גדיא וגדיא".

הסרט זכה להצלחה קופתית ולביקורות אוהדות, זכה בפרס הסרט הזר בפסטיבל הסרטים של ברצלונה ובפרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של מונטה קרלו, והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב.

עלילה

בסרט מופיע חולה רוח בשם קאזימיר בלאומילך (מגרמנית: Blaumilch, "חלב כחול"), אשר נמלט מבית המשוגעים. הוא גונב פטיש אוויר מעיריית תל אביב ומתחיל לקדוח, לפנות בוקר, בלב כיכר מוגרבי. שוטר מקוף (שבסרטיו הבאים של קישון הפך לדמות השוטר אזולאי) אינו מעלה על דעתו לשאול את בלאומילך לפשר מעשיו, אלא להפך: השוטר מנסה לסייע לבלאומילך ולהשליט במקום סדר שיאפשר לו להמשיך לחפור.

סביב החופר מתפתחת מהומה שלמה, בגלל הרעש וההפרעה לתעבורה, אך איש אינו מנסה לעצור בעדו. דבורה, ארוסתו של עוזר מנהל מחלקת דרכים בעירייה, יחזקאל ציגלר (מגרמנית: Ziegler, יצרן לבנים), מתגוררת סמוך למקום ומספרת לציגלר על המהומה. אולם אף אחד מהאחראים אינו רוצה להצטייר כמי שאינו יודע מה מתרחש בתחום אחריותו. כל אנשי עיריית תל אביב והמשטרה מעמידים פנים כאילו כל המבצע היה מתוכנן על ידיהם או שמוצאים מישהו שהם בטוחים כי הוא המתכנן. הכול מעדיפים להעמיד פנים כאילו מדובר בפרויקט עירוני מתוכנן היטב, והתעלה במורד אלנבי ממשיכה להיחפר בדרך אל הים.

היחיד שמגלה את האמת הוא ציגלר, המציץ לתוך בקתתו של החופר ומגלה שם את פטיש האוויר מונח על המיטה ומכוסה בשמיכה. ציגלר מבין שבלאומילך מטורף ושאיש לא נתן את ההוראה לחפור בכיכר, אולם הוא אינו מוצא אוזן קשבת. ציגלר, המוחה נואשות, מפוטר מתפקידו. דווקא הוא, היחיד שמבין את המציאות, מוכרז כמטורף.

בסיום הסרט נפתחת "תעלת אלנבי" בטקס רב משתתפים, בליווי תזמורת ונציגי הממשלה, והכול מודים לראש העיר בעל החזון שהפך את תל אביב ל"ונציה של המזרח הקרוב". בלאומילך, שנעלב מכך שלא קיבל הכרה לתרומתו בנושא, לוקח את פטיש האוויר ועובר לחפור בכיכר מלכי ישראל (לימים כיכר רבין) אשר מול בניין העירייה. באותה העת מובל ציגלר אל בית המשוגעים.

הפקה

הסרט נחשב עד היום לאחד היקרים והמורכבים שנעשו בישראל. התעלה המוצגת בסרט נחפרה באדמות אולפני הרצליה רופדה בניילון ומולאה במים. התפאורה, שהוקמה גם היא באולפני הרצליה, שיחזרה את כיכר מוגרבי ורחוב אלנבי. רודיקה אלקלעי, אשתו של השחקן מוסקו אלקלעי, ששיחק בסרט, עבדה כמלבישה על סט הצילומים של הסרט. היא הביאה איתה מצלמת 8 מ"מ וצילמה את המתרחש מאחורי הקלעים של הסרט - ההווי על הסט, עבודת הצוות והכנת התפאורה של הסרט. קטעים מן הצילומים שולבו בסרט התיעודי "כך ראינו" של המפיק אריק ברנשטיין והבמאי אליאב לילטי.

אלמנטים דומים ביצירות אחרות של קישון

בין הסרט להומורסקה "תעלה בתל אביב" הרבה פרטים דומים, אך גם מספר הבדלים בולטים. בהומורסקה של קישון מתואר חולה נפש בשם נפתלי ברמן, הנמלט מבית החולים לחולי נפש בבת ים, ומתחיל לחפור ברחובות תל אביב, החל בצומת הרחובות אלנבי ורוטשילד, ואז במורד אלנבי עד לים, כשלאורך כל הדרך אין מי שמנסה להתנגד לו. בסרט, הוסיף קישון לעלילה את דמותו של יחזקאל ציגלר, האיש המנסה לצעוק את האמת ואיש אינו מקשיב לו. דמות זו נלקחה מן המערכון "יצחק הסוף איננו" בספר "מערכונים" משנת 1959, המבוסס על ההומורסקה "זכר צדיק לברכה", שפורסמה לראשונה ב-1957 ומופיעה בספר "הכול תלוי" משנת 1961. במערכון, סיפור המעשה הוא חלום ובהומורסקה - סיוט. בשני החיבורים, איש אינו מקשיב לדובר האמת והוא מוכרז כ"משוגע" המביא "בשורות לא רצויות".

