סוזן אדם
 | |
| לידה |
1954 (בת 70 בערך) סאטו מארה (טרנסילבניה), רומניה |
|---|---|
| שם לידה | ז'וז'ה סוזנה פריד |
| מדינה |
ישראל  |
| עיסוק | סופרת ואמנית |
| שפות היצירה | עברית |
| בן זוג | יוסי אדם |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סוזן אדם (נולדה ב-1954 בסאטו מארה - סאטמר, טרנסילבניה) היא סופרת ואמנית ישראלית. שמה המקורי היה ז'וז'ה סוזנה פריד. בשנת 1964 עלתה משפחתה לישראל. תחילה למדה ועבדה בתחום האמנות הפלסטית, ורק מאוחר יותר החלה לבטא את עצמה בכתיבה. ספרה הראשון "כביסה" הפך לרב-מכר ותורגם לאנגלית וגרמנית.
אדם זכתה בשנת 2008 בפרס היצירה לסופרים עבריים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוזן אדם נולדה כז'וז'ה סוזנה פריד למשפחה יהודייה ממוצא הונגרי שחיה תחת השלטון הרומני - קומוניסטי.[1] ביתם היה בפאתי העיר, כשלצידו נחל, חלקת שדה גדולה ויער מאחוריה. בחצר הבית גדלו חיות הבית. היא מכנה את עצמה בשנות הילדות כ"ילדת אווזים ותרנגולות". את הווי נוף ילדותה ניתן למצוא בספריה של אדם.
בשנת 1964 עלתה משפחתה לישראל והתיישבה תחילה באשקלון, שם שינתה המורה את שמה לשושנה. לאחר חודשים ספורים עברה משפחת פריד לראשון לציון. את לימודיה התיכוניים סיימה בתיכון על שם תלמה ילין במגמה לאמנות פלסטית, לאחר שגילו הוריה את כישוריה האמנותיים.[2] מאוחר מכן, למדה במדרשה למורים לאמנות ברמת השרון. הציגה את עבודותיה בתערוכות ועסקה באיור, בהוראה ובפיתוח משחקים חינוכיים.
את שירותה הצבאי עשתה אדם בנח"ל בקיבוץ דן, שם גם שינתה חזרה את שמה משושנה לשמה המקורי: ז'וז'ה - סוזן.
בעת לימודיה במדרשה הכירה את בעלה, יוסי אדם. הם מתגוררים ברחובות ולהם בן ובת[1]
סופרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוזן אדם החלה לכתוב רק לאחר גיל ארבעים, זמן קצר לאחר מות אמה. בתוכנית "סופרים קוראים" היא מספרת שמותה היה אירוע מכונן עבורה; אמה, שהייתה ניצולת שואה, רצתה תמיד לכתוב את סיפורה, ולא הספיקה, ולאחר מותה החליטה אדם שהיא עצמה לא תדחה את הרצון הזה. היא מסבירה שהכתיבה עבורה היא בבואה של הנפש. היא מתמלאה בחומרים שהיא רואה ושומעת, ויש בה הצורך לעבד אותם. האפשרויות לטרוף את הקלפים ולנסות לראות מה היה קורה אילו היו הדברים מתרחשים אחרת, קוסמות לה. יש בכתיבה מרחב עצום של אפשרויות, היא אומרת, והשימוש במילים, הצורך ליצור את המשפט מדויק, מחייב התבוננות עמוקה וחקירה.[3]
בתשובה לשאלה מדוע התמהמהה בעניין הכתיבה היא עונה:[4]
"חששתי לבטא את עצמי בשפה שבה הייתי אורחת. לכן העדפתי לצייר, שם לא הייתי זקוקה למלים. הציור הוא שפה אוניוורסלית, אף אחד לא יכול לתקן אותי. העובדה שכל חיי הייתי ציירת נובעת לדעתי מזה שכעולה חדשה לא העזתי להשתמש בשפה כאמצעי ביטוי, אפילו שהמלה היתה דבר שנורא אהבתי להשתעשע בו ובתור ילדה נהגתי לסדר את הבובות שלי ולספר להן סיפורים
אדם החלה להתמקד בכתיבה ופחות בציור, והיא מקדישה לכתיבה כשבע שעות ביום.[1]
בשנת 2000 הוציאה את ספרה הראשון "כביסה" שהפך לרב-מכר. הספר מבוסס על הווי ודמויות שהכירה בעיירת הולדתה, אך לטענתה הספר איננו אוטוביוגרפי.
ספרים נוספים שכתבה הם:
- מיה מיה, 2002
- אמא של ג'ניס, 2004
- רכוש גנוב, 2009
אדם גם כותבת סיפורים קצרים, וכמה מהם פורסמו באוספים שונים.[1]
הספר "כביסה" תורגם לשפות גרמנית ואנגלית.[5]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 זכתה סוזן אדם בפרס הקרן לעידוד ספרי ביכורים 2000 - 2001, מטעם המדור לספרות במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, משרד המדע, התרבות והספורט.
בשנת 2006 זכתה סוזן אדם בפרס קוגל על ספרה: אמא של ג'ניס.
בשנת 2008 זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילת נגב, "אדם וגורלה", ידיעות אחרונות, 7 ימים, 24 בנובמבר 2000
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הספרים של סוזן אדם בספרייה הלאומית
- אדם, סוזן בלקסקון הקשרים לספרות ישראלית
- קובי בן-שמחון, צילום: רלי אברהמי, סוזן סוזן, באתר הארץ, 22 במאי 2009
- אריאנה מלמד, בלי טריקים, באתר ynet, 23 בנובמבר 2000
- תמר מרין, הטראומה הנשית, באתר הארץ, 2 ביולי 2002
- אברהם בלבן, כמוני כמוך | "רכוש גנוב", באתר הארץ, 10 ביוני 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 אביבה לורי, דור שני לכביסה, באתר הארץ, 24 באפריל 2002
- ^ סוזן אדם, לקסיקון הספרות העברית החדשה
- ^ סופרים קוראים - סוזן אדם
- ^ קובי בן שמחון, "סוזן סוזן", הארץ, 22 במאי 2009
- ^ The Institute for the Translation of Hebrew Literature, Suzane Adam