אריס סאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריס סאן
Άρης Σαν
אלבום אוסף של אריס סאן בעריכת אילן בן שחר, שיצא בשנת 2002 לציון עשר שנים למותו
אלבום אוסף של אריס סאן בעריכת אילן בן שחר, יצא בשנת 2002 לציון עשר שנים למותו
לידה 19 בינואר 1940
ממלכת יווןממלכת יוון קלמטה, ממלכת יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 1992 (בגיל 52)
הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אריסטידיס סאיסאנאס
מוקד פעילות ישראלישראל  ישראל
עיסוק זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה
בת זוג פופי סאן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אריס סאן מימין עם מוני רוני (מוני הרשקוביץ) במועדון "מקסים", 1961

אָריס סאןיוונית: Άρης Σαν‏; 19 בינואר 1940 - 25 ביולי 1992) היה זמר ומוזיקאי יווני שהשתקע בישראל בסוף שנות החמישים ובמהלך שנות השישים. נחשב לאמן פורץ דרך שהביא את המוזיקה היוונית והים-תיכונית לישראל והפך אותה לפופולרית עד ימינו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאן נולד בשנת 1940 בקלמטה שביוון למשפחה יוונית אורתודוקסית והוטבל בשם אריסטידיס סאיסאנאס (Αριστείδης Σεϊσανάς). כשהיה בן 8 עבר עם משפחתו לאתונה, שם השלים את לימודיו בבית ספר עממי. כשהיה בן 11 זכה בתחרות כישרונות צעירים ובגיל 16 החל להופיע בטברנות כשהוא שר ומנגן בגיטרה.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957, בגיל 17, שט באונייה לישראל. ישנן כמה גרסאות חלוקות בדבר סיבת הנסיעה: לפי גרסה אחת, הוא התאהב בבחורה ישראלית ובא אחריה לישראל; גרסה אחרת – הוא הובא ארצה על ידי אמרגנים ישראלים; וגרסה שלישית היא שהתחמק מגיוס לצבא יוון. בראיון טלוויזיה שנערך עמו סיפר שבעת ביקורו בטורקיה הכיר נערה ישראלית והתאהב בה, וזמן מה אחרי ששבה לישראל בא בעקבותיה אך אז התברר לו שהיא מאורסת ועומדת להינשא; הוא ויתר על אהבתו לאותה נערה אבל לא היה מוכן לוותר על אהבתו לישראל ועל כן החליט להישאר ולחיות בה. בארץ שינה את שמו ל"אריס סאן" והחל להופיע ביפו במועדון "מפגש הסבלים" של שמואל ברזילי. המקום, שעד מהרה שינה את שמו ל"אריאנה", היה מועדון הלילה היווני הראשון בישראל והפך לאחד ממוקדי הבילוי המועדפים באזור תל אביב. במועדון שר סאן משיריו ביוונית והתחכך עם אנשי תרבות ותקשורת ישראלים רבים. בגיל 20 התחתן עם פופי, יוונייה נוצרייה מרמלה. סאן הופיע גם במסיבות פרטיות של בכירי צה"ל, בהם שר הביטחון משה דיין. הוא התחבב על הקצונה הבכירה וביקש מהם שיפעלו כדי שיקבל אזרחות ישראלית, ואכן לאחר זמן קצר התאזרח.

סאן החל להרוויח והיה שותף בארבעה מועדונים. הוא החל להקליט גם בעברית, ושירו "בחיים הכול עובר" הפך ללהיט. הוא הופיע במספר סרטים ישראליים: "פורטונה" (לצד גילה אלמגור, שגם הקליטה הוציאה תקליטון משיריו) ו"הסנדלר העליז" (לצד גדעון זינגר ויענקל'ה בן-סירא). באותם הימים הכיר זמרת צעירה, בוגרת להקה צבאית - עליזה עזיקרי, אשתו הטרייה של השחקן ניסים עזיקרי. סאן החל לחזר אחר עזיקרי, שנענתה לחיזוריו ועזבה את בעלה. הוא כתב לה את שירי האלבום "נערה ממש אוצר".

לאחר מלחמת ששת הימים יצאו אריס סאן ולהקתו להופיע בפני חיילים בכל קצות הארץ. הוא שמר על קשר חם עם שועי המדינה והופיע בחתונה הכפולה של ילדיו של משה דיין, אסי ויעל.

בשנת 1968 הוציא את התקליט "אריס" והיה מועמד לפרס כינור דוד, אך לא זכה. שירו "בּוּם פָּם" היה הצלחה גדולה, והוא היה לזמר הישראלי הראשון אשר מכר יותר ממאה אלף עותקים. גם השיר "סיגל", שכתב לאחייניתו, זכה להצלחה רבה. סאן שילב במוזיקה שלו אלמנטים של מוזיקה יוונית מסורתית עם עיבודים של מוזיקה פופולרית – שילוב ייחודי לאותה תקופה – כאשר הצליל הדומיננטי היה צליל הגיטרה החשמלית שלו אשר עליה ניגן בטכניקת נגינה הדומה לנגינה בבוזוקי, גם צליל ייחודי לאותה תקופה. בשיר "בום פם" שילב סאן קטעים משירו הערבי של מוחמד עבד אל-והאב (ששרה אום כולתום) "אינתה עומרי" – צעד שנחשב נועז באותה תקופה.

בשנת 1969 הוציא סאן את אלבומו הוקלט ביוון.