לעסקני עיריית תל אביב, שמסכימים עם כל מי שמפגין קורטוב של ביטחון עצמי, קישון לועג גם בסרטו "ארבינקא". ארבינקא (חיים טופול) הפרחח מגיע לעיריית תל אביב בלוויית שכנו (יוסי בנאי), כדי שהאחרון יוכל להגיש נגדו תלונה על גנבת חשמל. אולם ארבינקא מתחיל לחלק הוראות לעובדים, ואלו מיד מתייחסים אליו כאילו הוא המנהל שלהם. כשהוא מתבדח איתם ואומר "היום אני התחלתי לעבוד פה?!", הם מיד מגחכים יחד איתו ומתייחסים אליו כאל וותיק החולק איתם מניסיונו.

שוטר המקוף, המגולם על ידי שייקה אופיר, הפך לדמות ראשית בסרטו הבא של קישון - "השוטר אזולאי".

היבטים סאטיריים

תעלת בלאומילך הוא סיפור המתרחש בישראל ובמקום מסוים מאוד בה, אך הביקורת הסאטירית שביסודו מופשטת ואוניברסלית, כמעט ללא התייחסות מפורשת לאישים ציבוריים אמתיים בתקופה. הפעם היחידה בה נראה בן-התקופה היא בסצנה בתחנת המשטרה, בה השכנים שנעצרו בגין הפרת סדר הציבור משמיעים למפקח המשטרתי "קונצרט" המציג את הרעשים להם הם חשופים בשל עבודות-הבנייה. בשיא ה"קונצרט", כאשר במקביל נראות תמונות של העבודות המתבצעות בסדר המרמז על תוהו ובוהו, מופיעה לפתע תמונה של ראש הממשלה לוי אשכול (הסרט יצא לאקרנים כשבועיים לאחר פטירתו של אשכול). התמונה מופיעה לשנייה אחת ללא-הסבר ואינה חוזרת.

כבמקומות אחרים ביצירתו, מכוונת הסאטירה של קישון לפער שבין היומרה לשליטה מוחלטת של הבירוקרטיה השלטונית (המשטרה, עובדי העירייה ועוד) לבין יכולת השליטה שלה בפועל.

"החופר המשוגע" הוא גורם כאוטי, הפועל בלי מטרה נראית לעין, בדומה לאסון טבע או למזג האוויר. אנשי הבירוקרטיה, החרדים פן תיחשף ערוותם כמי שאינם מסוגלים לשלוט במצב, מנסים להעמיד פנים לכל אורך הדרך כי הכול נמצא תחת שליטתם, הכול תוכנן על ידם והכול נחזה על ידם.

כבר בשלב הראשוני, ממוקד עניינם של אנשי הבירוקרטיה, לא בשאלה הבסיסית והטבעית "מה קרה?" אלא בשאלות המשנה הנובעות הקשורות אליהם: מי אחראי לזה? כיצד אראה אם אתנגד לזה? כיצד אראה אם אודה שתחת אחריותי התנהלו דברים ללא שליטתי? היוהרה והצביעות האנושית גורמים לאחראים להתעלם כליל מהתוצאות הממשיות של פעולת המשוגע, לטובת ניסיון להביא לכך שהם לא ייראו כמי ששגו. ככל שהזמן חולף, וחפירות המשוגע נמשכות כסדרן, גדלה ה"השקעה" של כל אחד מהם בהמשך הפעולה כפי שהתרחשה קודם, גם אם התוצאה עלולה להיות אסון רבתי, שכן הפסקתה היא הודאה באשמה.

היבטים קולנועיים

בסרטו השלישי כבר החזיק קישון במיומנויות לא מעטות של מלאכת "עשיית סרט", לרבות הבימוי והעריכה. אלמנטים אלה השתכללו בשני הסרטים הבאים שלו ("השוטר אזולאי" ו"השועל בלול התרנגולות"), אך בסרט זה הם עדיין בשלב התפתחות. שכלול חדש שהכניס קישון בעבודתו הקולנועית בסרט זה הוא השימוש המצוין בתפאורה, המדמה מצב בדיוני. במונחים של 1969, הצגת רחוב אלנבי כמוצף במים הייתה בעיני הצופים פלא ברמה הוליוודית. קישון הצליח להקים באולפני הרצליה העתק בגודל טבעי של כיכר מוגרבי – היבטים אחרים כגון הזרמת מים לסט הפכו אותו מההיבט הטכני לייחודי מסוגו שהוקם בישראל עד אז. במובן זה כשלעצמו, קישון היה פורץ דרך בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי.

