לדלג לתוכן

שלמה להט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "צ'יץ'" מפנה לכאן. לערך העוסק בזמר, ראו צ'יץ' וצ'ונג.
שלמה להט
לידה 9 בנובמבר 1927
י"ד בחשוון ה'תרפ"ח
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוקטובר 2014 (בגיל 86)
ז' בתשרי ה'תשע"ה
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה נובמבר 1933
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי צ'יץ'
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג זיוה להט עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דן להט עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19441973 (כ־29 שנים)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
תפקידים אזרחיים
ראש עיריית תל אביב-יפו ה־8
19741993
(כ־19 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האלוף שלמה להט כראש אכ"א במטכ"ל, 1970
שלמה להט, 1969
שלמה להט, 1969
שלמה להט מציג למבקרים זרים את נזקי מלחמת המפרץ בתל אביב, 1991

שלמה להט (9 בנובמבר 1927, ברלין1 באוקטובר 2014, תל אביב), הידוע בכינוי צִ'יץ', היה איש ציבור ישראלי, שכיהן כראש העירייה השמיני של תל אביב-יפו במשך כ-20 שנה, בשנים 19741993, ונחשב לאחד הדומיננטיים והפעלתנים שבראשי העירייה, בתל אביב בפרט ובישראל בכלל.

קודם לכן שימש בתפקידים פיקודיים רבים בארגון "ההגנה" ובצה"ל, ופרש בדרגת אלוף לאחר שכיהן כמפקד הכוחות המשוריינים בסיני וכראש אכ"א.

עסק ביזמות עסקית, תרם חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית, שהבולטת שבהן היא עידוד פעילות תמיכה בתהליך השלום.

להט נולד בשם שלום לינדנֶר (Salo Lindner) ב-1927 בברלין בירת גרמניה במשפחה יהודית אמידה, בנם של רוזה (רחל)[1] ומקס לינדנר, בעליו של מפעל טקסטיל. בנובמבר 1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל עם הוריו והתיישב עמם במושבה רחובות. שם התגוררו בדירה קטנה, אמו עבדה בניקיון בתים ואביו היה נהג משאית.[2] למד בתיכון דה שליט ברחובות, ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה בתל אביב.[3] הכינוי "צ'יץ'" דבק בו כילד בן שמונה במושבה, בעקבות משחק משיכת חבל שבו צעק בגרמנית "ציהן, ציהן!" (ziehen, "משוך!"), לאוזני חבריו, שלא הבינו.[4]

קריירה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להט היה פעיל ב"שומר הצעיר" ובגדנ"ע. ב-1944 הצטרף לשורות "ההגנה", ומ-1946 שירת במנגנון הקבע שלו. במהלך מלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי, כמפקד מחלקה ולאחר מכן כסגן מפקד פלוגה ב', שהגנה על משלט עיבדיס מול הצבא המצרי. בקרב זה החליף צ'יץ' את דב אלדובי, מפקד הפלוגה שנפצע. ב-26 בפברואר 1948 פיקד על כוח שנשלח לפוצץ את בית אבו ג'אבן, פעולה בה נהרגו 15 ערבים. בליל 15–16 במאי פיקד על פינוי המושבה הרטוב, על כל תושביה, לכפר אוריה. כמפקד פלוגה השתתף גם בקרב על כיבוש משלטי חוליקאת במבצע יואב. בספרו של אבא קובנר "פנים אל פנים" תואר להט בדמותו של צביק.[5][6]

לאחר קום המדינה המשיך בשירותו הצבאי, ובמסגרתו למד בבית הספר למפקדי גדודים בצה"ל תחת פיקודו של יצחק רבין, ומשם עלה בשרשרת הפיקוד ומילא תפקידים בכירים בצה"ל ובהם "מפקד הר הצופים" (1953), מפקד גדוד 52 בחטיבת גבעתי ומדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בהמשך שימש סגן מפקד חטיבת גולני ופיקד על כוח במבצע חרגול, פשיטה כנגד הכפר הסורי תאופיק. בשנים 1962-1965 שימש מפקד חטיבה 14, ובשנים 1965-1966 היה מפקד חטיבה 7 בשריון.[7] בהמשך שימש סגן מפקד גייסות השריון וראש מטה פיקוד המרכז. במהלך שירותו הצבאי למד במשך שלוש שנים משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אולם הפסיק לימודים אלה לטובת לימודים במכללה לפיקוד ולמטה (אנ') של צבא ארצות הברית בפורט לוונוורת' שבקנזס, ארצות הברית, שאותם סיים בהצלחה.