בארץ פשטה שמועה לפיה אריס סאן הוא מרגל, וסאן הכחיש שמועה זו מכול וכול. הוא שב לככב בטורי הרכילות, אשר היו מלאים בצילומים שלו עם כוכבניות תורניות. בינתיים, הרתה עזיקרי לסאן. הילדה שנולדה קיבלה את השם סאני. הלידה הייתה שיאה של התפוררות מערכת היחסים בין סאן לעזיקרי, אשר אף התדרדרה לאלימות.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 עזב סאן את ישראל וטס לניו יורק. שם שינה את מראהו – גילח את שפמו וחבש פאה נוכרית. הוא הביא לשם את הנגנים שלו, ובאוקטובר 1971[1] פתח בלב מנהטן את מועדון "סירוקו" (Sirocco). בין נגני המועדון היה אבי פרין. אמרגנו, אלי דישי, שכנע אותו להופיע גם באולמות גדולים יותר, והוא אמנם הופיע בקרנגי הול ובאולמות מפורסמים נוספים ברחבי ארצות הברית וקנדה. סאן לא שכח את ישראל, ובמלחמת יום הכיפורים שב אליה כדי להופיע בפני החיילים. לאחר שחזר לארצות הברית נחל המועדון הצלחה גדולה, ומשך אליו שחקנים כגון מלינה מרקורי, טלי סוואלס ואנתוני קווין. עם השנים התחלף קהל המבלים, ובמועדון החלו לבקר אנשי המאפיה, ובראשם ג'וזף גאלו, ואלו הביאו עימם את הסמים גם לחייו של סאן, שהתמכר לקוקאין. המשטרה פשטה על המועדון ותפסה בו את אנשיו של גאלו וכמות ניכרת של סמים. גם סאן נעצר. חוקרי ה-FBI דרשו מסאן להעיד נגד גאלו ואנשיו, אך הוא סירב. הוא נשפט ונגזר עליו מאסר של שנתיים על ניסיון להדחת עד בחקירה.

לאחר שנתיים יצא סאן מהכלא אדם שבור. הוא פתח מספר בתי עסק, אך אלו כשלו ונסגרו. אמרגנו, דישי, שכנע אותו לשוב לבמה, ואריס החל להשתקם. הוא ביקר מדי פעם בישראל, אך הפרויקט הגדול הבא שלו היה המועדון "קוסמיקו" בניו יורק, אלא שמועדון זה לא נחל הצלחה כמו מועדון "סירוקו", וסאן שקע בחובות.

הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 ברחו סאן ואמרגנו לבודפשט מפחד הנושים, שם מצאו עבודה במועדון "קזבלנקה" של הישראלי יוסי שפילמן. נראה היה שמזלו של סאן שוב מאיר לו פנים, אך אז הותקף על ידי בריונים וידו נשברה. בריאותו התדרדרה והוא אושפז, ולאחר כמה ימים נפטר מדום לב. גופתו נשרפה במצוות אשתו פופי, שאמרה שכך ביקש בצוואתו, ושרידיו נקברו בבית העלמין פלאשינג (אנ') בניו יורק. (באופן מקרי, הקבר צמוד לקברו של נגן הג'אז המפורסם לואי ארמסטרונג.)

מחוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הוקרן בפסטיבל ירושלים הסרט "תעלומת אריס סאן" (בבימוי דני דותן ודליה מבורך), המגולל את סיפור חייו, יצירתו ומותו המסתורי.

מופע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר של שנת 2002 העלו מופע מחווה בהשתתפות אמנים שונים ובהנחיית שמעון פרנס הנקרא: "אריס סאן חוזר ליפו", ערב הוקרה לזכרו. בשנת 2008 העלה הזמר היווני-ישראלי ניסים אלחנטי את המופע "נערה ממש אוצר" (על שם אחד מלהיטיו הגדולים של סאן, שהוקדש לעליזה עזיקרי), אשר בוסס על סיפור חייו של אריס סאן וכלל את מיטב הלהיטים שכתב וביצע ביוונית ובעברית. במופע השתתפה בתם של סאן ועליזה עזיקרי, סאני עזיקרי כרמל. אלחנטי וסאני הקליטו במסגרת המופע את הלהיט הגדול של סאן "סיגל" בעיבוד חדש של גדי גולדמן.[2] במסגרת זאת סאני הוקלטה שרה לראשונה בחייה.

מחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 העלה צוות הווי ובידור של מלון קלאב הוטל אילת מופע מחזמר כמחווה לאריס. המחזמר נקרא "אריס", והוא כולל את סיפור חייו של אריס סאן (מנקודת המבט בה הוא מכר את נשמתו לשטן) ואת שיריו. באותה שנה העלה "הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין" את המחזמר "סיגל", המתאר את סיפור אהבתם הטראגי של אריס סאן ועליזה עזיקרי. בעקבות ההצלחה הועברה ההפקה לתיאטרון הלאומי "הבימה" בכיכובם של ארז רגב והדר רצון-רותם (שגילמו את התפקידים הראשיים בסטודיו של יורם לוינשטיין), גיא זו-ארץ, רותם אבוהב וורד פלדמן.[3]

עיבודים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 הקליטו להקת בום פם וברי סחרוף שתי גרסאות כיסוי לשיר "בום פם", אחת קצרה ואחת ארוכה.

בשנת 2012 יצא לאור הסינגל "רק אתמול נולדה", שעובד על ידי אהרון קימיגרוב.

ארז לב ארי ביצע רבים משיריו הפחות מוכרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניו-יורק מגזין, 22 במאי 1972, עמ' 71
  2. ^ יוסי חרסונסקי, סיגל. אורחת: סני הבת של אריס סאן: ניסים אלחנטי והחוויה היוונית, יוסמיוסיק, 20 בפברואר 2009; ניסים אלחנטי ו"החוויה היוונית" אורחת סאני סינגל "סיגל", באתר "תקליט"
  3. ^ סיגל תכניית המחזמר "סיגל" של תיאטרון "הבימה"