אך השימוש בשפה הקולנועית השתכלל אצל קישון בסרט זה הרבה מעבר להיבט הטכני. קישון נסע בעולם, ראה סרטים וכבמאי ניתח אותם והעתיק מהם רעיונות לסרטיו. ביטוי ליכולת זו אפשר למצוא בסצנה שבה שותים תה בצוותא שני פקידי העירייה בני פלוגתא. הסצנה ערוכה כמחזה ביניים פנטסטי, המציג תמונה בלתי אפשרית של פיוס-לכאורה במרכזה של מלחמה בין השניים.

בסרט זה נעשה גם שימוש נחשוני למדי במונחי תעשיית הקולנוע הישראלית בעבודת מצלמה. מכיוון שרוב הסרט צולם באולפן, ניתן היה להעמיד מערכות גדולות למדי של מסועי ומנופי מצלמה. ניתן לראות בסרט צילומי "דולי" ו"מנוף" רבים (כלומר תנועות מצלמה ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, מעלה ומטה).

שחקנים

שחקן	תפקיד
בומבה צור	בלאומילך
שייקה אופיר	שוטר מקוף
ניסים עזיקרי	יחזקאל ציגלר, עוזר ראש מחלקת דרכים
אבנר חזקיהו	מנחם זאב צוקרמן, שען
מרים גבריאלי	דבורה צוקרמן, גננת
אלברט כהן	ד"ר גלעד, רופא
גדעון זינגר	ניצב משנה עקיבא לבקוביץ'
נתן וולפוביץ'	ראש העיר
זהרירה חריפאי	שכנה
אסתר גרינברג	גברת כלניות
גבי עמרני	שוטר
אורי זוהר	מנצח תזמורת
מוסקו אלקלעי	זליג שולטהייס, מנהל אגף הכבישים
שרגא פרידמן	ד"ר אביגדור קויבישבסקי, ראש מחלקת דרכים
עודד תאומי	רופא שיניים
רבקה מיכאלי	מנקה באגף הכבישים
ציפי שביט	מרכזנית בטלפוניה
אלישבע מיכאלי	עוזרת ראש אגף הכבישים
יהודה אפרוני	מנהל באגף הכבישים
ראובן שפר	מנהל באגף הכבישים
אמנון מסקין	רב
אברהם רונאי	יצחק קוֹסְלָה, עוזר ראש העיר
שלמה וישינסקי	פקיד באגף הכבישים
ראובן בר יותם	זלמן פורמן, מנהל עבודה במחלקת הדרכים
אושיק לוי	קצין משטרה
רינה גנור	סיינה
אביבה פז	מזכירה
יונה אטלס	שופט
אפרים קישון	נהג (הופעת קמאו)
עמיר קישון	ילד

לקריאה נוספת

• עידו רוזן. Tel Aviv Storeys: רבי קומות וגיבורות במטרופולין תל אביב. גחליליות: כתב עת לקולנוע וטלוויזיה (1). תל אביב: רסלינג, 2018.

קישורים חיצוניים

• "תעלת בלאומילך", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "תעלת בלאומילך", באתר נטפליקס
• "תעלת בלאומילך", באתר AllMovie (באנגלית)
• "תעלת בלאומילך", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "תעלת בלאומילך", באתר אידיבי
• "תעלת בלאומילך", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "תעלת בלאומילך", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אפרים קישון, אגדה על תעלה בתל-אביב (הומוריסקה), דבר, 10 בפברואר 1952
• ר. עזריה, התעלה עוברת ברחוב אלנבי, מעריב, 24 במרץ 1969
• זאב רב-נוף, ראשון – לקישון, דבר, 28 במרץ 1969
• ירון לונדון, חפירות חיינו, באתר ynet, 18 במאי 2004
• "תעלת בלאומילך", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג", 29 בינואר 2006
• "כך ראינו": תיעוד נדיר של מאחורי הקלעים של "תעלת בלאומילך", באתר וואלה!‏, 3 באוגוסט 2012
• כך נולדה "תעלת בלאומילך", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ינואר 2019
• קרין ספינגולד, ‏"פארודיה על המפעל הציוני": 50 שנה לסרט הנבואי "תעלת בלאומילך", באתר מעריב אונליין, 22 במרץ 2019