ב-1967, עם תום מלחמת ששת הימים וכיבוש ירושלים, מונה למושל ירושלים.[8] ביוזמה משותפת שלו ושל סגנו, סגן-אלוף שמואל אלבק, עם ראש עיריית ירושלים טדי קולק, נהרסה שכונת המוגרבים הצמודה לכותל המערבי והוכשרה לרחבת התפילה הגדולה המוכרת כיום.

באפריל 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, מונה למפקד אוגדת סיני (אוגדה 252). למרות ההפגזה היומיומית של כוחות ארטילריה מצריים, בחר צ'יץ', כמפקד האוגדה, להמליץ שלא לתקוף את המצרים בעוצמה רבה מדי, על מנת שלא להרחיב את מעגל העימות.[9] באוגוסט 1969 הועלה לדרגת אלוף.[10] ביולי[11] 1970 מונה לראש אכ"א (אגף כוח האדם) במטה הכללי, תפקיד שמילא עד ספטמבר 1972.

ראש עיריית תל אביב-יפו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת היכרותו של להט עם העיר תל אביב הייתה בנעוריו, עת למד בגימנסיה הרצליה שבעיר. עם פרישתו מצה"ל בראשית שנת 1973 הצטרף למפלגה הליברלית, שבאותה שנה הקימה עם מפלגות נוספות את הליכוד. בחודש דצמבר של אותה השנה התמודד מטעם מפלגת הליכוד על ראשות העיר תל אביב-יפו, ובפברואר 1974 נבחר לראשות העיר, תפקיד שאותו מילא עד נובמבר 1993, כשבשלוש הקדנציות הנוספות שלו (ב-1978, ב-1983 וב-1988) נבחר בבחירות ישירות. בבחירות האחרונות שבהן רץ, ב-1989, זכה ב-55% מהקולות לעומת 19% של יריבו נתן וולוך. רשימת הליכוד במועצה השיגה 12 מושבים מול 8 מושבים שהשיגה רשימת המערך.[12]

בתקופת כהונתו כראש העיר תל אביב פעל להט להפיכתה למרכז תרבותי ותיירותי תוסס. ב-1974 פתח את העיר לתרבות בערבי שבת ושבת, אפשר לפתוח שני בתי קולנוע ("אלנבי" ו"צפון")[13].בנוסף, יזם את טיילת תל אביב יפו לאורך רצועת חוף תל אביב-יפו[14], פתח מרכזי תרבות כמו המשכן לאמנויות הבמה, מרכז סוזן דלל, סינמטק ויזם את רעיון ה"פארקונצרט". להט טיפל בפרויקט שיקום השכונות, שיפוץ התשתיות ושיפר את מערכות החינוך. בנוסף, הקים את כיכר אתרים ב-1975, הגביהה את כיכר דיזנגוף ב-1978 והציב את הפסל "אש ומים" בראשה. ב-1980 סגר את גן החיות של תל אביב ושילב אותו עם הספארי ברמת גן.

להט גם פעל רבות עבור האוכלוסיות המוחלשות בתל אביב-יפו. הוא הקים את קרן תל אביב לפיתוח, שגייסה מאות מיליוני דולרים מתורמים לעזרה לשכונות מצוקה. כמו כן, יזם את הקמת המתנ"סים בכל רחבי העיר, בדגש על שכונות מצוקה, והוביל את פרויקט שיקום השכונות בעיר, שמטרתו הייתה שיפוץ שכונות המצוקה. בנוסף, בפרויקט זה הוקדשה תשומת לב מיוחדת לסיוע לקשישים ולמשפחות נתמכות סעד, וכן שיפור מערכות החינוך בשכונות אלו.

ב-1991, בזמן מלחמת המפרץ, בעת שחלק גדול מתושבי תל אביב נמלט מהעיר בשל פחד מפגיעת טילים, הצהיר להט: "מי שעורק מתל אביב – עורק גם מהמולדת",[15] ודבריו עוררו ויכוח ציבורי.

פעילותו הציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תקופת כהונתו כראש עיריית תל אביב-יפו, עוסק שלמה להט בפעילות ציבורית ענפה. הוא היה חבר בעמותות רבות ושותף למיזמים מגוונים. לדוגמה, ב-1985 הקים את מפלגת המרכז הליברלי יחד עם יוסף לפיד, אך פרש מהנהגתה ב-1986[16][17]. באותה שנה, שימש כיו"ר מבצע "הקש בדלת" של האגודה למלחמה בסרטן, וב-1987 היה בין מקימי תיאטרון יידישפיל. ב-1988 היה בין מקימי רשות נחל הירקון ושימש כיו"ר שלה. ב-1995 הקים את קרן יד ושם לגיוס תרומות עבור המוסד. בנוסף, היה חבר הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית.

