קורנית מקורקפת
 קורנית מקורקפת
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | קורנית |
| מין: | קורנית מקורקפת |
| שם מדעי | |
 Coridothymus capitatusהופמנסג ולינק, 1809 | |
קוֹרָנִית מְקֻרְקֶפֶת (שם מדעי: .Thymbra capitata (L.) Cav, שם נרדף: Coridothymus capitatus) -בן-שיח ריחני הנמנה עם משפחת השפתניים. עליה מהווים אחד המרכיבים בתבלין הזעתר. כתבלין הוא מחליף את האזוב, אך נחשב קצת פחות משובח ונקרא זעתר פרסי.
בחוף הים ובמקומות חשופים לרוח, קורנית מקורקפת שרועה, בעוד שבתנאים נוחים יותר פחות או יותר היא זקופה. קצב צמיחתה איטי, אולם התארכות השורשים מהירה ביחס להתפתחות איבריה העל-קרקעיים. עלי הקיץ קטנים יותר מעלי החורף, והנוף הירוק מוקטן בקיץ כדי 70% מהנוף החורפי[1].
הקורנית היא צמח מוגן ומשמשת כצמח נוי בגינות.
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי המיון העכשווי קורנית מקורקפת משויכת לסוג צתרנית (.Thymbra L) יחד עם צתרנית משובלת, צתרה מדברית וצתרה נבטית. אין לבלבל בינה ובין בת-קורנית (טימין) מסוג Thymus, משום ששמה הנרדף של קורנית מקורקפת היה בעבר גם Thymus capitatus[2][3].
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורנית מקורקפת היא בן שיח נמוך, כדורי ודחוס ומסתעף מבסיסו, גובהו 20 עד 40 ס"מ וקוטרו 10 עד 50 ס"מ. הצמח בעל ריח אתרי (תימול) המופרש על ידי בלוטות אדמדמות שיושבות על פני כל חלקי הצמח. הגבעולים מעוצים, שעירים ולבנים, הענפים של אשתקד דוקרניים, אך לא קוצניים. צורת נופו החצי כדור מקורה בצורת הצמיחה החילופית של גבעולים קצרים וגבעולים ארוכים ובהתייבשות חלק מן העלים. והנוף הירוק מוקטן בקיץ כדי 70% מהנוף החורפי[1].
העלים, נגדיים, פשוטים, תמימים, יושבים (ללא פטוטרות), נוקשים, דמויי סרגל (מאורכים וצרים) ומחודדים בקודקודם, אורכם 2 עד 8 מ"מ ורוחבם 1 עד 2 מ"מ. העלים מכוסים ובשערות זיפניות פזורות מלבד הבלוטות. עלי התפרחות דומים לעלי הגבעול. עלי הקיץ קטנים יותר מעלי החורף,
הפרחים נישאים בדורים שצבורים לקרקפות צפופות מאוד וסגלגלות בקצה של גבעול התפרחת ואורכן 1 עד 1.5 ס"מ. הפרחים קטנים וריחניים, כמעט יושבים, בעלי עטיף כפול, ומאוחה עלים ודו-שפתניים בצורה ברורה.
הגביע בעל 13 עורקים, דו-שפתני, אורכו 0.4 עד 0.5 ס"מ, פחוס בגבו, בעל שתי בליטות צדדיות ריסניות. הלוע שעיר ושאר שטחו קירח. השפה העליונה שטוחה כמעט ובעלת 3 שניים משולשות וקצרות. השפה התחתונה ארוכה קצת יותר ושסועה ל-2 שיניים רחבות בבסיסם וצרות מאוד בקודקודן.
הכותרת דו-שפתנית ורודה-ארגמנית. הצינור בולט מהגביע וקירח בפנים (ללא טבעת שערות), השפה העליונה זקופה, שטוחה ומפורצת מעט. השפה התחתונה פרושה ורחבה ובעלת 3 אונות שוות פחות או יותר ברוחבן. האונה האמצעית מוכתמת לעיתים בכתמים בגוון כהה יותר; האבקנים שמספרם 4 שווים כמעט זה לזה, ישרים ובולטים מתוך הפרח. עמוד העלי שסוע בקודקודו לשתי אונות שוות כמעט. הפרודות סגלגלות וחלקות[4][5].
הפריחה מאוחרת ועשירה ממאי ועד אוקטובר. האבקה באמצעות דבורי דבש, דבורים בינוניות וזבובי רחף.
בית גידול ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל גדלה קורנית משובלת בקרקעות דלות, היא גדלה על תשתית גיר מסוג קירטון וחוואר באזור ההר ובמישור החוף על גבי כורכר. והיא גדלה בבתות ספר במדבר יהודה ובדרום שפלה. בקרקעות רדודות של רנדזינה ובכורכר בייחוד בגבעות החשופות לרוח הים, היא מתחרה היטב בסירה קוצנית ומהווה מרכיב ראשי בבתות שתשתיתם גיר. בקרקע טרה רוסה (בהן הוא מסוגל לשגשג) היא נדחקת על ידי הסירה הקוצנית, שצמיחתה רבה יותר בתנאים הנוחים של הקרקע.
בישראל קורנית מקורקפת שכיחה, תכופות בריכוזים צפופים, ברוב חלקי צפון הארץ ומרכזה. טיפוס התפוצה ים-תיכונית ותפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון.
תחילת פריחת הקורנית המקורקפת בחודש יוני, וסופה בתחילת אוגוסט. צבע הפריחה סגול-ורדרד, והפרחים ערוכים בקבוצות בראשי הענפים.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלי הקורנית קטנים, וניתן להכין מהם זעתר. הערבים הכפריים נוהגים לתבל מאכלים בקורנית בגלל טעמה הטוב. יהודי תימן בארץ נוהגים להכין תבלין משחיקת עלי הקורנית המיובשים ובתוספת סחוג ומלח. נקרא בפיהם צ'עתר (סעתר). סוגי הקורנית למיניהם נקראים גם טימין. באנגלית נקראת הקורנית המקורקפת 'Israeli Thyme' - טימין ישראלי. היא חלק ממרכיבי הזעתר יחד עם הצתרה הוורודה שריחם הארומטי דומה מאוד לריח האזוב המצוי. בערבית נקראת 'זחייף'. ו'זעתר פארסי'. ( زعتر فارسي) וכן 'זעתר אל חמיר' (זעתר החמורים) לפעמים נקראת בשם זה אף קרובת משפחתה, הצתרה הוורודה שנקראת אף 'זעתר רומי'.
כצמח נוי נחשבת קורנית מקורקפת לצמח אור מלא, עמיד בקרה השרב ובגיר ואף במליחות., עם עדיפות לקרקעות מנוקזות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו ובאמצעות ייחורים באביב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קורנית מקורקפת, באתר ITIS (באנגלית)
- קורנית מקורקפת, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קורנית מקורקפת, באתר Tropicos (באנגלית)
- קורנית מקורקפת, באתר GBIF (באנגלית)
- קורנית מקורקפת, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מיכה לבנה ודוד הלר, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1983, עמ' 81-82
- ^ Thymbra L, 'WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 2022
- ^ Thymbra, POWO (2022). "Plants of the World Online. Facilitated by the Royal Botanic Gardens, Kew. Published on the Internet
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב, 1998, עמ' 369
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 369