נתן ברון
 | |
| נתן ברון, 2014 | |
| לידה |
27 באוקטובר 1937 פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 20 ביוני 2020 (בגיל 82) |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| מעסיק |
ידיעות אחרונות |
| בן או בת זוג |
ציפורה ברון |
| צאצאים |
איתי ברון |
  | |
נתן בְּרוּן (27 באוקטובר 1937 – 20 ביוני 2020[1]) היה עיתונאי ישראלי, דוקטור למשפטים וחוקר תולדות המשפט בארץ ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נתן ברון נולד בארץ ישראל בשנת 1937. אביו, עו"ד עקיבא ברון, היה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית, ממייסדי הסתדרות העובדים הלאומית וחבר הלח"י.
בשנות ה-50 היה נתן ברון פעיל בתנועת בית"ר,[2] ובין השאר היה "מפקד מעו"ז".
בשנות ה-60 למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה חבר תא הסטודנטים של תנועת החרות. לאחר קבלת תואר הבוגר למד לתואר מוסמך ולאחר מכן לתואר דוקטור למשפטים. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על פרשת הדחתו של השופט יוסף סטרומזה בה כתב כי אין שום הוכחה שהשופט סטרומזה קיבל שוחד, אלא רק רצה לסייע בביצוע עסקת קרקעות זיתא.
בשנת 1961 סיקר את משפט אייכמן לעיתון "ידיעות אחרונות" ובשנת 1965 יסד בית ספר לעיתונאות בתל אביב. בשנת 1973 שימש מנהל מסע הבחירות של שלמה להט לראשות עיריית תל אביב, ובשנים 1975–1976 שימש יועץ כללי של ראש העיר להט.[3] בשנת 1978 ניהל את מערכת הבחירות של יהושע מצא מטעם הליכוד בהתמודדות מול טדי קולק לכהונת ראש עיריית ירושלים.[4]
בבחירות לכנסת העשירית, בשנת 1981, היה היועץ לענייני הסברה של הליכוד. הבחירות הסתיימו בניצחונו של הליכוד בראשות מנחם בגין, שזכה לתקופת כהונה נוספת כראש ממשלת ישראל.
בשנת 1984 מונה לחבר הוועד המנהל של רשות השידור. הוא תמך בהנהגת פרסומת בטלוויזיה הישראלית[5] ועמד בראש ועדת תשדירי השירות,[6] שהיו תשדירי פרסומת של גופים ממשלתיים וציבוריים.
חקר את ההיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית לדורותיה, והרצה על נושא זה בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן.
התגורר בבית מגורי העיתונאים, שני בנייני מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב בהם התגוררו כמה עיתונאים מרכזיים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, שבתאי דון-יחיא, לוי יצחק הירושלמי, ברוך אדלר ונפתלי קראוס.
באפריל 1959 התחתן עם ציפורה לב,[7][8] לימים שופטת. בנם הוא תא"ל (מיל') איתי ברון.
נפטר ב-20 ביוני 2020.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- החטיפה - יוסל'ה דו"ח מרעיש - על פרשת יוסל'ה שוחמכר, נכתב יחד עם אורי פורת, הוצאת ספיח, 1962.
- שופטים ומשפטנים בארץ ישראל - בין קושטא לירושלים, 1900—1930, הוצאת מאגנס, 2008.
- משפט, יצרים ופוליטיקה: שופטים ומשפטנים בסוף המנדט ובראשית המדינה, הוצאת סטימצקי, 2014.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נתן ברון על ראובן הכט, באתר YouTube
- נתן ברון, דף שער בספרייה הלאומית
ממאמריו
- 'רשע וצבוע' או ישר וידיד לעם היהודי'. חידת קומנדר בודילי, השופט החוקר במשפט רצח ד"ר חיים ארלוזורוב באתר הפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת תל אביב.
- "הכבוד האבוד של השופט העליון - פרשת אי-מינויו של השופט גד פרומקין לבית המשפט העליון בישראל" באתר יד יצחק בן צבי. המשך המאמר
- "יפו 1912: הרב קוק ו'ששת טובי העיר' דנים בפרשת אונס נערה במאה-שערים בירושלים". קתדרה גיליון 142.
על כתביו ועליו:
- חיים זנדברג, אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי: על ספרו של נתן ברון "שופטים ומשפטנים בארץ ישראל - בין קושטא לירושלים 1930-1900", המשפט, כרך י"ד, עמ' 683–693
- עופר אדרת, הדוקטורט שכתב בגיל 60 טלטל את מערכת המשפט, באתר הארץ, 5 ביולי 2020
- ד"ר נתן ברון: האמת והצדק היו בייסוד מחקריו על מערכת המשפט, "האומה", גיליון 219, אוגוסט 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jabotinsky Institute In Israel - מכון ז'בוטינסקי בישראל, באתר פייסבוק
- ^ ביקורים, חרות, 5 באוגוסט 1955
- ^ דנקה הרניש, היועץ הלא רצוי, דבר, 5 בדצמבר 1975
דנקה הרניש, נתן ברון התפטר מתפקיד היועץ ללהט, דבר, 9 במרץ 1976 - ^ מחממים את הקנה לקראת הבחירות, דבר, 5 בספטמבר 1978
- ^ היועץ המשפטי לממשלה: "החוק לא מסמיך רשות השידור לשדר פרסומת", מעריב, 8 באוקטובר 1984
- ^ אילנה באום, הסיגריה שהשפילה את האשה, מעריב, 13 באוקטובר 1985
- ^ פרסום נישואין (טור שני מימין), הצופה, 19 במרץ 1959
- ^ בחברה ובמשפחה, הַבֹּקֶר, 20 באפריל 1959
- ^
יחיעם ויץ, הכבוד האבוד של השופט פרומקין, באתר הארץ, 19 באפריל 2015
| בקרת זהויות |
|
|---|