לאורך השנים הביע עמדות יוניות. בשנות השמונים קרא החזרת הגולן תמורת הסכם שלום עם סוריה[18], ותמך בקיום משא ומתן עם אש"ף, בעת שזה היה עבירה על החוק. הוא תמך ביוזמת ז'נבה ובתוכנית ההתנתקות[19]. בנוסף הוא היה חבר המועצה הציבורית של ארגון יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם. להט היה המארגן של עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בה נרצח יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל[20].

בשנת המאה לייסוד תל אביב, 2009, נבחר להשיא את אחת משתים עשרה המשׂואות בהר הרצל ביום העצמאות ה-61 של מדינת ישראל, לציון תרומתו לבניין העיר תל אביב.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להט התגורר בצפון תל אביב. היה נשוי עד מותו לזיוה לבית פריצקר, ספרנית שניהלה במשך שנים את הספרייה למדעי החברה ולניהול באוניברסיטת תל אביב. בנם דן להט הוא עורך דין שנבחר לכהן כחבר במועצת העיר תל אביב יפו מטעם מפלגת הירוקים בבחירות של 2008. בן נוסף הוא אבנר להט. להט היה קרוב משפחתו של יצחק רפאל, ממנהיגי המפד"ל, חבר הכנסת ושר הדתות.[21]

כחמש שנים לפני מותו חלה במחלת אלצהיימר,[20] אך הוסיף לבקר באירועי תרבות עד סמוך למותו. הוא נפטר, לאחר שאושפז עקב זיהום חמור, ב-1 באוקטובר 2014, בגיל 87. נקבר בבית הקברות טרומפלדור בעירו.

קברו של שלמה להט בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רחל לינדנר למנוחות, דבר, 12 בדצמבר 1983.
  2. ^ אדם לבור, עיר התפוזים: ערבים ויהודים ביפו; תרגום: דליה טסלר, ירושלים: כרמל, תש"ע 2010, עמ' 249 (המקור באנגלית: LeBor, City of Oranges (London 2006), p. 249, בגוגל ספרים)
  3. ^ אורי הלל, כנס מחזורים ענק בבית הספר דה שליט, באתר ynet, 13 בפברואר 2003
  4. ^ דנה ירקצי‏, מהטיילת ועד המזרקה - פועלו של צ'יץ' בתל אביב, באתר וואלה, 1 באוקטובר 2014
  5. ^ שלמה להט, טוראי יהושע בורגין ז"ל, סיפורו של שלמה להט (ציץ'), באתר מועצה אזורית בני שמעון.
  6. ^ עופר אדרת, אילן ליאור, מת שלמה להט (צ'יץ'), ראש העיר תל אביב המיתולוגי, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2014
  7. ^ מבצע חרגול, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
  8. ^ יוכשר נתיב בטוח לכותל המערבי, דבר, 9 ביוני 1967.
  9. ^ ראו עוד: אריה חשביה, האלוף של סיני, דבר, 8 באוגוסט 1969; שמשון עופר, אלוף שלמה להט הפורש מסכם מלחמת ההתשה, דבר, 1 בספטמבר 1972.
  10. ^ אלוף יצחק חופי - ראש מה"ד, מעריב, 1 באוגוסט 1969.
  11. ^ אלוף להט – ראש אכ"א; אלוף אייל – נספח באנגליה, מעריב, 28 ביולי 1970.
  12. ^ ילקוט הפרסומים - בחירות מקומיות 1989, באתר נבו, ‏9 במרץ 1989
  13. ^ נטען כי מתן היתר לפתיחת שני בתי קולנוע שונים, נועד לפצל את ההפגנות החרדיות ובכך להחליש את ההתנגדות
  14. ^ חלק ממנה נקרא על שמו עוד בחייו
  15. ^ מורן זליקוביץ', תל-אביבים בורחים: "ההתרעות מפחידות", באתר ynet, 17 ביולי 2006.
  16. ^ מנחם רהט, ברמן דולצ'ין ולפיד בראש המרכז הליברלי, מעריב, 5 בנובמבר 1986
  17. ^ שרה פרידמן, מועצת חירות אישרה מועמדות שלמה להט, מעריב, 16 בינואר 1989
  18. ^ תום שגב, שלמה להט קורא למשא־ומתן עם אש"ף, כותרת ראשית, 26 ביוני 1985
  19. ^ אטילה שומפלבי, בתגובה למכתב הרבנים: "מכתב אלופים" בעד התנתקות, באתר ynet, 29 באפריל 2004
  20. ^ 1 2 גלעד מורג, ראש העיר ת"א לשעבר שלמה להט הלך לעולמו, באתר ynet, 1 באוקטובר 2014.
  21. ^ מ.מ., על אש קטנה במטבחים הפוליטיים | צ'יץ' עושה קשיים לקרובו רפאל, מעריב, טור 1, 3 ביולי 1973.
שלמה להט - תבניות ניווט