פלאוטילה נלי
 | |
| לידה |
1524 פירנצה |
|---|---|
| פטירה |
1588 (בגיל 64 בערך) פירנצה |
| לאום | איטלקייה |
| תחום יצירה | ציור |
| יצירות ידועות | "הסעודה האחרונה" |
  | |
פלאוטילה נלי (באיטלקית: Plautilla Nelli; 1524, פירנצה – 1588, פירנצה), הייתה נזירה ציירת, הציירת הידועה הראשונה בפירנצה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים אמניות היו נדירות ביותר בתקופת הרנסאנס. ההכשרה של אמנים באותה תקופה הייתה כשוליות בסדנאות. אבל לפי מנהגי התקופה נשים לא יכלו להתקבל לסדנאות אלו, משום שהדבר היה עלול לפגוע בצניעותן. לעומת זאת דווקא מנזרי הנשים של אותה תקופה, בהיותם קהילות נשים סגורות, "מוגנות מהסכנות לתומתן", אפשרו לנשים התפתחות בתחום היצירה הן בספרות והן באמנות הפלסטית [1]. המנזר שאליו השתייכה פלאוטינלה נוהל על ידי נזירים דומיניקנים ובראשם ג'ירולמו סבונרולה. סבונרולה קידם את הרעיון של ציור יצירות דתיות על ידי נשים וכך הפך המנזר למרכז של נזירות-ציירות. ג'ורג'ו וזארי בספרו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" מציין כציירות נזירות, בנוסף לפלאוטינלה, את אנטוניה אוצ'לו (בתו של הצייר פאולו אוצ'לו. הנזיר הדומיניקני סרפינו רצי (אנ') בספרו על אותו מנזר הזכיר עוד נזירות-ציירות שפעלו שם: אגטה טרבלסי, דיוניסיה ניקוליני, פרודנצה קמבי, מרינה רוג'ירי (אנ') ומריה אנגליקה רצי (אנ').
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בסוף שנת 1524 למשפחה פלורנטינית אמידה. היא הוטבלה ב-29 בינואר 1529 בשם פוליסנה מרגריטה (Pulisena Margherita). אביה, פיירו דה לוקה נלי, היה סוחר אריגים.
כשהייתה נערה נפטרה אמא ואביה נישא בשנית. לאחר מכן, בגיל 14, הפכה לנזירה ושינתה את שמה לפלאוטילה. היא הצטרפה למנזר הדומיניקני ע"ש סנטה קתרינה מסיינה. במהלך חייה אף שימשה שלוש פעמים בתפקיד אם המנזר.
במנזר פיתחה את כישרון הציור שלה. היא גם הקימה סדנה שאיפשרה לנזירות נוספות להכשיר עצמן כציירות. העבודות שלה ושל תלמידות הסדנה היו פופולריות מאוד בפירנצה וההכנסות ממכירתן תרמו לקיום המנזר[1].
פלאוטילה נשארה במנזר עד מותה ב-1588.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלאוטינלה הייתה יוצרת פורייה מאוד, ציירה מיניאטורות וגם תמונות גדולות ממדים, כולן יצירות דתיות.
היא הושפעה מעבודותיהם של הציירים-הנזירים פרא ברתולומאו ופרא פאולינו (אנ'), שסקיצות ורישומים שלהם נשמרו במנזר שלה. אוטודידקטית לימדה את עצמה לצייר תוך העתקת סקיצות ורישומים אלו.
כבר וזארי ציין שבציורים שלה מורגשת העובדה שפלאוטילה לא הייתה חשופה לדמויות של גברים, לדעתו לשליחים ב"סעודה האחרונה" שלה היו תווי פנים נשיים. מאידך במחקר החדש מציינים את ההקפדה על הפרטים, למשל בפרטי מזון ב"סעודה האחרונה", ורואים בכך ייחוד של הציור הנשי[2].
מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קתרינה מסיינה עם חבצלת", 1636, שמן על לוח עץ, גלריית אופיצי, פירנצה.
- "הבשורה", שמן על לוח עץ, 97X72 ס"מ,גלריית אופיצי, פירנצה.
- "הקינה על ישו" 539X350 ס"מ[3] הייתה במקור בכנסיית המנזר של סנטה קתרינה מסיינה, שוחזרה ב-2006,[4] נמצאת כיום במוזיאון סאן מרקו (אנ'), פירנצה.
- "פנטקוסט", 539X350 ס"מ. הייתה במקור בחדר האוכל של מנזר סנטה קתרינה מסיינה, נמצאת כיום בכנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה.
- "הסעודה האחרונה", שמן על בד, אורכה 6.7 מטר. זוהי היצירה היחידה החתומה על ידי פלאוטילה ששרדה. שוקמה לאחרונה, הייתה במקור בחדר האוכל של מנזר סנטה קתרינה מסיינה, נמצאת כיום בכנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
"קתרינה מסיינה עם חבצלת", 1636, שמן על לוח עץ. -
"הבשורה", שמן על לוח עץ, 97X72 ס"מ. -
"הקינה על ישו", 539X350 ס"מ -
"פנטקוסט", 539X350 ס"מ -
"דומיניקוס הקדוש מקבל את מחרוזת התפילה", שמן על לוח עץ, 147X231 ס"מ -
רישום של אשה צעירה, גיר שחור על נייר, 319X231 מ"מ,גלריית אופיצי, פירנצה.
גילויה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שפלאוטילה מוזכרת בספרו של וזארי, לא היה בה עניין במשך הדורות.
רק ב–25 השנים האחרונות נעשו מאמצים לאיתור ולזיהוי יצירותיה ולמחקר ארכיוני על תולדותיה[1]. כחלק ממאמץ זה שוחזרו 20 תמונות שלה. השיא של מאמץ זה הייתה תערוכה מוקדשת לפלאוטילה נלי שהתקיימה בגלריית אופיצי בשנת 2017[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וידאו על פרויקט השחזור של יצירות פלאוטילה נלי ועל התערוכה בגלריית אופיצי (אנגלית ואיטלקית).
- פלאוטילה נלי ב"חיי אישים" של וזארי, ההתייחסות אליה היא בפסקה התשיעית (אנגלית).
