סמוקוב
 סמל סמוקוב | |
 | |
| רחובות העיר המושלגים בסוף חודש דצמבר | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | סופיה |
| חבל ארץ | הרי רילה |
| ראש העיר | אנגל ניקולוב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-15 |
| שטח | 128.982 קמ"ר |
| גובה | 960 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 28,389 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 42°20′N 23°33′E / 42.333°N 23.550°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.samokov.net | |
סָמוֹקוֹב (בבולגרית: Cамоков) היא עיר בשטח מחוז סופיה, בדרום-מערב בולגריה, השוכנת 40 ק"מ מהבירה סופיה, 36 ק"מ מדופניצה ו-12 ק"מ מאתר הסקי בורובץ המצוי בשטח השיפוט שלה. בעיר עובר תוואי הנהר איסקר, שמוצאו בהרי רילה[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב נוסד בראשית המאה ה-15 כמחנה כורים אשר עסקו בכריית ברזל באזור. התעוד הכתוב הראשון ליישוב קיים בתעודות עות'מאניות מ-1455. החל מראשית המאה ה-16 נודעה העיר כצומת מסחר ובה בתי מלאכה לייצור אמצעי לחימה לצבא ולצי העות'מאני, שהתבססו על חרשי הברזל שהתגוררו בה. באמצע המאה ה-19, בעידן התחייה הלאומית הבולגרית, נודעה העיר כמרכז תרבותי ורוחני ובה התגוררו סופרים, ציירים ואדריכלים. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), הפכה מתוקף חוזה סן סטפנו חלק מנסיכות בולגריה. בראשית המאה ה-20 התפתחה במקום גם תעשיית טקסטיל, עיבוד נחושת וטבק[2].
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסמיכות לעיר מצויים שני נתיבי תעבורה אירופיים – עורק מספר 4, המחבר את מרכז אירופה דרך בולגריה לאיסטנבול, ועורק מספר 8, כביש חוצה-בלקן, שנתיבו עובר דרך אלבניה, מקדוניה, בולגריה ורומניה. ענף התיירות מניב את עיקר התוצר המקומי הגולמי, ובשטח הרשות המקומית ישנם גם מספר מפעלי טקסטיל, עיבוד עץ ומתכת. סמוקוב נודעת בכל בולגריה בתפוחי האדמה המגודלים בשטחה. התחבורה מהעיר ואליה מתבצעת באמצעות אוטובוסים.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות בולגריה
קהילה יהודית מאורגנת בעיר מתועדת במסמכים עות'מאניים החל משלהי המאה ה-17. התיישבות היהודים במקום עוררה את התנגדותם של התושבים המקומיים מחשש לאיבוד פרנסתם. ב-1861 נחנך בית הכנסת בסמוקוב. בימי המלחמה העות'מאנית-רוסית נמלטו עשרות מיהודי סופיה לעיר, ולאחר עלייתו לשלטון של אלכסנדר בטנברג הם שבו לסופיה בלוויית חלק מיהודי סמוקוב.
בראשית המאה ה-20 נכללה העיר ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בממלכת בולגריה, ומנתה כ-1,000 נפשות, אשר היוו עשירית מכלל תושביה[3]. לפי נתוני מערכת החינוך היהודית, החל מסוף מלחמת העולם הראשונה חלה ירידה משמעותית במספר בני הקהילה, במקביל למשבר הכלכלי והדמוגרפי החריף שחוותה כל הממלכה, עד לכדי 500 נפשות בפרוץ מלחמת העולם השנייה[4].
ב-9 במרץ 1943 הוטל בעיר סמוקוב עוצר וב-10 במרץ לאחר חצות בוצעה אקציה בידי שוטרים בולגרים: היהודים הוצאו מבתיהם והובלו בליווי חמוש אל חצר בית הספר היסודי, שם רוכזו לקראת גירוש למחנה טרבלינקה בהתאם לצו שעליו חתם המלך בוריס השלישי. שעות האימה הסתיימו בצהרי היום, כאשר הגיע פקודת השעיית הגירוש והיהודים שוחררו לבתיהם[5].
לאחר תום המלחמה עלו מרבית היהודים למדינת ישראל במסגרת גל העלייה ההמוני בין השנים 1947–1949. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובסמוקוב נמנו 85 יהודים[6]. בסוף המאה ה-20 התגורר בעיר מניין יהודים. בעיר סמוקוב נולד ויקטור שם-טוב, לשעבר חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל[7].
באפריל 2018 חתם ארגון "שלום" ארגון הגג של יהודי בולגריה על הסכם עם עיריית סמוקוב ובו הועבר מבנה בית הכנסת בעיר לרשות העירייה וזאת לצורך שיפוצו.[8] נכון לאוגוסט 2023 טרם הוחל בשיפוץ.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סמוקוב
סמוקוב (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סמוקוב, באתר "Guide Bulgaria"
- ^ צבי קרן, "ממצאים יהודיים מתקופת האימפריה העות'מאנית" , ב"כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ חיים קשלס, "דורות הראשונים", בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים: 1967, עמ' 65.
- ^ לוחות סטטיסטיים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים: 1967, עמ' 645–662.
- ^ משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם".
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
- ^ צבי קרן, יהדות בולגריה - סקירה, ב"כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ חיים חדשים לבית הכנסת בעיר סמוקוב, באתר "כולנו בולגרים".
| רשויות מקומיות וערי מחוז סופיה שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
