לדלג לתוכן

פרידריך שפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרידריך שפה
Friedrich Spee
לידה 25 בפברואר 1591
דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באוגוסט 1635 (בגיל 44)
טריר, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית, לטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות O Heiland, reiß die Himmel auf, Zu Bethlehem geboren, Ist das der Leib, Herr Jesu Christ, Vom Himmel hoch, o Engel, kommt, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
www.friedrich-spee.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרידריך שְפֶּהגרמנית: Friedrich Spee‏; 25 בפברואר 1591, דיסלדורף, גרמניה - 7 באוגוסט 1635, טריר, גרמניה) היה משורר וסופר גרמני מהמאה ה-17 שנודע בזכות התנגדותו לציד המכשפות שהתרחש בתקופתו, ובזכות חיבורו 'Cautio Criminalis' היוצא נגד שיטת העינויים שהייתה נהוגה בזמנו על מנת להרשיע מכשפות. שפה היה הראשון בתקופתו שהתבטא בחריפות נגד עינויים באופן כללי, והוא עשוי להיחשב לאדם הראשון שהציע טיעונים טובים נגד שיטת העינויים, בטענה כי אין זו דרך טובה לחלץ את האמת מהנחקרים.

שפה נולד בדיסלדורף. בשנת 1610, כאשר סיים את לימודיו בקלן, הוא הצטרף למסדר הישועים. בשנת 1624, לאחר לימודים ממושכים בהם הוסמך לכמורה, הוא שימש כפרופסור באוניברסיטת פדרבורן. נחשב לקיצוני בזמנו, בתקופה בה ציד מכשפות היה הנורמה, ובשנת 1629 ניסו להתנקש בחייו בעיר פיין שבגרמניה. בשנת 1635 הוא נדבק בזיהום בבית חולים בטריר, ממנו נפטר.

כריכת הספר Cautio Criminalis משנת 1631

בשנת 1631 פורסמה עבודתו העיקרית 'Cautio Criminalis' (בעברית: 'אמצעי זהירות לתובעים'), המציגה את משנתו הסדורה לתביעות נגד כישוף. הוא לא צידד בביטול מיידי של משפטי המכשפות, אולם תיאר בסרקזם את הניצול של הליכים משפטיים בתביעה נגד מכשפות, במיוחד שימוש במכשיר העינויים 'לוח המתיחה' (אנ') ודרש רפורמות בתחום. אירוע מזעזע לו היה עד שינה את תפיסתו:

דוכס בראונשווייג בגרמניה הזדעזע משיטותיהם של האינקוויזטורים בדוכסות שלו, וביקש משני מלומדים ישועים נודעים לפקח על החקירות. לאחר בדיקה מפורטת אמרו הישועים לדוכס: "האינקוויזיטורים עושים את חובתם. הם אוסרים רק אנשים שנחשדו בווידוי של מכשפות אחרות." "בואו איתי אל חדר העינויים" הציע הדוכס. הכמרים הלכו אחריו למקום שבו אשה אומללה הייתה מתוחה על סד העינויים. "תנו לי לחקור אותה", הציע הדוכס. "אשה, את מכשפה שהודתה. אני חושד בשני אנשים אלו שהם מכשפים. מה את אומרת על כך? תליינים - עוד סיבוב של הסד." "לא, לא!" זעקה האשה, "אתה צודק! ראיתי אותם פעמים רבות בשבתות. הם יכולים להפוך את עצמם לתיישים, זאבים וחיות אחרות". "מה עוד את יודעת עליהם?" דרש הדוכס. "כמה מכשפות ילדו ילדים שלהם. אשה אחת ילדה להם שמונה ילדים. לילדים יש ראשי קרפדות ורגלי עכבישים." הדוכס פנה אל הישועים הנדהמים: "האם אשלח אותכם לעינויים עד שתודו, חברי?"

שפה לא היה ספקן לגבי קיומן של מכשפות, ואף פתח את ספרו בהצהרה כי מכשפות אכן קיימות, אולם הוא היה מאוד מודאג מהעובדה שנשים חפות מפשע מוצאות להורג לצד מכשפות אמיתיות. ההשפעה המוסרית של פרסום ספר זה הייתה רבה. הספר הוביל לביטול שריפת מכשפות במספר אזורים, במיוחד בעיר מיינץ, ופרץ את הדרך להפסקתה ההדרגתית בשאר המקומות.

לעתים קרובות אני חושב שהסיבה היחידה שבגינה כולנו לא מוגדרים כמכשפים היא משום העובדה שלא עברנו עינויים

פרידריך שפה[1]

.

ספרו מכיל 52 שאלות שהוא מבקש לענות עליהן. בין מסקנותיו הבולטות:

  • (17) המואשמת בכישוף רשאית להגנה משפטית, לרבות ייצוג של עורך דין. זכות זו חשובה אפילו יותר ממקרים של תביעה רגילה, זאת משום שמדובר באישומים בגין פשעים איומים במיוחד.
  • (20) ישנה סכנה ממשית שחפים מפשע, שעוברים עינויים, יודו בפשע שלא ביצעו רק כדי להפסיק את הכאב.
  • (25) להאשים מכשפות לכאורה בכך שלא הודו בפשעיהן תחת עינויים זה אבסורד. שפה התנגד לתפיסה כי שתיקה כשלעצמה היא ראייה להודאה באשמת כישוף.
  • (27) עינויים אינם הדרך לחלץ את האמת, משום שהמעונים המבקשים להפסיק את ייסוריהם יכולים לעשות כן באמצעות דבר אמת או דבר שקר.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרידריך שפה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]