עקרון האחידות

בפילוסופיה של המדע, עקרון האחידות (באנגלית: Uniformitarianism, יוניפורמטריאניזם) הוא עיקרון הגורס כי כל תהליך טבעי המתרחש כעת התקיים גם בעבר ובקצב אחיד – מהירותו בעבר שווה למהירותו בהווה. העיקרון מנוסח לעיתים קרובות במשפט "ההווה הוא המפתח לעבר".

עיקרון זה נוסח במאה ה-18 ומהווה עקרון יסוד לכל הקשור במחקר הגאולוגי המודרני. עיקרון זה מהווה מרכיב חשוב בענפים רבים ושונים במדע המודרני.

המחקר הגאולוגי לפני עידן עקרון האחידות

עד המאה ה-18 התמקד המחקר הגאולוגי בחקר עיצוב פני הנוף (גאומורפולוגיה). המחקר הגאולוגי הושפע רבות מהתפיסה התאולוגית הרווחת באירופה, ולא סתר את הקביעות הדתיות ביחס למועדי יצירת היקום וכדור הארץ. כמו כן הניח המחקר הגאולוגי כי עיצוב כדור הארץ נעשה על ידי תהליכים חד-פעמיים המוזכרים בכתבי הקודש. קיומם של מאובנים על ראשי הרי האלפים יוחס למבול הגדול המוזכר בספר בראשית, וגיל כדור הארץ היה מעט יותר מ-6,000 שנה. על פי גישה זו, כדור הארץ עבר מספר שינויים בודדים, ומאז מצבו סטטי.

המחקר הגאולוגי במאה ה-18

עם תחילת הביקוש לפחם ותחילתן של עבודות כרייה רבות באנגליה, נתקלו הגאולוגים בממצאים שהטילו ספק באמיתויות התאולוגיות. הגאולוג הסקוטי ג'יימס האטון (James Hutton), שצפה בפעולת הרוחות על אדמת חוותו, הסיק כי פני השטח נתונים לבליה מתמשכת ותמידית. האטון גם צפה בשכבות גאולוגיות שאינן מסודרות על פי חתך סטרטיגרפי אחיד, והניח שהפעולות הגורמות לכך הן אחידות ודורשות זמן רב. לביסוס טענתו בדבר הזמן הדרוש לתהליכים אלו להשפיע על הנוף, הביא כראייה את שימורן הטוב של הדרכים הרומיות באירופה. ביסוד השקפתו נמצאה ההנחה שהתהליכים המעצבים את פני כדור הארץ הם איטיים ואחידים (אוניפורמיים).

תגובת הנגד והתבססות הרעיון

גישתו של האטון זכתה לקבלת פנים צוננת בקרב הגאולוגים הבריטים, שדחו כל רעיון חדשני ונטו לשמרנות בעקבות המהפכה הצרפתית שהתרחשה באותה תקופה. בין התוקפים העזים ביותר היו אלו שטענו שגישתו של האטון, כאילו עמקי הנהרות נוצרו על ידי ארוזיה, אינה עולה בקנה אחד עם גיל כדור הארץ (שהיה, לדעתם, 6,000 שנה).

רק לאחר מחקרו של הגאולוג צ'ארלס לייל (Charles Lyell) זכה עקרון האחידות להכרה מדעית. על פי תצפיותיו ומחקריו של לייל, אותם ריכז בספרו "עקרונות הגאולוגיה", ניתן היה לבאר אירועים רק באמצעות גורמים טבעיים ולהוכיח כי התהליכים שפעלו בעבר זהים לתהליכים הפועלים כיום וכי המנגנונים בטבע הם כוללניים מטבעם. מכאן, שהמנגנונים הגאולוגיים (ארוזיה נחלית, גאות ושפל, זרמים ימיים, תנועות קרחונים וכו') פעלו בעבר באותה צורה שהם פועלים כיום וצייתו לאותם החוקים. על פי מחקריו, לא הייתה שום אפשרות להסבר מדעי של העבר מבלי לעשות אנלוגיה לאירועים מודרניים.

השפעות עקרון האחידות על תחומי מדע אחרים

לאחר שהתבסס רעיון האחידות, היה ברור שהעולם עתיק הרבה יותר מכפי שחשבו, ושהתהליכים המתרחשים על פניו איטיים בקנה מידה אנושי. קביעות אלו הובילו לפריצת דרך במדעי החיים. ב-1831 יצא צ'ארלס דרווין (Charles Darwin) להפלגה באוניית הוד מלכותו "ביגל" כדי לערוך תצפיות סביבתיות בדרום אמריקה. רעיון עיקרון האחידות תרם להבנתו שתהליכי השינוי מתרחשים גם באורגניזמים חיים, וכי השינוי בהם הוא איטי ותמידי. הקביעה התאולוגית בדבר בריאת האדם ביום השישי סתרה את תצפיותיו של דרווין והובילה אותו למסקנה כי המינים החיים על פני כדור הארץ הם המשכם הישיר והמתמיד של מינים שנכחדו זה מכבר. בעקבות מסע זה ומחקרים נוספים פרסם דרווין את מוצא המינים והביא למהפכה בתחום החשיבה המדעית.

עקרון האחידות מול הקטסטרופיזם

מול חסידי עקרון האחידות ניצבים חסידי הקטסטרופיזם. זרם זה טוען שבניגוד לתהליכים אחידים תמידיים ואיטיים, עיקר עיצוב הנוף נעשה על ידי אירועים קטסטרופליים (אירועים חד-פעמיים, אלימים, ומהירים) כגון רעידות אדמה חזקות, צונאמי, נפילת מטאוריטים והתפרצויות הרי געש. הקטסטרופיזם טען כי ההווה אינו המפתח לחקר העבר, וכי התהליכים המעצבים את פני הנוף הם כה נדירים וכה חזקים עד כי לא ניתן להניח לגביהם שום הנחה על פי צפייה בתהליכים עכשוויים.

כיום, רוב הגאולוגים מאמינים כי השילוב בין שתי התאוריות הוא הנכון, וכי אין סתירה ממשית ביניהן. ייתכן מצב שבו תהליכים אחידים יגרמו להתרחשות של תהליכים קטסטרופליים. לייל סבר כי בעוד 10,000 שנה יגרמו תהליכי הבליה במפלי ניאגרה להצפה קטסטרופלית של שטחים רחבים בצפון אמריקה על ידי המים מימת אירי. וגם להפך: ייתכן שמטאוריט יגרום לשינוי רשת הזרימה באזור הנפילה ויגרום לשינוי בתהליכים האחידים.

לקריאה נוספת

צ'ארלס לייל, עקרונות הגאולוגיה, 1830, ספר מקוון
צ'ארלס דרווין, מוצא המינים באמצעות ברירה טבעית, 1859, ספר מקוון

קישורים חיצוניים

עקרון האחידות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)