קבוצת בילדרברג

קבוצת בילדרברג (באנגלית: Bilderberg Group), כנס בילדרברג או מועדון בילדרברג הוא כנס שנתי, לא-רשמי, למוזמנים בלבד בו נוכחים מדי שנה כ-130 מחברי האליטה הפוליטית של צפון אמריקה ומערב אירופה. כשליש מהמוזמנים הם אנשי ממשל וכשני שלישים הם אנשי כלכלה, עסקים, חינוך ותקשורת. הישיבות חשאיות וסגורות לציבור ולתקשורת, ולעיתים קרובות מוזמנים לישיבות אלו מנהיגים פוליטיים שצפויים לעלות לשלטון בארצם.

תחילת הדרך

הכנס הראשון נערך במאי 1954 במלון דה-בילדרברג הסמוך לארנהם שבהולנד. הרעיון הוצע על ידי מספר פוליטיקאים, ביניהם ג'וזף רטינגר הפולני, שהביע דאגה בעקבות האנטי-אמריקניזם שהתחזק במערב אירופה באותה תקופה. ההצעה הייתה להקים כנס של מנהיגים משתי היבשות על מנת לקדם אטלנטיסיזם. כלומר, שיפור ההבנה התרבותית בין מערב אירופה לצפון אמריקה על מנת לחזק את שיתוף הפעולה בנושאים פוליטיים כלכליים וביטחוניים. רטינגר פנה לנסיך ההולנדי ברנהרד שהסכים לקדם את הרעיון, יחדיו עם ראש הממשלה הבלגי פאוול ואן זילנד ומנהל יוניליבר באותה התקופה ההולנדי פאוול רייקנס. הנסיך ברנהרד פנה לראש ה-CIA באותה תקופה, וולטר בדל סית', שביקש מיועצו של הנשיא דווייט אייזנהאואר לטפל בבקשה. רשימת המשתתפים הראשונה חוברה על בסיס הזמנת שני נציגים מכל מדינה (אחד המייצג את המחנה השמרני ואחד את המחנה הליברלי). 50 מוזמנים נכחו בכנס הראשון – נציגים של 11 מדינות אירופה וארצות הברית.

הצלחת הכנס הראשון הובילה לארגון הכנס בכל שנה כפי שמתרחש כיום. ועדת היגוי קבועה הוקמה לצורך ניהול הכנס בכל שנה, בנוסף לארגון הכנס בכל שנה החזיקה הוועדה ברשימות מידע על מוזמנים פוטנציאלים למטרת הקמת רשת מידע המאפשרת לרשומים להתקשר אחד עם השני באופן פרטי. הכנסים התקיימו בצרפת, גרמניה ודנמרק בשלוש השנים הבאות. ב-1957 התקיים הכנס הראשון בארצות הברית בסנט סימונס, ג'ורג'יה במימונה של קרן פורד, שמימנה גם את הכנסים שנערכו בין השנים 1959–1963.

מבנה ארגוני

הכנסים מאורגנים על ידי וועדת ההיגוי הכוללת נציגים מכ-18 מדינות. יו"ר הוועדה ומזכיר הוועדה הם שני בעלי התפקיד היחידים שמחזיקים בתפקיד רשמי וקבוע. המוזמנים לוועדות אינם "חברי קבוצה" כיוון שתואר זה אינו קיים כלל אלא רק "חברי וועדת ההיגוי". בנוסף לוועדת ההיגוי ישנה קבוצת ייעוץ נפרד אך לוועדה סמכויות עוקפות. מטה הקבוצה, הלא רשמי, נמצא באוניברסיטת ליידן שבהולנד.

הנסיך ברנהרד תיפקד כיו"ר הוועדה עד 1976 השנה בה נקשרה מעורבותו בפרשות השוחד של חברת לוקהיד-מרטין, בה פקידים אמריקניים שיחדו בכירים אירופאים לטובת קידום המכירות באירופה של חברת התעופה לוקהיד האמריקנית.

ב-2008 יצאה הודעה לעיתונות בשם 'חברים אמריקנים לטובת בילדרברג' שהצהירה שהפעילות היחידה שנערכת היא בפגישות החד-שנתיות של הקבוצה. בישיבות לא מוצעים פתרונות, לא נערכות הצבעות ומדיניות אינה נקבעת. כמו כן, ההצהרה הפנתה את תשומת הלב לכך שרשימת המוזמנים אינה חשאית וחשופה לכל. לטענת 'חברים אמריקנים לטובת בילדרברג', נושאי הכנס ב-2008 היו בעיקר עולם חופשי מנשק גרעיני, טרור אינטרנטי, אפריקה, רוסיה, כלכלה, פרוטקציוניזם, יחסי ארצות הברית-אירופה, אפגניסטן, פקיסטן, אסלאם ואיראן.

חשאיות הכנס

המלונות שבהם נערכים הכנסים אינם נגישים לאף אורח שאינו מהמוזמנים לכנס לאורך כל תקופת הכנס. הכנס מאובטח על ידי חברת שמירה פרטית, כוחות שיטור ועובדי השירותים החשאיים. עיתונאים המנסים לדווח מהכנס נתונים להטרדות. לדוגמה, במהלך הכנס בווליאגמני, יוון ב-2009, העיתונאי הבריטי צ'ארלי סקלטון נעצר פעמיים לאחר שצילם את רכבי המשתתפים. הפוליטיקאי האיטלקי מאריו בורגזיו מהפרלמנט האירופאי נעצר ואף גורש מאזור הכנס בשווייץ ביוני 2011.

תאוריות קונספירציה

ראו גם – תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים

לטענתו של יו"ר ועדת ההיגוי אטיאן דויגנון, הסיבה העיקרית לקיומה של הקבוצה ולפרטיותה היא לאפשר לאנשי ציבור להתבטא באופן חופשי, ללא חשש של התערבות המדיה. למרות זאת, ישנן תאוריות קונספירציה רבות הנוגעות לקבוצה. ההאשמות מגיעות משני קצוות הקשת הפוליטית. פעילי שמאל מאשימים את הקבוצה שמנסה לכפות קפיטליזם על מדינות העולם^[1]. מאידך חלק מחברי הימין מאשימים את הקבוצה בכך שהיא מתנהלת כמעין ממשלה עולמית ומנסה לתכנן את הכלכלה בשוק החופשי, נורמות וערכים חדשים במה שמכונה סדר עולמי חדש.